לחץ כאן לתצוגת הדפסה

הלכות שכנים פרק ד

הלכות שכנים פרק ד

הלכה א

מי שהיתה לו עלייה למעלה מביתו של חברו ונפל כותל מכותלי הבית, אין בעל העלייה נותן לו כלום ביציאותיו, וכופה את בעל הבית לבנותו כשהיה. אבל אין בעל הבית כופה לבעל העלייה לבנות כותל עלייה שנפל.והתקרה של בית, הרי היא של בעל הבית, והמעזיבה שעל התקרה הרי היא של בעל העלייה.

 

הלכה ב

נפלו שניהם הבית והעלייה הרי שניהם חולקין בעצים ובאבנים ובעפר. ואם נשתברו מקצת האבנים רואין אי זו ראויה להשתבר, אם אבני הבית או אבני העלייה. ודבר זה ידוע מדרך הנפילה: אם נפל העליון על התחתון והרסו, או נשמט התחתון ונפל העליון ונהרס, ואם אינן יודעין כיצד נפל, חולקין האבנים השלימות והשבורות.

 

הלכה ג

אמר בעל העלייה לבעל הבית לבנות, כדי שיבנה עלייתו על גביו והוא אינו רוצה, הרי בעל העלייה בונה את הבית כשהיה ויושב ודר בתוכו עד אשר יתן כל יציאותיו, ואח"כ יצא ויבנה עלייתו אם רוצה.

 

הלכה ד

ואם אין אחד מהן יכול לבנות, בעל העלייה נוטל שליש הקרקע ובעל הבית שני שלישים.

 

הלכה ה

רצה בעל הבית לבנות ביתו, בונה כשהיה. ואם בא לשנות בכותלים, אם חיזק אותן והרבה ברחבן יותר ממה שהיו, שומעין לו. רצה למעט ברחבן או לפחות מחזקן, כגון שהיו אבנים וביקש להחזיר לבנים וכיוצא בהן, אין שומעין לו. בא לשנות את התקרה לקורות כבדין וחזקין, שומעין לו. לפחות ברחבן פחות ממה שהיו, אין שומעין לו. הרבה בחלונות או שהוסיף בגובה הבית, אין שומעין לו. מיעט בחלונות או שמיעט בגובה הבית, שומעין לו. וכן בעל העלייה בונה אותה אם רצה כשהיתה. ואם בא לשנות הכותלים להרחיב ולהחזיק אין שומעין לו, מפני שהוא מכביד על כותל התחתון. אבל למעט שומעין לו. וכן בקורות תקרה העליונה, אם שינה אותם לקלים ממה שהיו שומעין לו, לכבדים מהן אין שומעין לו. הרבה בחלונות או שמיעט בגובה העלייה שומעין לו. אבל אם מיעט בחלונות או הרבה בגבהה אין שומעין לו.

 

הלכה ו

נתדלדלו קורות הבית וירדו לאויר הבית, אם הגיעו לתוך עשרה טפחים, סותר ובונה. ואם לא הגיעו, יכול בעל העלייה לעכב עליו. ואפילו אמר לו בעל הבית: אני אשכור לך מקום כדי שתדור בו עד שאתקן התקרה אין שומעין לו, שהרי אומר לו: איני רוצה שאטרח ממקום למקום כדי שתתקן את ביתך.

 

הלכה ז

התנו ביניהם דבר זה, אם נשאר בגובה הבית כדי שיקח אדם חבילה בינונית על ראשו ויכנס בה תחת קורות אלו שנעקמו אינו סותר, ואם אינו יכול להכנס בה עד שיכוף את ראשו, סותר ומתקן ובונה ואין בעל העלייה יכול לעכב, שהרי התנו ביניהם תחלה.

 

הלכה ח

בית הבד שהוא בנוי בעובי ההר וגינה אחת על גביו, ונפחתו שמי בית הבד כארבעה טפחים או יותר, הרי בעל הגינה יורד וזורע למטה עד שיעשה זה לבית בדו כיפין, ויתקן העליון קרקע גינתו ויזרע כל גינתו.

 

הלכה ט

שתי גנות זו על גב זו והירק בינתיים בגובה עובי הארץ שביניהם, כל שהעליון יכול לפשוט את ידו וליטול אותו מעיקרו, הרי הוא שלו ובלבד שלא יאנוס את עצמו, והשאר של תחתון. היה מגיע לנופו ואינו מגיע לעיקרו, לא יטול העליון, ואם נטל אין מוציאין אותו מידו. אבל האילן העומד על המצר, אע"פ שהוא נוטה לתוך שדה אחת מהן, הרי שניהם חולקין בפירותיו.

 

הלכה י

שטף נהר את זיתיו ושתלם בתוך שדה חברו, ואמר הלה: זיתי אני נוטל אין שומעין לו, משום יישוב הארץ, אלא יעמדו במקומן. ואם עקרן הנהר בגושיהן כששתלן, יחלקו הפירות, בעל השדה עם בעל הזיתים, כל ג' שנים ולאחר ג' הכל לבעל השדה. ואם לא נעקרו בגושיהן הכל לבעל הקרקע מיד.

 

[השגת הראב"ד]: שטף נהר זיתיו ושתלם בתוך שדה חברו וכו' ואם עקרן הנהר וכו' עד לבעל הקרקע מיד

אמר אברהם: אומר אני בעל הזיתים נוטל ממנו דמי זיתיו ליטע כלומר אומדין כמה אדם קונה זיתים כאלו ליטע אותם בתוך שדהו. עד כאן לשונו.

 

הלכה יא

כיוצא בו: המוכר זיתיו לעצים, אם פסק עמו לקוץ מיד, כל הפירות שיעשו הרי הן לבעל הקרקע, ואם התנה עמו לקוץ כל זמן שירצה, כל הפירות שיוציאו, לבעל העצים. מכר סתם, אם עשו פחות מרביעית לסאה חוץ מן ההוצאה, הרי אלו של בעל הזיתים, עשו רביעית לסאה חוץ מן ההוצאה הרי אלו יחלוקו.