הלכות נחלות - פרק ב

הלכה א

הבכור נוטל פי שנים בנכסי אביו, שנאמר: לתת לו פי שנים. כיצד?

הניח חמשה בנים ואחד מהן בכור, הבכור נוטל שליש הממון, וכל אחד מהארבעה פשוטים נוטל שתות. הניח תשעה בנים הרי (האחד) הבכור נוטל חמישית, וכל אחד מן השמונה פשוטים נוטל עשירית. וכן על החלוקה הזאת חולקין לעולם.

הלכה ב

בכור שנולד אחר מיתת אביו, אינו נוטל פי שנים, שנאמר: והיה ביום הנחילו את בניו וגו' כי את הבכור בן השנואה יכיר. ואם יצאת פדחתו בחיי אביו, אף על פי שלא יצא כל ראשו לאויר העולם אלא לאחר מיתת אביו, הרי זה נוטל פי שנים.

הלכה ג

בכור שנקרע ונמצא זכר, אינו נוטל פי שנים ופשוט שנקרע ונמצא זכר אינו ממעט בחלק בכורה, שנאמר: וילדו לו בנים עד שיהיה בן משעת לידה.

הלכה ד

כיצד אינו ממעט בחלק בכורה?

הרי שהיה לו בן בכור ושני פשוטים וזה הטומטום שנקרע ונמצא זכר, הבכור נוטל רביע הממון בחלק הבכורה וכאילו אין עמו אלא שני הפשוטים בלבד, וחצי ורביע הנשאר חולקין אותו שני הפשוטין עם הנקרע ועם הבכור בשוה.

הלכה ה

קטן בן יום אחד ממעט בחלק בכורה אבל לא העובר, ובן שנולד אחר מיתת אביו אינו ממעט בחלק בכורה.

הלכה ו

בן שנסתפק לנו אם הוא בכור או פשוט, כגון שנתערב עם אחר, אינו נוטל פי שנים. וכיצד עושין?

אם הוכרו ולבסוף נתערבו, כותבין הרשאה זה לזה ונוטלין חלק בכורה עם אחיהם, ואם לא הוכרו, כגון שילדו במחבואה אחת, אין כותבין הרשאה ואין כאן חלק בכורה.

הלכה ז

מי שהיו לו שני בנים בכור ופשוט ומתו שניהם בחייו והניחו בנים: הבכור הניח בת והפשוט הניח בן, הרי בן הפשוט יורש בנכסי הזקן שליש שהוא חלק אביו, ובת הבכור יורשת שני שלישים שהוא חלק אביה. וכן הדין בבני האחין ובני אחי האב ובכל היורשין, אם היה אבי אחד מן היורשים בכור, נוטל חלק בכורה שלו זה היורש מחמתו.

הלכה ח

אין הבכור נוטל פי שנים בנכסי האם. כיצד?

בכור ופשוט שירשו אמן חולקין בשוה, בין שהיה בכור לנחלה בין שהיה פטר רחם.

הלכה ט

בכור לנחלה הוא הנולד לאב ראשון, שנאמר: כי הוא ראשית אונו. ואין משגיחין על האם, אפילו ילדה כמה בנים, הואיל וזה ראשון לאביו יורש פי שנים.

הלכה י

הבא אחר נפלים, אע"פ שיצא ראש הנפל כשהוא חי, הבא אחריו בכור לנחלה, וכן בן תשעה שיצא ראשו מת הבא אחריו בכור לנחלה, שזה שנאמר ראשית אונו, הוא שלא נולד לו קודם לזה ולד שיצא חי לאויר העולם. לפיכך בן תשעה שהוציא רוב ראשו חי, הבא אחריו אינו בכור.

הלכה יא

יוצא דופן והבא אחריו שניהן אינן בכורים: הראשון לפי שלא נולד, ונאמר וילדו לו בנים, והשני שהרי קדמו אחר.

הלכה יב

היו לו בנים כשהיה גויים ונתגייר אין לו בכור לנחלה. אבל ישראל שהיה לו בן מן השפחה ומן הגויה, הואיל ואינו קרוי בנו, הבא לו אחריו מן הישראלית בכור לנחלה ונוטל פי שנים.

הלכה יג

היה הבכור ממזר נוטל פי שנים, שנאמר: כי את הבכור בן השנואה יכיר זו ששנואה בנישואיה ואין צריך לומר אם היה בן גרושה או בן חלוצה.

הלכה יד

שלשה נאמנין על הבכור: חיה ואמו ואביו. חיה מיד, שאם אמרה זה יצא ראשון נאמנת, אמו כל שבעת ימי הלידה נאמנת לומר: זהו הבכור. אביו לעולם. אפילו אמר האב על מי שלא הוחזק בנו כלל: הוא בני ובכורי הוא נאמן, וכן אם אמר על המוחזק לנו שהוא בכורו: אינו בכור נאמן.

הלכה טו

האב שנשתתק בודקין אותו כדרך שבודקין לגיטין: אם רמז או כתב שזה בנו בכורו, הרי זה נוטל פי שנים.

הלכה טז

העידו עדים שהן שמעו אביו של זה אומר דברים כך וכך שהרי אותן הדברים יודע מכללן שזה בנו בכורו, הרי זה נוטל פי שנים, אע"פ שלא אמר האב בפירוש זה בני בכורי.

הלכה יז

שמעו מן האב שאמר: זה בני בכור, אינו נוטל פי שנים בעדות זו, שמא בכור לאמו הוא ולזה נתכוון האב, עד שיאמר בני בכורי.