לחץ כאן לתצוגת הדפסה

הלכות שכנים פרק ז

הלכות שכנים פרק ז

הלכה א

מי שהיתה לו חלון בכותלו ובא חברו ועשה חצר בצדו, אינו יכול לומר לבעל החלון: סתום חלון זה כדי שלא תביט בי שהרי החזיק בהיזק זה. ואם בא חברו לבנות כותלו כנגד החלון כדי שיסור היזק ראייתו צריך להרחיק את כותלו מכנגד החלון ארבע אמות כדי שלא יאפיל עליו.
 
הלכה ב
היתה החלון למטה בכותל, כופה את חברו לבנות כנגדה ברחוק ארבע אמות ולהגביה הבנין ארבע אמות כדי שלא יביט בו מן החלון.
 
הלכה ג
היתה החלון למעלה בכותל ובנה חברו כותל כנגד החלון מלמטה, אם היה מראש הכותל שבנה עד החלון גובה ארבע אמות או יותר, אינו יכול למנעו, אע"פ שלא הרחיק מכותל החלון כלום, שהרי לא האפיל עליו ואינו מזיקו בראייה. אבל אם נשאר גובה מראש הכותל עד החלון פחות מארבע אמות, כופהו למעט הכותל כדי שלא יעמוד על ראש הכותל וישקיף מן החלון, או יגביה הכותל על החלון ארבע אמות, ויהיה הכותל רחוק מן החלון ארבע אמות כדי שלא יאפיל ולא יציץ ויראה.
 
הלכה ד
בנה כותל אחד בצד החלון צריך להרחיק מן החלון טפח ומגביה הכותל ארבע אמות על החלון או כונס ראש הכותל כדי שלא ישב עליו ויציץ ויראה.
 
הלכה ה
בנה שני כותלין משני צידי החלון צריך להיות ביניהן רחב ארבע אמות והחלון באמצע הארבע. ולא יסכך על גביהן אלא אם כן הרחיק הסיכוך מן הכותל שיש בו החלון ארבע אמות כדי שלא יאפיל עליו. לפיכך מי שבא לפתוח חלון לחצר חברו בין חלון גדולה בין חלון קטנה בין למעלה בין למטה, בעל החצר מעכב עליו, שהרי אומר לו: תזיק לי בראייה, ואף על פי שהיא גבוהה תעלה בסולם ותראה.
 
הלכה ו
הרי שפתח חלון לחצר חברו ומחל לו בעל החצר, או שגילה דעתו שהניחו, כגון שבא וסייע עמו, או שידע הנזק ולא ערער הרי זה החזיק בחלון ואינו יכול אח"כ לחזור ולערער עליו לסתום, וכיצד דינה של חלון זה שהניחה לפתחה?
אם ראשו של אדם יכול ליכנס ממנה, או שהיתה למטה מארבע אמות אע"פ שאין ראשו נכנס ממנה, אין בעל החצר יכול לבנות כנגדה או מצדיה אלא א"כ הרחיק ארבע אמות כמו שביארנו.
 
[השגת הראב"ד]: וכיצד דינה של חלון זה וכו' או שהיתה למטה וכו' כמו שביארנו
אמר אברהם: אין אנו משוים לא עמו ולא עם רבו בדרך זה שלא חילקו בגמ' בארבע אמות ולמטה מד' אמות שיהא חזקה אלא בחלון הצורי אבל בחלון המצרי לעולם אין לו חזקה וכן הסכימו כל רבותי.
 
הלכה ז
היתה חלון קטנה שאין ראשו של אדם נכנס ממנה והיתה למעלה מארבע אמות, בעל החצר יכול לבנות כנגדה ובצדדיה, שהרי טוען ואומר: לא הנחתיך לפתוח אלא מפני שהיא קטנה וגבוהה, אבל שתחזיק עלי עד שארחיק הבנין לא הנחתי. במה דברים אמורים? בשפתחה לתשמיש או כדי שיכנס בה הרוח, אבל אם פתחה לאורה אפילו היתה קטנה ביותר וגבוהה ביותר, הואיל ולא ערער, החזיק ואין בעל החצר יכול לבנות כנגדה או מצדדיה, עד שירחיק ארבע אמות, כדי שלא יאפיל עליו, שהרי מחל לו על האורה, וכן מי שהיתה לו חלון מוחזקת ובא חברו ובנה כנגדה או מצדדיה בלא הרחקה, או סתמה ושתק בעל החלון אינו יכול לחזור ולערער לפתוח החלון או להרחיק הבנין. שכיון ששתק מחל, שאין אדם עשוי שסותמין אורו בפניו ושותק אלא אם כן מחל.
 
[השגת הראב"ד]: וכן מי שהיתה לו חלון וכו' עד אלא אם כן מחל לו
אמר אברהם: לפי דעתי יש הפרש בין סותם למאפיל שהסותם לאלתר והמאפיל ל' יום. עד כאן לשונו.
 
הלכה ח
מי שהיו לו חלונות למטה בכותלו, ובא חברו לבנות בפניהן ואמר לו: אני אפתח לך חלונות אחרות בכותל זה עצמו, למעלה מאלו הרי זה מעכב עליו ואומר לו: בעת שתפתח החלונות תרעיד את הכותל ותקלקל אותו. ואפילו אמר: אני אסתור כל הכותל ואבנה אותו לך חדש ואעשה בו חלונות למעלה, ואשכור לך בית שתדור בו עד שאבנה, יכול לעכב עליו ואומר לו: אין רצוני שאטרח ממקום למקום. לפיכך אם לא היה שם טורח כלל ואין צריך לפנות, אינו יכול לעכב עליו וכופין אותו שיהיה חברו סותם חלון זה שלמטה ממנו ועושה לו חלון מלמעלה, שזו מדת סדום. וכן כל דבר שזה נהנה בו ואין חברו מפסיד ואין חסר כלום כופין עליו.
 
הלכה ט
אבל בעל החלונות שרצה לשנות מקום חלונו בין למעלה בין למטה, אפילו היתה גדולה ואמר: אפתח אחרת קטנה ואסתום זו, בעל החצר מעכב עליו. וכן אינו יכול להרחיב בחלון כל שהוא.
 
הלכה י
שני אחין שחלקו חצר מדעתן ושמו הבנין והעצים זה כנגד זה ולא השגיחו על שומת האויר, והגיע לאחד מהן בחלקו תרבץ החצר ולשני האכסדרה, אם רצה בעל החצר לבנות כותל בסוף חלקו, בונה בפני האכסדרה ואף על פי שמאפיל עליו, שהרי לא שמו האויר.