הלכות שאלה ופקדון פרק ז

הלכה א

המפקיד פירות אצל חברו הרי זה לא יגע בהן, ואף על פי שהן חוסרין ומתמעטין והולכין. במה דברים אמורים?

כשחסרו חסרון הראוי להן בכל שנה. אבל אם חסרו יותר מכדי חסרונן מוכרן בבית דין, מפני שהוא משיב אבידה לבעלים. וכשהוא מוכרן ימכור לכהנים בדמי תרומה, שמא עשו אותן הבעלים תרומה או תרומת מעשר על פירות אחרות.

[השגת הראב"ד]: המפקיד פירות אצל חברו וכו' עד על פירות אחרות

אמר אברהם: ועכשיו באלו המקומות שאין תורמין ומעשרין מוכרן למי שירצה. עד כאן לשונו.

הלכה ב

המפקיד אצל חברו פירות והרקיבו, דבש ונפסד יין והחמיץ עושה תקנה לבעל הפקדון ומוכרן בבית דין. אע"פ שעמדו בהפסדן ואין ההפסד פושה בהן, הרי הקנקנים והסלים מוסיפין הפסד.

הלכה ג

המפקיד חמץ אצל חברו והגיע הפסח, הרי זה לא יגע בו עד שעה חמישית מיום י"ד מכאן ואילך יוצא ומוכרו בשוק לשעתו משום השב אבידה לבעלים. והוא הדין לשאר הפקדונות שלא יגע בהן אף על פי שהוא יודע בודאי שיזולו בזמן פלוני או יאנוס אותם המלך, שמא יבא בעליהן מקודם ויטלו ממונם.

הלכה ד

המפקיד ספר תורה אצל חברו גוללו פעם אחת לי"ב חדש. ואם כשהוא גוללו פותחו וקרא בו מותר, אבל לא יפתח בגלל עצמו ויקרא, והוא הדין שאר ספרים. ואם פתח וקרא וגלל בגלל עצמו, הרי שלח יד בפקדון ונתחייב באונסין. הפקיד אצלו כסות של צמר מנענעה אחת לשלשים יום. כדרך שאמרו באבידה, כך אמרו בפקדון. וכן כל כיוצא בזה, שזו חובה עליו משום השב אבידה לבעלים. במה דברים אמורים?

בפקדון שהלכו בעליו למדינת הים, אבל אם היו עמו באותה הארץ הרי זה לא יגע בו אע"פ שהוא אבד.

הלכה ה

כל המוכר פקדון ע"פ בית דין, הרי זה מוכר לאחרים ואינו מוכר לעצמו מפני החשד, והדמים יהיו מונחים אצלו ויש לו להשתמש בהן. לפיכך הרי הוא עליהן שומר שוכר אף על פי שעדיין לא נשתמש בהן.

הלכה ו

המפקיד מעות אצל חנווני או השולחני אם היו צרורין וחתומין או קשורין קשר משונה הרי זה לא ישתמש בהן, לפיכך אם אבדו או נגנבו אינו חייב באחריותן. ואם אינן חתומין ולא קשורין קשר משונה, אע"פ שהן צרורין יש לו להשתמש בהן, לפיכך הוא נעשה עליהם שומר שכר ואם אבדו או נגנבו חייב באחריותן. ואם נאנסו, כגון שאבדו בליסטים מזויין, הרי זה פטור.

הלכה ז

במה דברים אמורים?

קודם שישתמש בהן, אבל אחר שנשתמש בהן נתחייב באחריותן ככל מלוה שבעולם עד שיחזירם לבעלים.

הלכה ח

המפקיד מעות אצל בעל הבית בין צרורין בין מותרין הרי זה לא ישתמש בהן, לפיכך אם אבדו או נגנבו אינו חייב באחריותן, והוא שיטמנם בקרקע, כמו שביארנו.

הלכה ט

המפקיד חבית אצל חברו, בין שייחדו לה הבעלים מקום בין לא ייחדו לה מקום, וטלטלה לצרכו ונשברה בין מתוך ידו נשברה בין אחר שהחזירה למקום שייחדו לה נשברה, חייב לשלם. טלטלה לצרכה, בין שנשברה מתוך ידו בין שנשברה משהניחה במקום אחר פטור.

הלכה י

אין מקבלין פקדונות לא מן הנשים ולא מן העבדים ולא מן התינוקות. קיבל מן האשה יחזיר לאשה, מתה יחזיר לבעלה. קיבל מן העבד יחזיר לעבד, מת יחזיר לרבו. קיבל מן הקטן, יקנה לו בו ספר תורה או דקל שיאכל בהן פירותיו, וכולן שאמרו בשעת מיתתן של פלוני הם, אם נאמנין לו יעשה כפירושן, ואם לאו יחזיר ליורשיהם.

הלכה יא

הפקדון והאבידה לא ניתנו ליתבע אלא במקומם. כיצד? הפקיד אצלו בירושלים אינו יכול לתבעו בנוב ואם החזיר לו בנוב מקבלו ממנו. הפקיד אצלו ביישוב והביא פקדונו במדבר, אינו מקבלו ממנו, אלא יאמר לו: הרי הוא באחריותך עד שתחזירנו לי ביישוב כדרך שהפקדתי אצלך ביישוב.

הלכה יב

המפקיד אצל חברו והלך בעל הפקדון למדינת הים, והרי השומר רצה לפרש מיבשה לים או לצאת בשיירא, יש מי שהורה שאם בא השומר והביא הפקדון לבית דין נפטר מאחריות שמירתו. ודברים של טעם הם: שאין אוסרין זה במדינה זו מפני פקדון של זה שהלך ואי אפשר לו להוליכו עמו שמא יארע לו אונס ויהיה חייב באחריותו. ובית דין מפקידין אותו ביד נאמן אצלם משום השב אבידה לבעלים.