לחץ כאן לתצוגת הדפסה

הלכות שאלה ופקדון פרק א

הלכות שאלה ופקדון  פרק א

 

הלכה א

השואל כלים או בהמה וכיוצא בהן משאר מטלטלין מחברו ואבד או נגנב אפילו נאנס אונס גדול, כגון שנשברה הבהמה או נשבית או מתה, חייב לשלם הכל, שנאמר: וכי ישאל איש מעם רעהו וגו' ונשבר או מת בעליו אין עמו שלם ישלם. במה דברים אמורים?

כשנאנס שלא בשעת מלאכה, אבל אם שאל בהמה מחברו לחרוש בה ומתה כשהיא חורשת, הרי זה פטור. אבל אם מתה קודם שיחרוש בה או אחר שחרש בה, או שרכב עליה או דש בה ומתה כשהיא דשה או בשעת רכיבה, הרי זה חייב לשלם. וכן כל כיוצא בזה. וכן השואל בהמה מחברו לילך בה למקום פלוני ומתה תחתיו באותה הדרך, או ששאל דלי למלאות בו ונקרע בבור בשעת מלוי, או ששאל קרדום לפצל בו עצים ונשבר בעת שפצל בו מחמת הבקוע וכל כיוצא בזה, הרי זה פטור שלא שאל אלא לעשות בו מלאכה זו, והרי לא שינה.

 

הלכה ב

השואל בהמה מחברו ומתה וטען השואל שבשעת מלאכה מתה, אם היה המקום ששאלה לילך בו מקום שבני אדם מצויין שם, יביא ראייה שמתה או נאנסה בשעת מלאכה ושלא שינה בה ויפטר. ואם לא הביא ראיה משלם. שאלה ממנו למלאות בה עפר שבחורבתו שאין העדים מצויין שם, או ששאל ממנו דלי למלאות בו הבור בתוך ביתו ונקרע בבור, אם הביא ראיה יפטר אף משבועה, ואם לאו - ישבע השואל שבועת השומרים שמתה בשעת מלאכה ויפטר. וכן כל כיוצא בזה.

 

הלכה ג

השואל כלי מחברו ונשבר, שמין לו כדרך ששמין בנזקין: אומדין כמה היה שוה שלם וכמה הוא שוה עתה ומחזיר לו הכלי או הבהמה השבורה ומשלם הפחת. וכן אם מתה הבהמה, מחזיר הנבלה ומשלם הפחת.

 

הלכה ד

השואל בהמה, חייב במזונותיה משעה שמשכה עד סוף ימי שאלתה. ואם כחש בשרה חייב לשלם מה שפחתה בדמיה. כחש בשרה מחמת המלאכה, פטור וישבע שבועת השומרין שמחמת מלאכה כחשה.

 

הלכה ה

השואל כלי מחברו או בהמה סתם הרי המשאיל מחזירו בכל עת שירצה, שאלו לזמן קצוב, כיון שמשך וזכה אין הבעלים יכולין להחזירו מתחת ידו עד סוף ימי השאלה. ואפילו מת השואל הרי היורשין משתמשין בשאלה עד סוף הזמן. ודין הוא: הלוקח קונה הגוף קנין עולם בדמים שנתן, ומקבל מתנה קנה הגוף קנין עולם ולא נתן כלום. והשוכר קנה הגוף לפירותיו עד זמן קצוב בדמים שנתן. והשואל קנה הגוף לפירותיו עד זמן קצוב ולא נתן כלום כשם שהנותן כמוכר שאינו יכול לחזור בו לעולם, כך המשאיל כמשכיר שאינו יכול לחזור בתוך הזמן. הניח להם אביהם פרה שאולה ומתה, אין חייבין באונסיה. חשבו שהיא של אביהם טבחוה ואכלוה, משלמין דמי בשר בזול, ואם הניח להם אביהם נכסים ומתה או שטבחוה, משלמין את דמיה מנכסיו.

 

הלכה ו

השואל כלי מחברו לעשות בו מלאכה פלונית אין המשאיל יכול להחזירו מתחת ידו עד שיעשה בו אותה מלאכה. וכן אם שאל ממנו בהמה לילך בה במקום פלוני אינו יכול להחזירה מיד השואל עד שילך בה לשם ויחזור.

 

הלכה ז

האומר לחברו השאילני קרדום לעדור בו הפרדס הזה, עודר בו אותו הפרדס בלבד ואינו רשאי לעדור בו פרדס אחר. אמר לו פרדס סתם עודר בו פרדס אחר אי זה שירצה. שאלו לעדור בו פרדסים (הרבה שלו) עודר בו כל הפרדסים שלו ואפילו נשחת כל הברזל בעדירה, מחזיר לו הנצב של עץ. וכן כל כיוצא בזה.

 

הלכה ח

השואל כלי מחברו להשתמש בו ואמר לו השאילני דבר פלוני בטובתך, כלומר אין אתה משאיל לי דבר זה כדרך כל המשאילין אלא כפי טובת לבך ונדבותיך שאינך מקפיד על הזמן אם ארך, אם קנו מיד המשאיל על זה, הרי השואל משתמש בו לעולם עד שיתבטל הכלי מלעשות מלאכתו ויחזיר שבריו או שיריו, ואין השואל רשאי לחזור ולתקן הכלי או לעשותו פעם אחרת.

 

הלכה ט

האומר לחברו: השאילני שוקת זו של מים ונהרסה [אינו יכול לבנותה, אמר לו השאילני שוקת סתם ונהרסה] יש לו לבנותה. אמר לו השאילני מקום שוקת אם קנו מיד המשאיל הרי השואל בונה והולך בקרקע המשאיל עד שתבא לידו שוקת שאפשר להשקות ממנה בהמתו או ארצו כמו שהתנה עם המשאיל.

 

הלכה י

 

השואל פונדק מחברו ללינה אין פחות מיום אחד. לשביתה אין פחות משני ימים. לנשואים אין פחות מל' יום. שאל חלוק מחברו לילך בו לבית האבל, כדי שילך ויחזור, שאלו לבית המשתה, כל אותו היום. שאלו לעשות המשתה שלו אין פחות משבעה ימים.