לחץ כאן לתצוגת הדפסה

הלכות מכירה פרק יג

הלכות מכירה  פרק יג

הלכה א

המחליף כלים בכלים או בהמה בבהמה, אפילו מחט בשיריים או טלה בסוס אין לו הונייה, שזה רוצה במחט יותר מן השיריים, אבל המחליף פירות בפירות בין ששמו אותם קודם המכירה בין ששמו אותם אחר מכירה, יש להן הונייה.
 
[השגת הראב"ד]: המחליף כלים בכלים וכו'
אמר אברהם: דבר זה לא ידעתי מאין לו ואולי טעה בירושלמי דפרק הזהב תמן תנינן כל הנעשה דמים באחר כיון שזכה זה כו' אמר ר"י לא שנו אלא שור בפרה וכו' הא צבור בצבור לא קנה ונראה לו כמו שחילקו בין חמור לפרה לצבור פירות בצבור פירות לענין קנייה כך חילקו לענין אונאה ואין זה מחוור דלענין קנייה אילו בתורת חליפין נתן לא קנה דסבירא לן פירות לא עבדי חליפין ואם לא קנה אונאה היכן היא ואם בתורת מכר ומקפיד על דמיהן אפי' סוס בפרה קנו ומחזירין אונאה דהא מכור לי קאמר. עד כאן לשונו.
 
הלכה ב
הלוקח בדמים אכסרה, כגון שחפן ממעות ואמר לו: מכור לי פרתך באלו אף על פי שקונה בחליפין, קנה ומחזיר הונאה, כמו שביארנו. והוא הדין ללוקח פירות אכסרה בסלע או בשתים, שקנה ומחזיר אונאה. בעל הבית שמכר כלי תשמישו אין לו הונייה, שאלולי לא הרבו לו הדמים לא היה מוכר לו כלי תשמישו.
 
הלכה ג
האומר לחברו: על מנת שאין לך עלי אונייה, יש לו עליו הונייה. במה דברים אמורים? בסתם, שאין יודע כמה הונייה יש בו כדי שימחול, ואין צריך לומר אם אמר לו על מנת שאין בו הונייה, שהרי יש בו, אבל במפרש אין לו הונייה, שכל תנאי שבממון קיים.
 
הלכה ד
כיצד?
מוכר שאמר ללוקח: חפץ זה שאני נותן במאתים יודע אני שאינו שוה אלא מנה, על מנת שאין לך הונייה אני מוכר לך, אין לו עליו הונייה. וכן לוקח שאמר למוכר: חפץ זה שאני לוקח ממך במנה יודע אני ששוה מאתים, על מנת שאין לך עלי הונייה אני לוקח ממך, אין לו עליו הונייה.
 
הלכה ה
הנושא והנותן באמונה אין לו עליו אונייה. כיצד?
חפץ זה בכך וכך לקחתיו, כך וכך אני משתכר בו אין לו עליו הונייה.
 
הלכה ו
והנושא והנותן באמונה אם לקח כלים רבים או בגדים בממכר אחד, לא יחשוב את הרע באמונה ואת היפה בשוה, אלא זה וזה באמונה או זה וזה בשווין. ויש לו להעלות על המקח שכר הכתף, ושכר החמר, ושכר פונדק. אבל שכר עצמו מפני שהוא כפועל אינו מוסיף אותו על המקח, אלא מפרש ואומר לו: כך וכך אני משתכר.
 
הלכה ז
הגוי אין לו הונייה, שנאמר: איש את אחיו וגוי שהונה את ישראל מחזיר הונייה בדינין שלנו, לא יהיה זה חמור מישראל.
 
הלכה ח
אלו דברים שאין להם הונייה: הקרקעות, והעבדים, והשטרות, וההקדשות. אפילו מכר שוה אלף בדינר או שוה דינר באלף אין בהן הונייה, שנאמר: או קנה מיד עמיתך, דבר הנקנה מיד ליד, יצאו הקרקעות ויצאו עבדים שהוקשו לקרקעות, ויצאו שטרות שאין גופן קנוי אלא לראיה שבהן. עמיתך ולא הקדש.
 
הלכה ט
במה דברים אמורים?
במוכר נכסי עצמו, אבל השליח שטעה בכל שהוא בין במטלטלין בין בקרקעות חוזר. ונראה לי, שכן הדין באפוטרופוס שטעה בכל שהוא בין במטלטלין בין בקרקעות, חוזר ואינו דומה לבית דין מפני שהוא יחיד.
 
[השגת הראב"ד]: שכן הדין באפוטרופוס וכו'
אמר אברהם: לפי ענין דבריו הלוקח אינו יכול לחזור ולא לתבוע האונאה וכשתעיין יפה אין הדבר כן שהרי מה ששנינו שום הדיינין וכו' העמידו אותו בגמרא בדברים שמכריזין עליהם והכריזו [כגון קרקעות] ואפ"ה הותירו שתות מכרן בטל או יחזירו ההונאה כפי דבריו והטעם כל מי שקונה בשומת בית דין לא עלה בדעתו שיתאנה ויהיה שם שום טעות הילכך אפילו בקרקעות קפיד אינש.
 
הלכה י
בית דין שמכרו נכסי יתומים וטעו בין בקרקעות בין במטלטלין, אם טעו בפחות משתות הרי זו מחילה כהדיוט, טעו בשתות בטל המקח. ואם רצו שלא לבטל הממכר ויחזירו ההונייה מחזירין, לא יהיה כח הדיוט חמור מהן.
 
הלכה יא
נראה לי, שבית דין שמכרו קרקע או עבדים של יתומים שוה מנה במאתים אין הלוקח יכול לחזור בהן, לא יהיה כח הדיוט חמור מכח היתומים. וכן הדין באפוטרופוס שמכר קרקע ועבדים שאין הלוקח יכול לחזור בהונייה כדין ההדיוט.
 
הלכה יב
האחין והשותפין שחלקו המטלטלין, הרי הן כלקוחות. פחות משתות נקנה מקח ואין מחזיר כלום. יתר על שתות בטל מקח שתות, קנה ומחזיר אונאה. ואם התנו ביניהם שיחלקו בשום הדיינין וטעו בשתות בטלה חלוקה, שהדיינין ששמו ופחתו שתות או הותירו שתות מכרן בטל.
 
הלכה יג
הבהמה והמרגלית והסייף וספר תורה הרי הן כשאר מטלטלין ויש בהן הונייה. אין לך דבר שאין בו הונייה חוץ מארבעה דברים שמנו חכמים, והוא שיהיה מוכר קונה בנכסי עצמו כמו שביארנו.
 
הלכה יד
כשם שאין לקרקעות הונייה, כך שכירות קרקע אין לו הונייה. אפילו שכר טרקלין גדול בדינר בשנה, או רפת קטנה בדינר בכל יום אין לו הונייה.
 
הלכה טו
השוכר את הפועל לעשות עמו בין בקרקע בין במטלטלין אין לו הונייה, מפני שהוא כקונה אותו לזמן, ועבדים אין בהם הונייה.
 
הלכה טז
שכרו לזרוע לו קרקע ואמר: זרעתי בה זריעה הראוי בה ובאו עדים שזרע בה פחות מן הראוי לה, הרי זה ספק אם יש לו הונייה מפני הזרע, או אין לו הונייה מפני הקרקע. לפיכך אין מוציאין מיד נתבע, וכן אין משביעין אותו אלא שבועת היסת, מפני צד הקרקע שיש כאן.
 
הלכה יז
השוכר את הכלים או את הבהמה יש להם אונייה, שהשכירות מכירה בת יומה היא. ואם יש בה הונייה שתות או יותר, בין שנתאנה שוכר בין שנתאנה משכיר הרי זה מחזיר הונייה ואפילו לאחר זמן מרובה.
 
הלכה יח
נראה לי שהקבלן יש לו הונייה. כיצד?
כגון שקבל עליו לארוג בגד זה בעשרה זוזים, או לתפור חלוק זה בשני זוזים, הרי זה יש לו הונייה, וכל אחד משניהם בין קבלן בין בעל הבגד חוזר לעולם כמוכר.