לחץ כאן לתצוגת הדפסה

הלכות עבדים פרק ז

הלכות עבדים פרק ז

הלכה א

גט שחרור צריך שיהיה עניינו דבר הכורת בינו לבין אדוניו ולא ישאר לאדון בו זכות. לפיכך הכותב לעבדו: עצמך וכל נכסי קנויין לך חוץ ממקום פלוני או חוץ מטלית פלונית, אין זה כורת והגט בטל, ומתוך שאינו גט אין העבד משוחרר ולא קנה מן הנכסים כלום. וכן כל כיוצא בזה.

 

הלכה ב

עבד שהביא גט וכתוב בו: עצמך ונכסי קנויין לך, עצמו קנה והרי הוא בן חורין, אבל הנכסים לא קנה עד שיתקיים הגט בחותמיו כשאר השטרות. וכן אם היה כתוב בו: כל נכסי קנויין לך, קנה עצמו ולא קנה הנכסים עד שיתקיים הגט בחותמיו. שחולקים הדבור ואומרים: עצמו קנה מפני שהוא נאמן להביא גט שחרורו ואינו צריך לקיימו, אבל הנכסים שאין אדם קונה אותם אלא בראיה ברורה, לא יקנה אותם עד שיתקיים השטר.

 

הלכה ג

המשחרר שני עבדים בשטר אחד, לא קנו עצמן, אלא כותבין שטר לכל אחד ואחד. לפיכך הכותב כל נכסיו לשני עבדיו בשטר אחד, אף עצמן לא קנו. ואם כתב בשני שטרות, קנו ומשחררין זה את זה. במה דברים אמורים?

בשכתב בכל שטר משניהם: כל נכסי נתונים לפלוני ופלוני עבדי, אבל אם כתב חצי נכסי לפלוני עבדי וחצי נכסי לפלוני עבדי, אף בשני שטרות לא קנו כלום, שהעבד מכלל נכסים והרי שייר בו חציו ואין זה שחרור, וכיון שלא נשתחרר לא קנה מן הנכסים כלום.

 

הלכה ד

המשחרר חצי עבדו בשטר לא קנה העבד חציו והרי הוא עבד כשהיה. אבל אם שחרר חציו בכסף, כגון שלקח חצי דמיו על מנת לשחרר חציו קנה ונמצא חציו עבד וחציו בן חורין. במה דברים אמורים?

בששחרר חציו בשטר והניח חציו, אבל אם שחרר חציו ומכר חציו, או ששחרר חציו ונתן חציו במתנה, הואיל ויצא העבד כולו מרשותו קנה העבד חציו והרי זה חציו עבד וחציו בן חורין. וכן עבד של שני שותפין ושחרר אחד מהן חלקו בין בכסף בין בשטר, קנה העבד חציו והרי הוא חציו עבד וחציו בן חורין.

 

הלכה ה

הכותב לשפחתו מעוברת: הרי את בת חורין וולדך עבד, דבריו קיימין. הרי את שפחה וולדך בן חורין לא אמר ולא כלום, שזה כמי שמשחרר חציה.

 

[השגת הראב"ד]: הכותב לשפחתו מעוברת הרי את בת חורין וכו' עד שזה כמי ששחרר חציה

אמר אברהם: קשיא רישא אסיפא סיפא קאמר דעובר ירך אמו הוא א"כ רישא אמאי דבריו קיימין אלא רישא דבריו קיימים דעובר לאו ירך אמו הוא וסיפא לא אמר כלום או משום דאינו בא לעולם או משום דאין העבד מקבל גט לחברו מיד רבו שלו. עד כאן לשונו.

 

הלכה ו

שפחה חרופה אם רצה לשחרר חציה הנשאר ותיעשה אשת איש גמורה, הרי זה משחרר, בין בכסף בין בשטר, שאף הכסף גומר שחרורה.

 

[השגת הראב"ד]: שפחה חרופה

פירוש המאורסת לעבד עברי והיא חציה שפחה וחציה בת חורין.

 

הלכה ז

מי שחציו עבד וחציו בן חורין, הואיל ואינו מותר לא בשפחה ולא בבת חורין, כופין את רבו ועושה אותו בן חורין וכותב שטר עליו בחצי דמיו. במה דברים אמורים?

בעבד, מפני שהאיש מצווה על פריה ורביה. אבל השפחה תשאר כמות שהיא ועובדת את רבה יום אחד ואת עצמה יום אחד. ואם נהגו בה החוטאים מנהג הפקר, כופין את רבה לשחרר וכותב עליה שטר בחצי דמיה.

 

הלכה ח

מי שחציו עבד וחציו בן חורין שעמד רבו והקנה חציו לבנו הקטן כדי שלא יכופו אותו בית דין לשחררו, מעמידין בית דין לקטן אפוטרופוס וכותב לו האפוטרופוס גט שחרור וכותב לו שטר חוב בחצי דמיו. ואם נצטרך הקטן בעבד ויש לו געגועין עליו מפליגין אותו ממנו במעות, שדעתו של קטן קרוב אצל מעות.

 

[השגת הראב"ד]: מי שחציו עבד וחציו וכו' עד וכותב לו האפוטרופוס גט שיחרור

נשתבש כאן שיבוש גדול וכי האפוטרופוס כותב גט שיחרור ואינו אדון אלא בית דין מעמידין לו אפוטרופוס כדי לדקדק על חצי דמיו והכסף גומר בו ומקרקשין ליה בזוזי לינוקא כדי שיכתוב לו גט שיחרור בשמו ולא צריך שיחרור אלא כדי שלא יסתבך בו ויאמר לו עבדי אתה. עד כאן לשונו.

 

הלכה ט

שכיב מרע שכתב כל נכסיו לעבדו ועמד, חוזר בנכסים ואינו חוזר בעבד, שהרי יצא עליו שם בן חורין.