לחץ כאן לתצוגת הדפסה

הלכות מכירה פרק ו

הלכות מכירה  פרק ו

הלכה א

הפירות אף על פי שאין קונין בהן, כמו שביארנו הרי נקנין בקנין כשאר המטלטלין, אבל המטבע כשם שאין קונין בו, כך אינו נקנה בקנין. נמצא: המטבע אינו נקנה בקנין ואינו נעשה הוא עצמו קנין לקנות כשאר דברים.
 
הלכה ב
לשונות של זהב ושל כסף, הרי הן כעששיות של ברזל או של נחשת והכל כשאר המטלטלין הן, ונקנין בקנין וקונין זה את זה בהחלפה, כמו שביארנו. אבל המטבעות של כסף או דינרין של זהב, או המעות של נחשת, הרי הן כולן דמים כנגד שאר המטלטלין, והנותן את אחד מהן דמי המטלטלין לא קנה עד שימשוך או יגביה, כמו שביארנו, ואין אחד מהן נקנה בקנין ולא נעשה קנין.
 
הלכה ג
במה דברים אמורים?
בזמן שקונה שאר מטלטלין באחד ממיני מטבעות אלו או עבדים וקרקעות. אבל הדינרין של זהב לגבי מטבעות של כסף, הרי הן כפירות, וכן המעות של נחשת כמו פירות לגבי מטבעות של כסף.
 
הלכה ד
כיצד?
נתן לו דינר של זהב בעשרים וחמשה דינר של כסף, נקנה הכסף אע"פ שעדיין לא בא הכסף לידו, וחייב ליתן לו עשרים וחמשה דינר של כסף כמו שפסק עמו: אם חדשים – חדשים, אם ישנים – ישנים. אבל אם נתן לו עשרים וחמשה כסף בדינר זהב, לא קנה עד שיקח הדינר של זהב, וכל אחד יכול לחזור בו.
 
הלכה ה
נתן לו שלשים איסר של נחשת בדינר של כסף, נקנה הדינר של כסף וחייב ליתן לו כמו שפסק עמו: אם דינר חדש – חדש, אם ישן – ישן, אבל אם נתן לו דינר של כסף בשלשים איסר, לא קנה עד שיקח האיסרות של נחשת, וכל אחד מהן יכול לחזור בו.
 
הלכה ו
וכן מעות הרעות שפסלתן מלכות או המדינה, או דינרין שאינן יוצאין באותה מדינה ואין נושאין ונותנין בהן עד שמשנין אותן למטבע אחר, הרי הן כפירות לכל דבר ונקנין בקנין וקונין את המעות ואין המעות קונות אותן כשאר כל הפירות.
 
הלכה ז
המטבע אין לו דרך שיזכה בו מי שאינו ברשותו אלא על גבי קרקע, כגון: שקנה הקרקע ועל גבו המעות, או שישכור את מקום המעות, כיון שזכה בקרקע בכסף או בשטר או בחזקה או בקנין, זכה במעות. והוא שיהיו אותן המעות קיימין כגון שיהיו מופקדין במקום אחד. אבל ראובן שהיה לו חוב על שמעון והקנה ללוי קרקע ועל גבה חוב שיש לו אצל שמעון, נראה לי שלא קנה החוב.
 
הלכה ח
היו עומדים שלשתן ואמר לו: מנה שיש לי בידך בין פקדון בין מלוה תנהו לזה, קנה לוי ואין אחד משלשתן יכול חזור בו. ודבר זה אמרו חכמים: שהיא הלכה שאין לה טעם, לפיכך אין למדין ממנה לדין אחר.
 
הלכה ט
היה ראובן חייב לשמעון מאה זוז ואמר ללוי: תן לשמעון מאה זוז אלו שאני חייב לו עד שאתן לך או עד שאעשה עמך חשבון. ואמר לו: הן, וקבל שמעון, כל אחד משלשתן יכול לחזור בו, ואפילו פרע לוי לשמעון מקצת חובו, לפיכך אם לא פרע לוי לשמעון חוזר שמעון ותובע את ראובן בשאר חובו.
 
הלכה י
המוכר שטר חוב לחברו או נתנו לו במתנה, אינו נקנה במסירת השטר לידו, שלא מסר לו אלא הראיה שבו, ואין הראיה נתפסת ביד.
 
הלכה יא
וכיצד יקנה השטר?
שיכתוב לו המקנה: קנה שטר פלוני וכל השעבוד שיש בו וימסור לו השטר, ונמצא שנקנה בכתיבה ומסירה. ואין צריך עדים לענין קנייתו. אבל צריך עדים לענין תביעתו, שהרי הנתבע אומר לו: מי יאמר שבעל דברים שלי כתב ומסר לך.
 
[השגת הראב"ד]: ואינו צריך עדים
אמר אברהם: יש שהקשה על זה והא קי"ל כרבא דאמר אינו צריך למסירה וי"ל דלא פליגי אביי ורבא אלא אליבא דמ"ד אותיות נקנות במסירה אבל למאן דבעי כתיבה היכא דליכא כתיבה כגון שכיב מרע ראיה מיהת בעי ועוד אני אומר דכי אמר רבא אינו צריך ראיה ה"מ להדי מוכר אבל לגבי לוה כי אתא למיגבי מיניה מצי א"ל אייתי ראיה היכי מטא שטרא לידך. עד כאן לשונו.
 
הלכה יב
קנין השטרות בדרך הזאת מדברי סופרים, אבל מן התורה אין הראיות נקנות אלא גוף הדבר בלבד קנוי. לפיכך המוכר שטר חוב לחברו עדיין יכול למחול ואפילו יורשו מוחלו.
 
[השגת הראב"ד]: קניין השטרות וכו'
אמר אברהם: לא מן השם הוא זה אלא מפני שהלוה אומר ללוקח אני לא שעבדתי לך את עצמי לפיכך אם כתב לו בשטר חובו הריני משועבד לך ולכל הבאים מכחך אינו יכול למחול משמכר שטר חובו. עד כאן לשונו.
 
הלכה יג
האשה שהכניסה שטר חוב לבעלה אינה יכולה למחול אלא מדעת בעלה, מפני שידה כידו.
 
הלכה יד
המקנה לחברו קרקע כל שהוא והקנה לו על גבה שטר חוב, הרי זה קנה השטר בכל מקום שהוא בלא כתיבה ובלא מסירה. ונראה לי: שגם זה יכול למחול אחר שמכרו. וכן המוכר קרקע וכתב השטר ואין הלוקח עמו, כיון שהחזיק הלוקח בקרקע, נקנה השטר בכל מקום שהוא.
 
[השגת הראב"ד]: כיון שהחזיק הלוקח וכו'
אמר אברהם: והוא דא"ל אגב וקני. עד כאן לשונו.
 
הלכה טו
האומר: זכו בשדה זו לפלוני וכתבו לו את השטר. והחזיק הזוכה לו בקרקע, יש לנותן לחזור בשטר עד שיגיע ליד בעל המתנה, ואף על פי שאינו יכול לחזור בשדה.
 
הלכה טז
אמר להם: זכו לו בשדה על מנת שתכתבו לו את השטר, אע"פ שהחזיקו לו בשדה, חוזר מזה ומזה עד שיגיע שטר המתנה לידי מקבל המתנה.