לחץ כאן לתצוגת הדפסה

הלכות תשובה פרק ו

הלכות תשובה פרק ו

הלכה א

פסוקים הרבה יש בתורה ובדברי נביאים שהן נראין כסותרין עיקר זה, ונכשלין בהן רוב האדם ויעלה על דעתן מהן, שהקב"ה הוא גוזר על האדם לעשות רעה או טובה, ושאין לבו של אדם מסור לו להטותו לכל אשר ירצה. והרי אני מבאר עיקר גדול, שממנו תדע פירוש כל אותן הפסוקים: בזמן שאדם אחד, או אנשי מדינה חוטאים, ועושה החוטא חטא שעושה מדעתו וברצונו, כמו שהודענו  ראוי להפרע ממנו. והקב"ה יודע איך יפרע. יש חטא שהדין נותן שנפרעים ממנו על חטאו בעולם הזה בגופו או בממונו, או בבניו הקטנים  שבניו של אדם הקטנים שאין בהם דעת ולא הגיעו לכלל מצות כקניינו הן, וכתיב: איש בחטאו ימותו  עד שיעשה איש. ויש חטא שהדין נותן שנפרעין ממנו לעולם הבא, ואין לעובר עליו שום נזק בעולם הזה, ויש חטא שנפרעין ממנו בעולם הזה ולעולם הבא.

 

הלכה ב

במה דברים אמורים?

בזמן שלא עשה תשובה, אבל אם עשה תשובה  התשובה כתריס לפני הפורענות .וכשם שהאדם חוטא מדעתו וברצונו, כך הוא עושה תשובה מדעתו וברצונו.

 

הלכה ג

ואפשר שיחטא אדם חטא גדול או חטאים רבים עד שיתן הדין לפני דיין האמת, שיהא הפרעון מזה החוטא על חטאים אלו שעשה ברצונו ומדעתו  שמונעין ממנו התשובה ואין מניחין לו רשות לשוב מרשעו, כדי שימות ויאבד בחטאו שעשה. הוא שהקב"ה אמר על ידי ישעיהו: השמן לב העם הזה וגו' ואזניו הכבד ועיניו השע פן יראה בעיניו, ובאזניו ישמע ולבבו יבין ושב ורפא לו. וכן הוא אומר ויהיו מלעיבים במלאכי האלהים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו עד עלות חמת ה' בעמו עד לאין מרפא, כלומר חטאו ברצונם והרבו לפשוע עד שנתחייבו למנוע מהן התשובה, שהיא המרפא, לפיכך כתוב בתורה: וחזקתי את לב פרעה לפי שחטא מעצמו תחלה והרע לישראל הגרים בארצו, שנאמר: הבה נתחכמה לו נתן הדין למנוע התשובה ממנו עד שנפרע ממנו  לפיכך חזק הקב"ה את לבו. ולמה היה שולח לו ביד משה ואומר: שלח ועשה תשובה, וכבר אמר לו הקב"ה: אין אתה משלח, שנאמר: ואתה ועבדיך ידעתי כי טרם תיראון מפני ה' אלהים ואולם בעבור זאת העמדתיך בעבור הראתך את כחי ולמען ספר שמי בכל הארץ  כדי להודיע לבאי העולם, שבזמן שמונע הקב"ה התשובה לחוטא, אינו יכול לשוב  אלא ימות ברשעו שעשה בתחילה ברצונו. וכן סיחון  לפי עונות שהיו לו נתחייב למונעו מן התשובה, שנאמר: כי הקשה ה' אלהיך את רוחו ואמץ את לבבו וכן הכנענים  לפי תועבותיהן מנע מהן התשובה עד שעשו מלחמה עם ישראל, שנאמר: כי מאת ה' היתה לחזק את לבם לקראת המלחמה עם ישראל למען החרימם. וכן ישראל בימי אליהו  לפי שהרבו לפשוע מנע מאותן המרבים לפשוע תשובה, שנאמר: ואתה הסבות את לבם אחורנית, כלומר מנעת מהן התשובה. נמצאת אומר שלא גזר האל על פרעה להרע לישראל, ולא על סיחון לחטוא בארצו, ולא על הכנענים להתעיב, ולא על ישראל לעבוד עבודת כוכבים  אלא כולן חטאו מעצמן וכולן נתחייבו למנוע מהן התשובה.

 

הלכה ד

וכענין זה שואלין הצדיקים והנביאים בתפלתם מאת ה' לעזרם על האמת, כמו שאמר דוד: הורני ה' דרכך אהלך באמתך, כלומר אל ימנעוני חטאי דרך האמת, שממנה אדע דרכך ויחוד שמך. וכן זה שאמר: ורוח נדיבה תסמכני כלומר תניח רוחי לעשות חפצך, ואל יגרמו לי חטאי למונעני מתשובה  אלא תהיה הרשות בידי עד שאחזור ואבין ואדע דרך האמת. ועל דרך זו כל הדומה לפסוקים אלו.

 

הלכה ה

ומהו זה שאמר דוד: טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך ידרך ענוים במשפט, וילמד ענוים דרכו  זה ששלח נביאים להם מודיעים דרכי ה' ומחזירין אותן בתשובה, ועוד, שנתן בהם כח ללמוד ולהבין, שמדה זו בכל אדם, שכל זמן שהוא נמשך בדרכי החכמה והצדק  מתאוה להן ורודף אותם. והוא מה שאמרו רז"ל:

בא לטהר מסייעין אותו.

כלומר ימצא עצמו נעזר על הדבר. והלא כתוב בתורה: ועבדום וענו אותם  הרי גזר על המצריים לעשות רע?

וכתיב: וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר הארץ. הרי גזר על ישראל לעבוד כוכבים, ומזלות ולמה נפרע מהן?

לפי שלא גזר על איש פלוני הידוע שיהיה הוא הזונה, אלא כל אחד ואחד מאותן הזונים לעבוד כוכבים ומזלות, אילו לא רצה לעבוד  לא היה עובד, ולא הודיעו הבורא אלא מנהגו של עולם. הא למה זה דומה?

לאומר העם הזה יהיה בהן צדיקים ורשעים. לא מפני זה יאמר הרשע: כבר נגזר עליו שיהיה רשע, מפני שהודיע למשה שיהיו רשעים בישראל. כענין שנאמר: כי לא יחדל אביון מקרב הארץ. וכן המצריים  כל אחד ואחד מאותן המצֵרים והמריעים לישראל אילו לא רצה להרע להם, הרשות בידו. שלא גזר על איש ידוע, אלא הודיעו שסוף זרעו עתיד להשתעבד בארץ לא להם. וכבר אמרנו, שאין כח באדם לידע היאך ידע הקב"ה דברים העתידין להיות.

 

[השגת הראב”ד]: והלא כתוב בתורה ועבדום וענו אותם וכו'

 

אמר אברהם: אלה הם אריכות דברים שאינן מתובלים וחיי ראשי כמעט אני אומר שהם דברי נערות יאמר הבורא לזונים למה זנית ואני לא הזכרתיך בשם כדי שתאמר שעליך גזרתי יאמרו לו הזונים ועל מי חלה גזרתך על אותן שלא זנו הנה לא נתקיימה גזרתך אבל וקם העם הזה וזנה כבר אמרנו שאין בענין הזה ידיעת הבורא גזירה וכל שכן בכאן שאף משה אמר כי השחת תשחיתון הן בעודני חי עמכם ואף כי אחרי מותי וכל שכן הבורא שהיה יכול לומר כן בלא גזירה וענין המצרים אינה שאלה משני פנים האחד כי הדבר ידוע שאין הבורא נפרע מאדם רע אלא ברע ממנו ואחר שיפרע מזה יחזור ויפרע מן הרע ממנו ברשעו וכן הוא אומר הוי אשור שבט אפי כהתימך שודד תושד פי' מפני רשעך וגודל לבך והתפארך עלי והמצרים ג"כ רשעים היו וראויים למכות ההם ואילו שמעו למשה בתחלה ושלחו את ישראל לא היו לוקים ולא טבעו בים אבל זדונו של פרעה ובזותו את הבורא יתברך לפני שלוחו הוא גרם לו והשני כי הבורא אמר וענו אותם והם עבדו בהם בפרך והמיתו מהם וטבעו מהם כענין שנאמר: אני קצפתי מעט והם עזרו לרעה לפיכך נתחייבו.