הלכות שכירות פרק ו

הלכה א

המשכיר בית לחברו בבירה גדולה, משתמש בזיזיה ובכותליה עד ד"א ובתרבץ של חצר וברחבה שאחורי הבתים ומקום שנהגו להשתמש בעובי הכותלים, משתמש בעובי הכותלים. ובכל אלו הדברים הולכין אחר מנהג המדינה והשמות הידועין להם, כדרך שאמרנו בענין מקח וממכר.

הלכה ב

המשכיר חצירו סתם לא השכיר הרפת שבה.

הלכה ג

המשכיר בית לחברו חייב להעמיד לו דלתות ולפתוח לו החלונות שנתקלקלו ולחזק את התקרה ולסמוך את הקורה שנשברה ולעשות נגר ומנעול וכל כיוצא באלו מדברים שהן מעשה אומן והם עיקר גדול בישיבת הבתים והחצרות. השוכר חייב לעשות מעקה ומזוזה ולתקן מקום המזוזה משלו. וכן אם רצה לעשות סולם או מרזב או להטיח גגו, הרי זה עושה משל עצמו.

הלכה ד

המשכיר עלייה לחברו ונפחתה בארבעה או יתר חייב לתקן התקרה והמעזיבה שעליה, שהמעזיבה חזוק התקרה היא.

הלכה ה

הזבל שבחצר, הרי הוא של שוכר, לפיכך הוא מטפל בו להוציאו. ואם יש שם מנהג הולכין אחר המנהג. במה דברים אמורים? כשהיו הבהמות שעשו הזבל של שוכר, אבל אם הבהמות של אחרים הזבל של בעל החצר, שחצירו של אדם קונה שלא מדעתו אף על פי שהיא שכורה ביד אחרים.

[השגת הראב"ד]: במה דברים אמורים כשהיו וכו' עד שכורה ביד אחרים

אמר אברהם: דבר זה אינו מחוור שהרי בגמרא העמידוה בחצר דמשכיר [ושוורים דאתו מעלמא פי' חצר דמשכיר] דלא אגירא לשוכר דאי אגירא ליה כדידיה דמי וקניא ליה מידי דהוה אשוכר את מקומו. עד כאן לשונו.

הלכה ו

המשכיר בית או חצר או מרחץ או חנות או שאר המקומות עד זמן קצוב, הרי זה כופהו לצאת בסוף זמנו ואינו ממתין לו אפילו שעה אחת. שכר לו בית סתם ללינה, אין פחות מיום אחד, לשביתה אין פחות משני ימים, לנישואין אין פחות משלשים יום.

הלכה ז

המשכיר בית לחברו סתם, אינו יכול להוציאו עד שיודיעו שלשים יום מקודם כדי לבקש מקום ולא יהיה מושלך בדרך, ולסוף השלשים יצא. במה דברים אמורים?

בימות החמה אבל בימות הגשמים אינו יכול להוציאו מן החג ועד הפסח. קבע לו שלשים לפני החג, אם נשאר מן השלשים יום אפילו יום אחד לאחר החג אינו יכול להוציאו עד מוצאי הפסח, והוא שיודיעו ל' יום מקודם.במה דברים אמורים?ב

עיירות אבל בכרכים אחד ימות החמה ואחד ימות הגשמים צריך להודיעו י"ב חדש מקודם. וכן בחנות בין בכרכים בין בעיירות צריך להודיעו י"ב חדש מקודם.

הלכה ח

כשם שהמשכיר חייב להודיעו, כך השוכר חייב להודיעו מקודם ל' יום בעיירות, או מקודם שנים עשר חדש בכרכים, כדי שיבקש שכן ולא ישאר ביתו פנוי. ואם לא הודיעו אינו יכול לצאת, אלא יתן השכר.

הלכה ט

אע"פ שאין המשכיר יכול להוציאו ולא השוכר יכול לצאת עד שיודיעו מקודם, אם הוקרו הבתים יש למשכיר להוסיף עליו ולומר לשוכר: או השכר בשוה עד שתמצא או תצא. וכן אם הוזלו הבתים יש לשוכר לפחות השכר ולומר למשכיר: או השכר לי כשער של עתה או הרי ביתך לפניך. נפל בית המשכיר שהיה דר בו הרי זה יש לו להוציא השוכר מביתו ואומר לו: אינו בדין שתהיה אתה יושב בביתי עד שתמצא מקום ואני מושלך בדרך, שאין אתה בעל זכות בבית זה יותר ממנו.

הלכה י

נתן הבית לבנו לישא בו אשה, אם היה יודע שבנו נעשה חתן בזמן פלוני והיה אפשר לו להודיעו מקודם ולא הודיעו אינו יכול להוציאו, ואם עכשיו נזדמנה לו אשה והרי הוא נושאה מיד הרי זה יש לו להוציאו, שאינו בדין שיהיה זה יושב בביתו ובן בעל הבית ישכור בית שיעשה בו חתונה.

הלכה יא

מכר את הבית או נתנו או הורישו, אין השני יכול להוציאו עד שיודיעו מקודם שלשים יום או מקודם שנים עשר חדש, שהרי השוכר אומר לו: אין כחך יתר מכח זה שזכית בבית זה מחמתו.