לחץ כאן לתצוגת הדפסה

הלכות שכנים פרק ב

הלכות שכנים פרק ב

הלכה א

חצרות הכפרים שכל אחד ואחד בונה לו בית ונמצאת החצר שבין שני הבתים משותפת לכל בני הבתים הרי יש לכל פתח ופתח ארבע אמות לפניו ברוחב כל הפתח. והנשאר מן החצר, אם יש בו ארבע אמות על ארבע אמות לכל שותף ושותף, חולקין אותה. ואם לאו אין חולקין אותה, שכל חצר שאין לה ארבע אמות על ארבע אמות אינה קרויה חצר, כמו שביארנו. כיצד? היו שני שותפין, לזה שני בתים ולזה בית אחד, זה שיש לו שני בתים מודדין לו מן החצר ארבע אמות לכל בית ובית על כל רוחב הפתח אפילו היה עשר אמות, וזה שיש לו בית אחד, נותנין לו ארבע אמות ברוחב פתחו לפני פתחו. והנשאר מן החצר, אם יש בה שמנה אמות כדי שיהא לזה ארבע אמות על ארבע אמות ולזה ארבע אמות על ארבע אמות חוץ מן הפתחים, יש בה דין חלוקה וחולקין. פחות מזה אין בה דין חלוקה.
 
הלכה ב
בית שיש לו פתחים רבים מכל רוחותיו, יש לו ארבע אמות לכל רוח, ואם ייחד לו פתח אין לו אלא ארבע אמות כנגד פתחו.
 
[השגת הראב"ד]: בית שיש לו פתחים וכו' עד כנגד פתחו
אמר אברהם: לא אמרו בגמ' יחוד מפקיע שאר הרוחות אלא בחפירה דסופלי והיחוד הוא תיקון כניסה ויציאה אבל בית שיש לו פתחים הרבה מארבע רוחות מה תיקון הם צריכין.
 
הלכה ג
אכסדרה אם אפשר לו להכנס לתוכה במשאו, אין לה ארבע אמות. ואם לאו יש לה ארבע אמות, שלא אמרו שיש לכל פתח ופתח ארבע אמות אלא לפרק שם משאו.
 
הלכה ד
בית שער או מרפסת יש להם ארבע אמות. היו חמשה בתים פתוחים למרפסת והמרפסת פתוחה לחצר, אין לה אלא ארבע אמות.
 
הלכה ה
לול של תרנגולים אין לו ארבע אמות.
 
הלכה ו
בית חציו מקורה וחציו שאינו מקורה, בין שקרויו כלפי פנים בין שקרויו כלפי חוץ, אין לו ארבע אמות.
 
הלכה ז
בית סתום יש לו ארבע אמות, פרץ את פצימיו, אין לו ארבע אמות.
 
הלכה ח
בית שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות, אין לו ארבע אמות בחצר, אלא אם יש בחצר ארבע אמות לזה וארבע אמות לזה, עד פתח הבית הזה חולקין. והזבל של חצר מתחלק לפי הפתחים. אבל אכסניא של מלך לפי בני אדם.
 
[השגת הראב"ד]: בית שאין בו ד' על ד' כו' עם פתח הבית הזה חולקין
אמר אברהם: נראה מדבריו שאין לו חלק בחצר כלל וזה העני שלא הורישו אביו אלא זה הבית הפסיד כניסה ויציאה מן החצר וכל משא שישא יפרק אותה משם על זה נאמר בתר עניא אזלא עניותא ואם הוציאוהו מדין ארבע אמות בחצר כנגד פתחו שלא תהא חצירו גדולה מביתו מדין כל תשמישו וחלקו בחצר לא הוציאוהו ואם תאמר שלא אמר אלא על ארבע אמות שכנגד פתחו א"כ היה לו לומר אלא אם כן יש בכל החצר ח' אמות לזה וארבע אמות לזה עד הפתח הזה חולקין ואולי שדיבר בשנים שבחצר שיש להם בתים קטנים הללו ואין להם שותף עוד בחצר. עד כאן לשונו.
 
הלכה ט
השותפין שרצו לחלוק דבר שאין בו דין חלוקה, אף על פי שהן מפסידין את שמו חולקין. ובכתבי הקדש, אף על פי שרצו לא יחלוקו. במה דברים אמורים?
בכרך אחד, אבל בשתי כריכות חולקין.
 
הלכה י
מקום שאין בו דין חלוקה שרצו שותפין לחלקו, אע"פ שקנו מידם, כל אחד מהן יכול לחזור בו, שזה קניין דברים הוא כמו שביארנו. אבל אם קנו מידם שזה רצה ברוח פלוני וזה רצה ברוח פלוני, אינן יכולים לחזור בהם. וכן אם הלך זה בעצמו והחזיק בחלקו, וזה בעצמו והחזיק בחלקו אע"פ שלא קנו מידם, אין אחד מהם יכול לחזור בחברו.
 
הלכה יא
האחין שחלקו ועשו ביניהם גורל, כיון שעלה גורל לאחד מהן קנו כולן. בהנייה שנעשית להם ששמעו זה מזה לדבר שהסכימו עליו, גמר כל אחד מהן ומקנה לחברו.
 
[השגת הראב"ד]: האחין שחלקו ועשו ביניהם גורל וכו' עד ומקנה לחברו
אמר אברהם: לא נתחוורו דבריו. עד כאן לשונו.
 
הלכה יב
האחין שחלקו הרי הן כלקוחות זה מזה, ואין להם דרך זה על זה, ולא סולמות זה על זה, ולא חלונות זה על זה, ולא אמת המים זה על זה, שכיון שחלקו לא נשאר לאחד מהן זכות בחלק חברו. לפיכך יש לומר לאחין: כשהיתה השדה כולה לאחד היה מעביר בה אמת המים הזאת ממקום למקום, אבל עתה שנעשית זה חלקי יש לי להסיר אמת המים מעלי. וכן סותם החלון המשקיף על חלקו ובונה בצד הסולם אף על פי שהוא מבטל תשמישו. והוא הדין בשנים שקנו שדה מאחד וחלקו, לא נשאר לאחד מהם זכות בחלק חברו, ומפסיק אמת המים מחלקו וסותם החלונות.
 
הלכה יג
אבל שנים שקנו שדה משני אנשים או משני אחין, אין לאחד מהן להפסיק אמת המים ולא לשנות דבר מן הנזקים שהחזיקו בהן המוכרין.
 
הלכה יד
חצר השותפין שיש בה דין חלוקה, או שחלקוה ברצונם אע"פ שאין בה חלוקה, יש לכל אחד מהן לכוף את חברו לבנות הכותל באמצע כדי שלא יראהו חברו בשעה שמשתמש בחלקו, שהיזק ראייה היזק הוא. ואין לו חזקה בחצר אלא אף על פי שעמדו כך שנים רבות בלא מחיצה, כופהו לעשות מחיצה בכל עת שירצה.
 
הלכה טו
רוחב מקום הכותל משל שניהם. וכמה יהיה רחבו?
הכל כמנהג המדינה ואפילו נהגו לעשות מחיצה ביניהם בקנים ובהוצין, ובלבד שלא יהיה אויר שיסתכל בו ויראה את חברו.
 
הלכה טז
כמה גובה הכותל?
אין פחות מארבע אמות. וכן בגינה כופהו להבדיל גינתו מגינת חברו במחיצה גבוהה עשרה טפחים, אבל בבקעה אין צריך להבדיל בקעתו מבקעת חברו אלא במקום שנהגו. רצה להבדיל בקעתו מבקעת חברו, כונס לתוך שלו ובונה, ועושה חזית כמו אמה בסיד מבחוץ כדי להודיע שהכותל שלו. לפיכך אם נפל הכותל המקום והאבנים שלו, ואם עשו מדעת שניהם, בונים הכותל באמצע ועושין חזית מכאן ומכאן. לפיכך אם נפל הכותל המקום והאבנים של שניהן.
 
[השגת הראב"ד]: כמה גובה וכו' עד י' טפחים
אמר אברהם: זה שיבוש גדול אלא כותל ארבע אמות. עד כאן לשונו.
 
הלכה יז
המוכר גינה לחברו סתם והיתה מעורבת עם גנות אחרות כופין את הלוקח לבנות את הכותל ביניהם, ואפילו במקום שנהגו שלא לגדור בגנות, אבל אם מכר בקעה סתם, אין מחייבים אותו לגדור אלא במקום שנהגו.
 
[השגת הראב"ד]: המוכר גינה לחברו וכו' עד הכותל ביניהן
אמר אברהם: וכן המוכר עכ"ל
 
[השגת הראב"ד]: ואפילו וכו' עד במקום שנהגו
אמר אברהם: זה שיבוש.
 
הלכה יח
מקום שנהגו לבנות כותלים המבדילין בחצירות או בגנות באבנים שאינן גזית, זה נותן שלשה טפחים וזה נותן שלשה טפחים. בגזית זה נותן טפחיים ומחצה וזה נותן טפחיים ומחצה. בכפיסין זה נותן טפחיים וזה נותן טפחיים. בלבנים זה נותן טפח ומחצה. וזה נותן טפח ומחצה וכל השיעורין האלו עובי הכותל עם הסיד. והואיל ומקום הכותל משל שניהם, אם נפל הכותל הרי המקום והאבנים של שניהם. ואפילו נפל לרשות אחד, מהן או שפינה אחד מהן את כל האבנים לרשותו וטען שמכר לו חברו חלקו או נתנו לו במתנה, אינו נאמן, אלא הרי הן ברשות של שניהם עד שיביא ראיה.