לחץ כאן לתצוגת הדפסה

הלכות זכיה ומתנה פרק ג

הלכות זכיה ומתנה  פרק ג

הלכה א

הנותן מתנה לחברו אין המקבל זוכה בה אלא באחד מן הדרכים שהקונה זוכה בהן במקחו: אם מטלטלין רוצה ליתן לו עד שיגביה או שימשוך דבר שאין דרכו להגביה, או יקנה באחד משאר הדברים שהמטלטלין נקנין בהן. ואם קרקע או עבדים נתן לו, עד שיחזיק כדרך שמחזיק הלוקח או עד שיגיע שטר מתנה לידו. אבל בדברים לא זכה המקבל, אלא כל אחד מהן עדיין יכול לחזור בו.

 

הלכה ב

מחל לחברו חוב שיש לו עליו, או נתן לו הפקדון שהיה מופקד אצלו, הרי זו מתנה הנקנית בדברים בלבד, ואין צריך דבר אחר כמו שביארנו.

 

הלכה ג

וכן האומר לחברו: מנה שיש לי בידך תנהו לזה קנה ואין אחד מהן יכול לחזור בו, בין שנתן המנה בחוב שיש לו אצלו בין שנתנו לו מתנה, בין שהיה חוב אצלו בין שהיה פקדון אצלו כמו שביארנו.

 

הלכה ד

כשם שאין צריכים עדים לענין מקח וממכר אלא לגלות הדבר בלבד אם היתה שם טענה וכפירה, כך במחילות ומתנות אין צריכין עדים אלא מפני המשקרים.

 

הלכה ה

כשם שמוכר צריך לסיים הממכר כמו שביארנו, כך הנותן. כיצד?

הכותב לחברו: קרקע מנכסי נתונה לך, או שכתב לו: כל נכסי קנויין לך חוץ ממקצתן, הואיל ולא סיים הדבר שנתן לו ואינו ידוע לא קנה כלום, ואינו יכול לומר לו: תן לי פחות שבנכסיך, עד שסיים לו המקום שנתן לו. אבל אם אמר לו: חלק כך וכך בשדה פלונית, הואיל וסיים השדה אף על פי שלא סיים החלק נוטל אותו חלק מן הפחות שבאותה שדה.

 

[השגת הראב"ד]: אמר לו חלק כך וכו'

אמר אברהם: זה הדרך הולך על דרך פירוש הרב ז"ל שפירש במסכת גיטין וקשיא לן מה שאמרו במנחות בית בביתי אני מוכר לך מראהו עלייה הגרועה ואם נפלה נפלה ללוקח וכן שור בשורי אמאי והא לא סיים והא לא קנה כלום ואולי נאמר כיון שהדין ידוע שיד בעל השטר על התחתונה כאילו פירש הגרוע או הנפול או המת ודין זה כשאין שם אלא גרוע אחד או מת אחד שהוא כמסויים אבל אם היו שנים גרועים או שנים מתים לדעת הרב ז"ל לא קנה כלום. עד כאן לשונו.

 

הלכה ו

כל הנותן מתנה על תנאי, בין שהתנה נותן בין שהתנה המקבל, והחזיק המקבל וזכה בה, אם נתקיים התנאי נתקיים המתנה. ואם לא נתקיים התנאי, בטלה המתנה ויחזיר פירות שאכל, והוא שיהיה התנאי כראוי.

 

הלכה ז

כבר ביארנו שכל תנאין שיש במתנות או במקח וממכר צריך שיהיה תנאי כפול, והן קודם ללאו, ותנאי קודם למעשה, ויהיה תנאי שאפשר לקיימו. ואם חסר אחד מאלו התנאין, בטל וכאילו אין שם תנאי.

 

הלכה ח

וכל האומר: על מנת, כאומר מעכשיו דמי ואינו צריך לכפול התנאי. כך הורו מקצת הגאונים ולזה דעתי נוטה. ורבותי הורו: שאין צריך לכפול התנאי ולהקדים הן ללאו אלא בגיטין ובקידושין בלבד, ואין לדבר זה ראיה.

 

[השגת הראב"ד]: ואין לדבר זה ראיה וכו'

אמר אברהם: אע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר וטעם גדול יש לדבר ואיך יתכן דזה מוכר קרקע או נותנו ואומר איני נותנו או מוכרו אלא אם כן יעשה לי כך וכך ונוציא אותו מידו ולא עשה בו מה שהתנה עליו אבל גיטין וקדושין אומדן דעתא הוא מכיון שנתן דעתו לגרש או לקדש אינו אלא כמפליג בדברים וקירוב הדעת וריחוק הדעת אין תנאי מועיל בו לרחק ולקרב אלא אם כן חזקו בכפילו ובכל העניינים שנתפרשו בו כי כולם חזוק התנאי הם ובין תבין ונחלת בני גד ובני ראובן לא היתה מוחזקת ביד ישראל ואינו דומה לקרקע המוחזק לו לאדם מירושתו או ממקחו. עד כאן לשונו.

 

הלכה ט

הנותן מתנה על מנת להחזיר הרי זו מתנה, בין שהתנה להחזיר מיד בין שהתנה להחזירה לזמן קצוב, או כל ימי חייו של אחד מהם, או כל ימי חייו של פלוני הרי זו מתנה בין במטלטלין בין בקרקע, ואוכל פירות כל זמן המתנה.

 

הלכה י

האומר לחברו שור זה אני נותן לך במתנה על מנת שתחזירהו, הקדישו והחזירו הרי זה מוקדש ומוחזר. אמר לו על מנת שתחזירהו לי אינו קדוש, שלא התנה עליו אלא שיחזיר דבר הראוי לו. וכן כל כיוצא בזה.

 

הלכה יא

אסור לישראל ליתן לגוי מתנת חנם, אבל נותן הוא לגר תושב, שנאמר: לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור לנכרי, במכירה ולא במתנה. אבל לגר תושב בין במכירה בין בנתינה מפני שאתה מצווה להחיותו, שנאמר: גר ותושב וחי עמך.

 

הלכה יב

הנותן מתנה לעבד או לאשה קנה הבעל והאדון, אלא שהאדון קונה לגוף והבעל קונה אותה לפירות.

 

הלכה יג

נתן מתנה לאשה על מנת שאין לבעלה רשות בה, ולעבד על מנת שאין לרבו רשות בו, קנה האדון וקנה הבעל. אבל הנותן מתנה לאשה או לעבד והתנה עמהן הנותן בגופה של מתנה שתהיה לכך וכך, לא קנה האדון ולא קנה הבעל.

 

הלכה יד

כיצד?

הנותן מתנה לאשה ואמר לה: הרי המעות האלו נתונים לך במתנה על מנת שתלבשי בהן או על מנת שתשתי בהם ותעשי מה שתרצי בלא רשות הבעל לא קנה הבעל. וכן אם אמר לעבד: על מנת שתאכל בהן ותשתה בהן, על מנת שתצא בהם לחירות, או על מנת שתעשה בהם כל מה שתרצה בלא רשות אדון שלך, לא קנה האדון וכן כל כיוצא בזה.

 

הלכה טו

הנותן כל נכסיו לעבדו, קנה עצמו ויצא בן חורין וקנה שאר הנכסים. ואם שייר כל שהוא אפילו מטלטלין לא קנה כלום, שאין זה גט חירות גמור שהרי שייר בו בגט ומתוך שלא נשתחרר לא קנה כלום.