הלכות מלוה ולוה פרק ה

הלכה א

הגוי וגר תושב לוין מהן ומלוין אותן ברבית, שנאמר: לא תשיך לאחיך, לאחיך אסור ולשאר העולם מותר. ומצות עשה להשיך לגוי, שנאמר: לנכרי תשיך, מפי השמועה למדו שזו מצות עשה וזהו דין תורה.

[השגת הראב"ד]: ומצות עשה להשיך וכו' עד וזהו דין תורה.

אמר אברהם: אני לא מצאתי שמועה זו ואולי טעה במה שמצא בספרי (פרשת כי תצא) שנאמר: שם לנכרי תשיך זו מצות עשה ופירושו משום דהוה ליה לאו הבא מכלל עשה שלא ישיך לישראל. עד כאן לשונו.

הלכה ב

אסרו חכמים שיהיה ישראל מלוה את הגויים ברבית קצוצה אלא בכדי חייו. גזרו שמא ילמוד ממעשיו ברוב ישיבתו עמו. לפיכך מותר ללוות מן הגויים ברבית, שהרי הוא בורח מלפניו ואינו רגיל אצלו. ותלמיד חכם שאינו רגיל בו ללמוד ממעשיו מותר להלוות לגויים ברבית אפילו להרויח, וכל אבק רבית עם הגויים מותרת לכל.

הלכה ג

ישראל שלוה מעות מן הגוי ברבית וביקש להחזירם לו מצאו ישראל אחר ואמר לו: תנם לי ואני מעלה לך כדרך שאתה מעלה לגוי, הרי זו רבית קצוצה אפילו העמידו אצל הגוי, עד שיטול הגוי מעותיו ויחזור ויתנם ביד ישראל האחר.

הלכה ד

גוי שלוה מעות מישראל ברבית וביקש להחזירם לו. מצאו ישראל אחר ואמר לו: תנם לי ואני מעלה לך כדרך שאתה מעלה לישראל, הרי זה מותר. ואם העמידו אצל ישראל אע"פ שנתן הגוי המעות בידו, הואיל ומדעת ישראל נתן, הרי זו רבית קצוצה.

הלכה ה

אסור לישראל לתלות מעותיו ביד גויים כדי להלוותן ברבית לישראל. וגוי שהלוה את ישראל ברבית אסור לישראל אחר להיות לו ערב, שכיון שבדיניהם שתובע הערב תחלה נמצא הערב תובע את ישראל ברבית שהערב חייב בה לגוי. לפיכך אם קבל עליו הגוי שלא יתבע את הערב תחלה, הרי זה מותר.

הלכה ו

ישראל שלוה מעות מן הגוי ברבית וזקפן עליו במלוה ונתגייר, אם עד שלא נתגייר זקפן עליו במלוה, גובה את הקרן והרבית. ואם משנתגייר זקפן עליו במלוה גובה את הקרן ולא הרבית. אבל גוי שלוה מישראל ברבית וזקף עליו את הרבית במלוה, אף על פי שזקפן עליו אחר שנתגייר, גובה את הקרן ואת הרבית שלא יאמרו: בשביל מעותיו נתגייר זה. וגובה הישראל ממנו אחר שנתגייר כל מעות הרבית שנתחייב בהן כשהיה גוי.

הלכה ז

מצוה להקדים הלואת ישראל בחנם להלואת גוי ברבית.

הלכה ח

אסור לאדם שיתן מעותיו קרוב לשכר ורחוק להפסד, שזה אבק רבית הוא, והעושה כן נקרא רשע. ואם נתן חולקין בשכר ובהפסד כדין העסק, והנותן מעותיו קרוב להפסד ורחוק לשכר, הרי זה נקרא חסיד.

הלכה ט

אין מושיבין חנוני למחצית שכר, ולא יתן מעות ליקח בהן פירות למחצית שכר, ולא ביצים להושיב תחת התרנגולין שלו למחצית שכר, ואין שמין עגלים וסייחין לפטמן למחצית שכר, אלא א"כ נתן לו שכר עמלו ומזונו, או יהיה ריוח המתעסק יותר על הפסדו, כמו שביארנו בענין השותפות.

הלכה י

המשתתף עם חברו במעות או בקרקע או הנותן לו עסק לא יצרף השכר עם הקרן, שמא לא יהיה שם שכר ונמצאו באין לידי רבית. וכן לא יתן לו מעות בתורת עסק או שותפות ויכתוב אותן מלוה, שמא ימות ונמצא השטר ביד היורש וגובה בו את הרבית.

הלכה יא

אסור להקדים הרבית או לאחר אותו. כיצד?

נתן עיניו ללוות ממנו והיה משלח לו סבלונות בשביל שילוהו, זו היא רבית מוקדמת. לוה ממנו והחזיר לו מעותיו והיה משלח לו סבלונות בשביל מעותיו שהיו בטילין אצלו, זו היא רבית מאוחרת. ואם עבר ועושה כן, הרי זה אבק רבית.

הלכה יב

מי שלוה מחברו ולא היה רגיל מקודם להקדים לו שלום, אסור להקדים לו שלום, ואין צריך לומר שיקלסו בדברים או ישכים לפתחו, שנאמר: נשך כל דבר אפילו דברים אסורים. וכן אסור לו ללמד את המלוה מקרא או גמרא כל זמן שמעותיו בידו אם לא היה רגיל בזה מקודם, שנאמר: נשך כל דבר.

הלכה יג

המלוה את חברו לא יאמר לו: דע אם בא איש פלוני ממקום פלוני (כלומר:) שתכבדו ותאכילו ותשקהו כראוי, וכן כל כיוצא בזה.

הלכה יד

יש דברים שהן כמו רבית ומותרין. כיצד?

לוקח אדם שטרותיו של חברו בפחות ואינו חושש. ומותר לאדם ליתן לחברו דינר כדי שילוה לפלוני מאה דינרין, שלא אסרה תורה אלא רבית הבאה מן הלוה למלוה. וכן אומר אדם לחברו: הא לך דינר זה ואמור לפלוני שילוני, שלא נתן אלא שכר אמירה.

הלכה טו

יש דברים שהן מותרין ואסור לעשותן מפני הערמת רבית. כיצד?

אמר לו: הלוני מנה, אמר לו: מנה אין לי חטים יש לי במנה ונתן לו חטים במנה וחזר ולקחן ממנו בתשעים, הרי זה מותר. אבל אסרוהו מפני הערמת רבית, שהרי נתן לו תשעים ולוקח מנה. ואם עבר ועשה כזה, הרי הוא מוציא ממנו מאה בדין שאפילו אבק רבית אין כאן. וכן מי שהיתה שדה ממושכנת בידו, לא יחזור וישכיר אותה לבעל השדה מפני הערמת רבית, שהרי זה עומד בשדהו כשהיה ונותן לזה שכר בכל חדש בשביל מעותיו שהלוהו.

הלכה טז

אסור להשכיר הדינרין, שאין זה דומה למשכיר את הכלי, שהכלי חוזר בעצמו, וזה מוציא אלו ומביא דינרין אחרות ונמצא זה אבק רבית.

הלכה יז

מלך שהיו דיניו: שכל מי שיתן המס הקצוב על כל איש ואיש על ידי זה שלא נתן יתשעבד בו, ונתן על ידו דינר אע"פ שמשעבד בו יתר מדינר הרי זה מותר. וכן כל כיוצא בזה.