הלכות גירושין פרק ה
לחץ כאן לתצוגת הדפסה

הלכות גירושין פרק ה

הלכות גירושין פרק ה

הלכה א

זה שנאמר בתורה: ונתן בידה אין ענין הכתוב אלא שיגיע הגט לה. ואחד ידה או חיקה או חצרה או שלוחה שעשתה ידו כידה הכל אחד הוא. ואחד חצרה הקנויה לה, או חצרה המושכרת או שאולה לה הכל רשותה היא ומשיגיע גט לרשותה נתגרשה.

 

הלכה ב

הזורק גט לאשתו לתוך חצרה, אם היתה עומדת שם בצד חצרה – נתגרשה, ואם לאו לא נתגרשה עד שתעמוד בצד חצרה, ואע"פ שהיא חצר שישתמר הגט בתוכה, שחוב היא לה הגירושין ואין חבין לאדם אלא בפניו.

 

הלכה ג

היתה עומדת בראש הגג שלה והוא מלמטה בחצרו וזרקו לה למעלה, כיון שהגיע לאויר מחיצות המעקה או לפחות משלשה טפחים סמוך לגג – נתגרשה, ובלבד שינוח. אבל אם נמחק או נשרף קודם שיגיע לה, אע"פ שנמחק אחר שהגיע לאויר מחיצות או אחר שהגיע לפחות משלשה טפחים סמוך לגג, כגון שנשבה הרוח והעלתו ונמחק או נשרף, הואיל ואינו הולך לנוח אינו גט ולא נתגרשה.

 

הלכה ד

היה הגג שלו והוא מלמעלה בו והיא מלמטה בחצר שלה וזרק לה גיטה, כיון שיצא הגט ממחיצות הגג והגיע למחיצות מקומה שהיא עומדת בו נתגרשה.

 

הלכה ה

זרקו לרשותה לתוך האש ונשרף, או לתוך המים [ונמחק או] אבד אינו גט, אבל אם הגיע לרשותה [ונח] ואחר כך באה האש ושרפתהו הרי זה גט.

 

הלכה ו

זרקו על גבי קנה או רומח הנעוצים ברשותה אינו גט עד שינוח במקום המשתמר בו. שתי חצרות זו לפנים מזו הפנימית שלה והחיצונה שלו וכותלי החיצונה גבוהות על הפנימית כיון שזרק הגט לתוך אויר החיצונה, נתגרשה, שהפנימית בכותלי החיצונה משתמרת משא"כ בקופות.

 

הלכה ז

כיצד? שתי קופות זו לפנים מזו הפנימית שלה והחיצונה שלו וזרק לה גיטה בתוכן אפילו הגיע לאויר הפנימית אינה מגורשת עד שינוח על צד הקופה הפנימית. במה דברים אמורים?

בשהיתה מוטה על צדה ואין לה שולים, אבל יש לה שולים אפילו נח בקרקעיתה אינה מגורשת, שכלי האשה ברשות הבעל אינו קונה לה הגט אלא אם כן אינו מקפיד על מקומו.

 

[השגת הראב"ד ז"ל]: כיצד שתי קופות וכו'

כתב הראב"ד ז"ל זה אינו כלום דגמרא על שולים דחיצונה קא קפיד ומוטה על צדה אין לה עסק בכאן. עד כאן לשונו.

 

הלכה ח

זרק לה גיטה והיא בתוך ביתו או בתוך חצרו אינה מגורשת עד שיגיע הגט לידה, או לכלי מן הכלים שלה שאין הבעל מקפיד על מקומו, כגון: צלוחית או כפיפה קטנה או כיוצא בהן. וכן אם הגיע למטה שלה שהיא יושבת עליה והיתה גבוהה עשרה טפחים הרי זו מגורשת, שהרי חלקה רשות לעצמה ואין הבעל מקפיד על מקום כרעי המטה.

 

[השגת הראב"ד ז"ל]: זרק לה גיטה וכו' עד כיוצא בזה

כתב הראב"ד ז"ל לא ידעתי מהו זה ואנו לענין השאלת מקום הגט אנו מפרשים שאע"פ שאמרו חד מקום מושלי אינשי אבל תרי לא אע"פ שהללו שני גגין הם של שני דיורין לגבי גט כגג חד דמו. עד כאן לשונו.

 

הלכה ט

השאיל לה הבעל מקום בחצרו ולא ייחדו [לה], וזרק לה הגט והגיע לארבע אמות שלה שהיא עומדת בהן הרי זו מגורשת. נתגלגל ונפל ע"ג קורה או ע"ג סלע רחוק ממנה, אם היה המקום שנפל עליו אין בו ארבע אמות על ארבע אמות ואינו גבוה עשרה ואין לו שם לווי הרי זה לא חלק רשות לעצמו, וכאילו הוא והיא במקום אחד, ואם יש שם אחד משלשה דברים אלו חלק רשות לעצמו ומקום אחד השאיל לה, שני מקומות לא השאיל לה ואינה מגורשת עד שיגיע הגט לידה.

 

הלכה י

זרק לה גיטה לרשותה ועבר בתוך רשותה שהיא עומדת בה ונפל חוץ לרשותה, אע"פ שעבר בפחות משלשה סמוך לארץ אינה מגורשת עד שינוח ברשותה.

 

הלכה יא

היתה עומדת על גגה (זו) וזרקו לה ונפל בגג אחר סמוך לו, אם יכולה לפשוט ידה וליטלו הרי זו מגורשת, שאע"פ שדיורין חלוקין למעלה כשם שהן חלוקין למטה, אין בני אדם מקפידין על מקום כיוצא בזה.

 

הלכה יב

היתה ידה קטפרס וזרק הגט על ידה ונפל לארץ, אם נפל לתוך ארבע אמות שלה ונח הרי זו מגורשת, נפל לתוך הים או לתוך האש אינה מגורשת, והוא, שהיתה עומדת ע"ג המים או סמוך לאש, שמתחלת נפילתו לאיבוד היה עומד.

 

הלכה יג

זרקו לה ברשות הרבים או ברשות שאינה של שניהם, קרוב לו אינה מגורשת, היה הגט מחצה למחצה וממחצה למחצה עד שיהיה קרוב לה הרי זו ספק מגורשת. היה קרוב לה כדי שתשוח ותטלנו הרי זה פסול עד שיגיע גט לידה ואחר כך תנשא בו לכתחלה.

 

הלכה יד

כיצד הוא קרוב לו?

היה הוא יכול לשמרו והיא אינה יכולה לשמרו זה הוא קרוב לו שניהם יכולין לשמרו או ששניהם אין יכולין לשמרו זה הוא מחצה למחצה.

 

[השגת הראב"ד ז"ל]: כיצד הוא קרוב לו וכו'

כתב הראב"ד ז"ל תמה אני אחר שהסכימו בסוף שאין מתירין אותה לינשא ואם מת צריכה חליצה מכולן עד שיגיע גט לידה למה הוצרך לאלו החקירות ואולי לדעת את שאינה מגורשת כלל. עד כאן לשונו.

 

הלכה טו

בא הוא תחלה ועמד ואחר כך עמדה היא כנגדו וזרקו לה, אם היה הגט בתוך ארבע אמות שלו אינה מגורשת, אע"פ שאם תשוח תטלנו. עמדה היא תחלה ובא הוא ועמד כנגדה וזרקו לה, אע"פ שהוא מחצה למחצה הואיל והוא לתוך ארבע אמות שלה הרי זה פסול עד שיגיע הגט לידה.

 

הלכה טז

זרק הגט לידה והיה קשור במשיחה וקצת המשיחה בידו, אם יכול לנתקו ולהביאו אצלו אינה מגורשת עד שתפסק המשיחה, ואם אינו יכול לנתקו הרי זו מגורשת.

 

הלכה יז

נתן הגט ביד עבדה והוא נעור והיא משמרתו, אם היה כפות הרי זה גט, וכאילו הגיע לחצירה שהיא עומדת בצדה, ואם אינו כפות אינו גט. נתנו ביד העבד והוא ישן והיא משמרתו הרי זה פסול, ואם היה כפות הרי זו מגורשת.

 

הלכה יח

 

כתב גט ונתנו ביד עבדו וכתב לה שטר מתנה עליו כיון שזכתה בעבד זכת בגט ונתגרשה אם היה כפות, ואם אינו כפות ונעור קנתה העבד ואינה מגורשת עד שיגיע הגט לידה. וכן אם נתן הגט בחצרו ומכר לה החצר, או נתנו לה כיון שקנתה החצר בשטר או בכסף או בחזקה, נתגרשה.