לחץ כאן לתצוגת הדפסה

הלכות שאלה ופקדון פרק ג

הלכות שאלה ופקדון  פרק ג

הלכה א

השואל את הפרה מחברו ושלחה לו המשאיל ביד בנו או ביד שלוחו או ביד עבדו, אפילו שלחה לו ביד בנו או ביד עבדו או ביד שלוחו של שואל ומתה קודם שתכנס לרשות השואל, הרי זה פטור. ואם אמר לו השואל: שלחה לי ביד בני ביד עבדי ביד שלוחי או ביד עבדך העברי או ביד שלוחך, או שאמר לו המשאיל: הריני משלחה ביד בנך ביד עבדך ביד שלוחך ביד בני ביד עבדי העברי ביד שלוחי, ואמר לו השואל: שלח, ושלחה ומתה בדרך, הרי זה חייב. שלחה לו המשאיל ביד עבדו הכנעני, אע"פ שאמר לו השואל: שלח, ומתה פטור, מפני שידו כיד רבו ועדיין לא יצאה מרשות המשאיל.

 

הלכה ב

אמר לו השואל: הכישה במקל והיא תבא מאליה ועשה המשאיל כך, אין השואל חייב בה עד שתכנס לרשותו. אבל מתה בדרך פטור. וכן בשעה שמחזירה השואל לבעלים, אם שלחה ביד אחר ומתה קודם שתגיע לרשות המשאיל, הרי זה חייב, שעדיין היא באחריות השואל. ואם שלחה מדעת המשאיל ע"י אחר ומתה פטור. שלחה ביד עבדו הכנעני, אף על פי שאמר לו המשאיל: שלח, אם מתה בדרך חייב, שיד העבד כיד רבו ועדיין לא יצאת מיד השואל. במה דברים אמורים?

בשהחזירה בתוך ימי שאלתה, אבל אם החזירה אחר ימי שאלתה, הרי זה פטור אם מתה בדרך, שאחר ימי שאלתה יצאת מדין שאילה והרי הוא כשומר שכר, לפיכך אם נשבית או מתה אחרי ימי שאילתה פטור. וכן כל כיוצא בזה.

 

הלכה ג

השואל פרה מחברו שאלה חצי היום, ושכרה חצי היום שאלה היום ושכרה למחר, שאל אחת ושכר אחת ומתה אחת מהן. המשאיל אומר: שאולה מתה ביום שהיתה שאולה מתה, בשעה שהיתה שאולה מתה. והשומר אומר: איני יודע, או שאמר השואל: שכורה מתה, ביום שהיתה שכורה מתה, בשעה שהיתה שכורה מתה. והמשאיל אומר: איני יודע, או שאמר זה: איני יודע וזה אומר: איני יודע המוציא מחברו עליו הראיה. לא היתה שם ראיה ישבע השוכר על השכורה שמתה או שאינו יודע ויפטר. זה אומר שאולה וזה אומר שכורה, ישבע השומר על השכורה שמתה כדרכה כמו שטען ויגלגל עליו שהשכורה היא שמתה.

 

הלכה ד

 

השאילו שתי פרות חצי היום בשאלה וחצי היום בשכירות. המשאיל אומר: בזמן השאלה מתה, והלה אומר: אחת מתה בזמן השאלה והאחרת איני יודע, מתוך שאינו יכול לישבע ישלם השתים. וכן אם מסר לו שלש פרות: שתים שאולות ואחת שכורה, המשאיל אומר: שתים השאולות הן שמתו, והשואל אומר: אחת השאולה מתה ודאי אבל השניה שמתה איני יודע אם השאולה האחרת או השכורה, מתוך שאינו יכול לישבע שהרי אומר איני יודע, ישלם השתים. ובהלכות טוען ונטען יתבאר דין זה וכיוצא בו מכל הטוענין שאינן יכולים להשבע, וכיצד משלמין ומאי זה טעם הם משלמים.