לחץ כאן לתצוגת הדפסה

הלכות מכירה פרק כז

הלכות מכירה  פרק כז

הלכה א

המוכר את הספינה מכר את התורן ואת הנס ואת העוגנים שלה ואת כל המשוטין המנהיגין אותה, ואת הכבש והאסכלה שעולין בהן לספינה ויורדין עליה, ואת בית המים שבתוכה. אבל לא מכר את הביצית והיא הספינה הקטנה שהולכים בה על המים הקרובים ליבשה, ולא מכר הדוגית והיא הספינה הקטנה שצדין בה המלחים את הדגים, ולא מכר את העבדים העושין בהן, ולא את המרצופין ולא את הסחורה שבתוכה. ובזמן שאמר לו: היא וכל מה שבתוכה אני מוכר, הרי כולן מכורין.

 

הלכה ב

המוכר את הקרון, לא מכר את הפרדות בזמן שאינן קשורות עמו. מכר את הפרדות לא מכר את הקרון. מכר את הצמד לא מכר את הבקר, מכר את הבקר לא מכר את הצמד, ואפילו במקום שקורין מקצתן לצמד בקר.

 

הלכה ג

המוכר את העול מכר את הפרה. מכר את הפרה לא מכר את העול. מכר את העגלה מכר את הבקר. מכר את הבקר לא מכר את העגלה, ואין הדמים ראיה בכל אלו הדברים וכיוצא בהן.

 

[השגת הראב"ד]: מכר את העגלה וכו'

אמר אברהם: אע"פ שהוא כן בתוספתא אין סומכין עליה שאין הטעם שלה ברור והרב ז"ל לא הביא אותה. עד כאן לשונו.

 

הלכה ד

וכן המוכר את החמור מכר את המרדעת ואת האוכף אף על פי שאינן עליו. אבל לא מכר את השק ולא מרכבת הנשים, ואפילו היו עליו בשעת המכר.

 

הלכה ה

ואין הדמים ראיה, שאם טעה בכדי שהדעת טועה, יש לו אונאה או ביטול מקח, כדין כל המוכר ולוקח. ואם טעה בכדי שאין הדעת טועה, לא בטל המקח שזה מתנה נתן לו ואין לו אלא החמור בלא שקים. וכן כל כיוצא בזה אין מביאין בו ראיה מן הדמים.

 

הלכה ו

המוכר את השפחה מכר כלים שעליה אפילו הם מאה. אבל לא מכר השירים ולא הנזמים ולא הטבעות ולא את הקטלאות שבצוארה. ואם אמר לו: שפחה וכל מה שעליה, הרי הן כולן מכורין, אע"פ שיש עליה כלים של מאה מנה.

 

הלכה ז

האומר לחברו שפחה מעוברת אני מוכר לך, פרה מעוברת אני מוכר לך, מכר לו את הולד. שפחה מניקה אני מוכר לך, פרה מניקה אני מוכר לך, לא מכר לו את הולד. חמורה מניקה אני מוכר לך, מכר לו את הסיח, שאין אדם קונה חמורה לחלבה.

 

הלכה ח

האומר לחברו: ראש עבד זה או ראש חמור זה אני מוכר לך, הרי זה מכר חציו, וכן הדין בכל אבר שהנשמה תלויה בו. אמר לו: יד עבד זה או יד חמור זה אני מוכר לך, משמנין ביניהם, וכן הדין בכל אבר שאין הנשמה תלויה בו. אמר לו: ראש פרה זו אני מוכר לך, לא מכר אלא הראש בלבד, שהרי ראשה נמכרת תמיד במטבחיים.

 

הלכה ט

מכר את הראש בבהמה גסה, לא מכר את הרגלים. מכר את הרגלים לא מכר את הראש. מכר את הקנה לא מכר את הכבד, מכר את הכבד לא מכר את הקנה. אבל בבהמה דקה מכר את הראש, מכר את הרגלים, מכר את הרגלים לא מכר את הראש. מכר את הקנה מכר את הכבד, מכר את הכבד לא מכר את הקנה.

 

הלכה י

המוכר את הבור לא מכר את מימיו. מכר את האשפה מכר את זבלה. מכר כוורת מכר דבורים. מכר שובך מכר את היונים.

 

הלכה יא

אל ילוז מעיניך העיקר הגדול בדברים אלו, שהוא מנהג המדינה והשמות הידועים ביחוד לכל דבר ודבר. ובמקום שאין מנהג ולא שם שהכל אומרים לו ביחוד ולא שיתוף, הולכין אחר אלו הכללות שביארו חכמים, כמו שביארנו.