לחץ כאן לתצוגת הדפסה

הלכות שאלה ופקדון פרק ב

הלכות שאלה ופקדון  פרק ב

הלכה א

השואל בבעלים אפילו נגנב או אבד בפשיעה פטור, שנאמר: אם בעליו עמו לא ישלם. ובלבד ששאל הבעלים תחלה עם החפץ, כמו שביארנו. ואחד השואל את הבעלים או ששכרן, ואחד ששואל את הבעלים לאותה המלאכה או ששאלן ושכרן למלאכה אחרת או לשום דבר בעולם, אפילו אמר לחברו: השקני מים ושאל ממנו בהמתו והשקהו ונתן לו את הבהמה, הרי זו שאלה בבעלים ופטור. משך את הבהמה בתחלה ואחר כך השקהו, אינה שאלה בבעלים. וכן כל כיוצא בזה.

 

הלכה ב

השאיל בהמתו או השכירה למשוי ויצא עמה לסעדה עם השואל או השוכר ולטעון עמו במשאו, הרי זה שמירה בבעלים. ואם יצא לבקר המשאוי בלבד ולראות שלא יטענו עליה יתר מן הראוי, אינה שמירה בבעלים.

 

הלכה ג

מלמד תינוקות והנוטע לבני המדינה, והמקיז להם את הדם, והסופר שלהן, כל אחד מאלו וכיוצא בהן ביום שהוא יושב בו לעסוק במלאכתן, אם השאיל או השכיר לאחד מאלו שהוא עוסק במלאכתם, הרי זה שמירה בבעלים ואפילו פשע בה השומר פטור. אבל הוא ששאל או ששכר מהן חייב, שאינן שאולין לו.

 

הלכה ד

הרב שהוא מקריא ברצונו לתלמידים בכל עת שירצה ואיזו מסכתא שירצה והם היו קבועים לבא תמיד ונשמט להן ממסכתא למסכתא, הרי הן שאולין אצלו ואין הוא שאול להם. וביום הפרק שהכל באין לשמוע ענין אותו מועד, הרי הוא שאול להם והם אינן שאולין לו.

 

הלכה ה

האומר לשלוחו: צא והשאל עם פרתי אינה שאילה בבעלים, שנאמר: אם בעליו עמו לא ישלם, הבעלים עצמן לא שליח. אמר לעבדו הכנעני: צא והשאל עם פרתי, הרי זה שאילה בבעלים, שיד העבד כיד רבו. נשאל העבד עמה שלא מדעת רבו, אינה שאילה בבעלים.

 

הלכה ו

השואל מן האשה ונשאל לו בעלה, אינה שאילה בבעלים, שקניין פירות אינו כקניין הגוף ואין לבעל אלא פירות.

 

הלכה ז

השואל מאשתו או שותפין ששאלו זה מזה, הרי זה שאילה בבעלים, ואם אמר השותף לחברו: השאילני היום ואשאילך למחר, אינה שאלה בבעלים.

 

הלכה ח

שאל מן השותפין ונשאל לו אחד מהן וכן השותפין ששאלו ונשאל לאחד מהן הרי זה ספק אם היא שאלה בבעלים אם אינה, לפיכך אם מתה אינו משלם. ואם תפסו הבעלים אין מוציאין מידם. פשע בה, הרי זה משלם.

 

הלכה ט

השואל את הבהמה בבעלים לרבעה או להראות בה או לעשות בה פחות משוה פרוטה או ששאל שתי פרות לעשות בהן שוה פרוטה, הרי כל אלו ספק שאלה בבעלים.

 

הלכה י

שאלה בבעלים ושכרה שלא בבעלים פטור, שהשכירות תלוי בשאלה. אבל אם שכרה בבעלים וחזר ושאלה שלא בבעלים, או ששאלה בבעלים וחזר ושכרה שלא בבעלים וחזר ושאלה (שלא) בבעלים או ששכרה בבעלים וחזר ושאלה שלא בבעלים, וחזר ושכרה (שלא) בבעלים, כל אלו ספק שמירה בבעלים הוא.

 

הלכה יא

אשה ששאלה ואח"כ נשאת הרי הבעל כלוקח ממנה ואינו לא שומר שכר ולא שואל. לפיכך אם היתה דבר השאלה בהמה ומתה, הבעל פטור אף על פי שהוא משתמש בה כל ימי שאלתה אפילו פשע, מפני שהוא כלוקח והאשה חייבת לשלם כשיהיה לה ממון, ואם הודיעה את בעלה שהיא שאולה הרי זה נכנס תחתיה. כל שאמרנו שהיא שאלה בבעלים, כך אם היה שוכר או נושא שכר, הרי היא שכירות בבעלים ופטור. וכל שאינה שאלה בבעלים, כך אינה שכירות בבעלים, וכל שהוא ספק בשאלה, כך הוא ספק בשכירות.

 

[השגת הראב"ד]: אשה ששאלה וכו' עד נכנס תחתיה

 

אמר אברהם: והוא שקיבל אותה על עצמו בשאלה. עד כאן לשונו.