לחץ כאן לתצוגת הדפסה

הלכות מכירה פרק ב

הלכות מכירה  פרק ב

הלכה א

עבד כנעני הרי הוא כקרקע לקנייה ונקנה בכסף ובשטר או בחזקה.

 

הלכה ב

ומה היא החזקה בקניין עבדים?

שישתמש בהן כדרך שמשתמשין בעבדים בפני רבו. כיצד?

התיר לו מנעלו או שהנעיל לו מנעלו, או שהוליך כליו לבית המרחץ או שהפשיטו או סכו או גרדו או הלבישו או הגביה את רבו קנה. וכן אם הגביה הרב את העבד קנה.

 

[השגת הראב"ד]: וכן אם הגביה וכו'

אמר אברהם: נראה מדבריו דלא גריס בה פלוגתא אלא הכי גריס הגביהו הוא לרבו קנאו הגביהו רבו א"ר שמעון לא תהא חזקה גדולה מהגבהה כו' והכי גריס לה הרב ז"ל. עד כאן לשונו.

 

הלכה ג

תקפו והביאו אצלו קנה, שהעבדים נקנין במשיכה כזו, אבל אם קרא לעבד ובא אצלו, או שאמר לו רבו הראשון: לך אצל הלוקח, והלך אצלו, לא קנה עד שימשכנו בתקיפה או שישתמש בו, כמו שביארנו. ואם החזיק בו שלא בפני הרב, צריך שיאמר לו לך חזק וקנה!

 

הלכה ד

עבד קטן הרי הוא כבהמה וקונין אותו בדברים שקונין בהן הבהמה ובדברים שקונין בהן העבדים, לפיכך נקנה במשיכה אף על פי שלא תקפו.

 

הלכה ה

הבהמה בין דקה בין גסה נקנית במשיכה. אע"פ שאפשר להגביה, אותה לא הצריכוהו להגביה מפני שמתחבטת בארץ ואם הגביה קנה. וההגבהה קונה בכל מקום, אבל המשיכה אין קונין בה אלא בסימטא או בחצר של שניהם ואין קונין בה ברשות הרבים ולא בחצר שאינה של שניהם.

 

הלכה ו

כיצד קונין את הבהמה במשיכה?

אין צריך לומר אם משכה והלכה, או שרכב עליה והלכה בו שקנה, אלא אפילו קרא לה ובאה או שהכישה במקל ורצה בפניו, כיון שעקרה יד ורגל קנאה, והוא: שימשוך בפני הבעלים, אבל אם משך שלא בפני הבעלים, צריך שיאמר לו קודם שימשוך: לך משוך וקנה!

 

הלכה ז

המוכר עדר לחברו או שנתן לו במתנה, כיון שמסר לו משכוכית, היא הבהמה המהלכת בראש העדר והכל נמשכים אחריה, אין צריך לומר לו: משוך וקנה! שמסירת בהמה זו כמי שאמר לו: לך משוך וקנה! וכיון שמשך לו העדר קנה ואף על פי שמשך שלא בפניו.

 

הלכה ח

האומר לחברו: משוך ותקנה! או חזק ותקנה! וכיוצא בדברים אלו, והלך ומשך או שהחזיק לא קנה, שמשמע תקנה להבא ועדיין לא הקנה לו, אלא צריך המוכר או הנותן לומר לו: לך חזק וקנה! או משוך וקנה! וכיוצא בדברים אלו, שמשמען שיקנה עתה בעת שימשוך או יחזיק.

 

[השגת הראב"ד]: משוך ותקנה או חזק וכו'

אמר אברהם: זהו דבר תימה שהרי מצינו אחת מכם תתקדש לי שהקדושין מקויימים בלשון זה וכן עקוץ תאנה מתאנתי ותקנה לי גנבתך וכן מצינו יטול ויזכה ויחזיק ויקנה כלן לשון הקנאה הן. עד כאן לשונו.

 

הלכה ט

האומר לחברו משוך פרה זו ולא תקנה אלא לאחר שלשים יום, ומשך לא קנה, ואם אמר לו קנה מעכשיו ולאחר שלשים יום קנה, ואפילו היתה עומדת באגם ביום שלשים שזה כמי שהקנה אותו מעתה על תנאי, נעשה התנאי נתקיים הקניין. וכל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי.

 

[השגת הראב"ד]: ביום שלשים וכו'

אמר אברהם: נ"ל אם הפרה עומדת ברשות הלוקח ביום ל"א שהיא קנויה לו מידי דהוה אהרי את מקודשת לי לאחר שלשים יום דחיילי קדושין בההוא יומא. עד כאן לשונו.

 

הלכה י

המוכר בהמה לחברו או נתנה לו במתנה ואמר: קנה אותה כדרך שבני אדם קונין, אם משך או הגביהה קנה. אבל אם רכב עליה, אם בשדה קנה, ואם בעיר לא קנה, לפי שאין דרך בני אדם לרכוב בעיר. לפיכך אם היה אדם חשוב שדרכו לרכוב בעיר, או אדם מזולזל ביותר שאינו מקפיד על הילוכו בעיר רוכב, כגון המטפלין בגידול הבהמות או העבדים, או שהיתה אשה או שהיה ברשות הרבים שהרבים דורסין שם, הרי זה קונה ברכיבה, והוא שתהלך בו.