לחץ כאן לתצוגת הדפסה

הלכות מכירה פרק כו

הלכות מכירה  פרק כו

הלכה א

המוכר את העיר מכר בתים ובורות שיחין ומערות ומרחצאות ושובכות ובית הבדים ובית השלחין שבה והסמוכין לה, ואת החרשין המוקפין לה ואת השדות הידועות לה, ואת הביברין של חיה ועופות ודגים שפניהם כנגדה אע"פ שהן רחוקים ממנה. אבל לא מכר המטלטלין שבתוכה. ובזמן שאמר לו: היא וכל מה שבתוכה אני מוכר לך, הרי כולן מכורין. ובין כך ובין כך לא מכר לא את שיריה ולא את בנותיה ולא החורשין המוקצין ממנה, ולא את החלק שיש לה בים ולא את החלק שיש לה ביבשה, ולא את ביברי חיה ועופות ודגים שאין פניהם כנגדה.

 

הלכה ב

המוכר את השדה, מכר את האבנים הסדורות לגדר ואת האבנים שמונחות על העומדים מפני שהן לצרכה, ומכר את הקנים החלקים המונחין תחת הגפנים כדי להעמיד את הכרם מפני שהן לצרכה, ומכר את התבואה המחוברת לקרקע אף על פי שהגיע להקצר, ומכר את מחיצת הקנים שהיא פחותה מבית רובע אע"פ שהקנים שלה עבים וחזקים, ומכר את השומרה העשויה בטיט אף על פי שאינה קבועה, ומכר את החרוב שאינו מורכב ואת בתולת השקמה אע"פ שהן עבים, ומכר כל הדקלים שבה. אבל לא מכר את האבנים שאינן סדורות לגדר ולא את האבנים שאינן מונחות על גבי העומרין אף על פי שהן מוכנות לכך, ולא את הקנים שבכרם שאינן מונחין תחת הגפנים אע"פ שהן משופין וחלקים ומוכנים לכך, ולא את התבואה העקורה מן הקרקע אף על פי שהיא צריכה לשדה. ובזמן שאמר לו: היא וכל מה שבתוכה, הרי כולן מכורין.

 

הלכה ג

בין כך ובין כך לא מכר מחיצת הקנים שהיא בית רובע אע"פ שהקנים שבה דקים וקטנים, ולא מכר ערוגה קטנה של בשמים שיש לה שם בפני עצמו, כגון שקורין לה בי ורדא של פלוני, ולא את השומרה בזמן שאינה עשויה בטיט אף על פי שהיא קבועה בארץ, ולא מכר את החרוב המורכב ולא סדן של שקמה ואפילו הן דקים, ולא מכר את הבור שבה ולא את הגת ולא את השובך בין חרבים בין שלמים.

 

הלכה ד

וצריך המוכר לקנות לו דרך מן הלוקח כדי שילך בה עד אותו הבור או אותו הדות או אותו הגת או אותו השובך שנשארו לו בתוך השדה. ואם פירש ואמר: חוץ מאלו, אינו צריך ליקח לו [דרך].

 

הלכה ה

במה דברים אמורים?

במוכר, מפני שהיה לו ללוקח לפרש ולא פירש אין לו את אלו, אבל הנותן מתנה קנה את כולן בין בשדה בין בבית בין בחצר בין בבית הבד.

כללו של דבר: הנותן קרקע במתנה קנה המקבל כל המחובר לה עד שיפרש.

 

הלכה ו

וכן האחין שחלקו וזכה אחד מהן בשדה, זכה בכולן. והמחזיק בנכסי הגר, החזיק בשדה זכה בכולן. והמקדיש את השדה, הקדיש כולן.

 

הלכה ז

אף במוכר ולוקח אין כל אלו הדברים וכיוצא בהן מענינים אמורים, אלא במקום שאין שם מנהג ולא שמות ידועים לכל דבר ודבר בפני עצמו. אבל במקום שנהגו שהמוכר כך מכר כך, הרי זה מכור וסומכין על המנהג. וכן מקום שאין קורין אלא בית לבית לבדו או שקורין בית לבית וכל סביבותיו ולכל שעל גביו, הולכין אחר לשון אנשי המקום. וכן הדין במוכר חצר או שדה או עיר או מטלטלין, בכל הולכין אחר השמות הערוכות בפי הכל.

 

הלכה ח

וזה עיקר גדול: בכל דברי משא ומתן הולכין אחר לשון בני אדם באותו המקום ואחר המנהג. אבל מקום שאין ידוע בו מנהג ולא שמות מיוחדין, אלא יש קורין כך ויש שקורין כך, עושים כמו שפירשו חכמים בפרקים אלו.