לחץ כאן לתצוגת הדפסה

הלכות מכירה פרק ה

הלכות מכירה  פרק ה

הלכה א

כל המטלטלין קונין זה את זה. כיצד?
החליף פרה בחמור או יין בשמן, אף על פי שמקפידין על הדמים ושיערו כמה שוה זה וכמה שוה זה ואחר כך החליפו, כיון שמשך האחד או הגביהו, קנה השני המטלטלין האחרים בכל מקום שהם ונעשה ברשותו, ואע"פ שעדיין לא משכן.
 
הלכה ב
החליף חמור בפרה וטלה ומשך הפרה ועדיין לא משך את הטלה לא קנה, שאין כאן משיכה גמורה. וכן כל כיוצא בהן.
 
הלכה ג
דמים שאין מקפידין עליהם הרי הן כשאר מטלטלין וקונין. כיצד?
הרי שחפן מעות בלא משקל ובלא מניין אלא נטלן אכסרה ואמר לו: מכור לי פרתך או יין זה באלו, ונתן לו את הדמים, קנה ואין אחד מהם יכול לחזור בו, שזה דבר שאינו מצוי הוא ולא הצריכו בו משיכה.
 
הלכה ד
וכן ראובן שמכר מטלטלין לשמעון בחמשים זוז, וקנה שמעון המטלטלין ונתחייב בדמים, ואחר שנתחייב שמעון בחמשים זוז אלו היה לו יין או בהמה או עבד וכיוצא בהן משאר המטלטלין והיה רוצה למכרן, ואמר לו ראובן: מכור אותו לו בחמשים זוז שיש לי בידך דמי המכר, ואמר לו: הן, קנה ראובן המטלטלין בכל מקום שהן, ואף על פי שלא משך ולא הגביה. שגם זה דבר שאינו מצוי הוא ולא הצריכו בו משיכה. אבל אם היה חוב לו עליו שלא מחמת המכר ואמר לו: מכור לי מטלטלין בחוב שיש לי אצלך ורצו שניהם, לא קנה עד שיגביה, או ימשוך דבר שאין דרכו להגביה, או יקנה באחד מהדרכים שהמטלטלין נקנין בה.
 
[השגת הראב"ד]: וכן ראובן שמכר וכו'
אמר אברהם: דבר זה אין לו שורש לענין קניה אלא לגבי מי שפרע ואע"פ שהרב ז"ל מפרש כך בקידושין על משנת החליף שור בפרה אנו לא שמענו אלא דמי שור שאינן ידועים למוכר את הפרה שגם זה מילתא דלא שכיחא עכ"ל
 
[השגת הראב"ד]: אבל אם היה חוב וכו'
אמר אברהם: ואפילו למי שפרע. עד כאן לשונו.
 
הלכה ה
הקרקעות והעבדים והבהמה ושאר כל המטלטלין, כל אחד מהן נקנה בחליפין והוא הנקרא: קניין. ועיקר הדרך הזאת שיתן הקונה למקנה כלי כל שהוא ויאמר לו: קנה כלי זה חלף החצר, או היין, או הבהמה, או העבד שמכרת לי בכך וכך. כיון שהגביה המוכר את הכלי וקנהו, קנה הלוקח אותו הקרקע או אותן המטלטלין, אף על פי שעדיין לא משכן ולא נתן הדמים, ואחד מהן אין יכול לחזור בו.
 
הלכה ו
אין קונין אלא בכלים, ואע"פ שאין בו שוה פרוטה. ואין קונין בדבר שאסור בהנאה, ולא בפירות ולא במטבע, ואין קונין בכליו של מוכר אלא בכליו של לוקח.
 
הלכה ז
הקנה אחד כלי למוכר כדי שיקנה הלוקח אותו הממכר, זכה הלוקח, ואף על פי שהקנה לו הכלי על מנת להחזירו, נקנה המקח וזכה בו הלוקח, שהמתנה על מנת להחזיר שמה מתנה. אע"פ שלא תפס המוכר כל הכלי שהקנהו חלף ממכרו, אלא אחז מקצתו ואחז המקנה לו מקצתו, קנה הלוקח, והוא: שאחז ממנו כדי שיעור כלי, או יאחזנו אחיזה שהוא יכול לנתק את כל הכלי מיד המקנה לו. לפיכך אם הקנה לו במקצת הבגד, צריך שיאחוז מן הבגד שלש אצבעות, שאם יפסוק ממקום שאחז הרי הוא כלי בפני עצמו. ששלש אצבעות מבגד קרוי כלי, כמו שביארנו בענין טומאת בגדים. וכן אם אחז פחות משלש והיה יכול לנתק כל הכלי קנה.
 
הלכה ח
זה שכותבין בשטרות וקנינא מפלוני בכלי הכשר לקנות בו. בכלי להוציא פירות וכיוצא בהן, הכשר להוציא איסורי הנאה, לקנות בו להוציא כליו של מוכר.
 
[השגת הראב"ד]: כליו של מוכר וכו'
אמר אברהם: ביה למעוטי מטבע. עד כאן לשונו.
 
הלכה ט
זה הקניין אין צריך להיות בפני עדים, אלא אם היה בינו ובין חברו קנה. שלא הצריכה תורה עדים בדיני ממונות אלא לכופר. אבל המוכר או הנותן או השוכר או המשאיל וכיוצא בהן אין צריך עדים. וכיון שקנה הקונה בדרך אחד מן הדרכים שקונין בהן: בין בהגבהה, בין במשיכה, בין במסירה, בין בקנין, בין בכסף, בין בשטר או בחזקה קנה, ואע"פ שאין שם עדים.
 
[השגת הראב"ד]: שאין שם עדים וכו'
אמר אברהם: אין הכל מודים בקניין. עד כאן לשונו.
 
הלכה י
המוכר או הנותן שקנו מידו, יש לכל אחד מהן לחזור בו כל זמן שעוסקין באותו ענין, ואף על פי שהקנין בפני עדים. ואם הפסיק הענין אין אחד מהם יכול לחזור אע"פ שאין ביניהן עדים. וכשם שחוזר המוכר והנותן, כך חוזר הלוקח והמקבל כל זמן שעסוקין באותו ענין, מה שאין כן בשאר דרכי הקנייה.
 
הלכה יא
יש דברים הרבה שאינן צריכין קנין ואין לקניין בהם טעם, כגון: המשחרר את עבדו, והמגרש אשתו, או עושה שליח, או המוסר מודעה, או המבטל מודעה, או המוחל לחברו חוב או פקדון שיש לו בידו וכל כיוצא בדברים אלו.
 
הלכה יב
נהגו רוב המקומות להקנות למקצת אלו הדברים או כיוצא באלו, ואומרים: וקנינו מפלוני שעשה פלוני שליח, או שמחל לפלוני חוב שיש לו אצלו, או שבטל המודעה שמסר על גט זה וכיוצא באלו, אף על פי שאינו צריך.
 
הלכה יג
קנין זה שנהגו להקנות באלו הדברים, אינו מועיל כלום, אלא להודיע שאינו אומר דברים אלו כמשחק ומהתל אלא שגמר בלבו ואח"כ אמר. לפיכך אם אמר: בלב שלם אני אמרתי וגמרתי לעשות דבר זה, אין צריך דבר אחר כלל.
 
הלכה יד
הדברים שאין בהן ממש אין הקנין מועיל בהן. כיצד?
הרי שכתב בשטר: וקנינו מפלוני שילך בסחורה עם פלוני, או שיחלקו השדה שביניהם, או שישתתפו שניהם באומנות וכיוצא בדברים אלו כולן, הרי זה קנין דברים ואינו מועיל כלום, שהרי לא הקנה לחברו דבר מסויים וידוע, לא עיקר ולא פירות עיקר הידוע.
 
[השגת הראב"ד]: הדברים שאין בהם וכו'
אמר אברהם: אבל השתוף עצמו נקנה בקנין עכ"ל