לחץ כאן לתצוגת הדפסה

הלכות סוטה פרק א

הלכות סוטה פרק א

הלכה א

קנוי האמור בתורה: וקנא את אשתו הוא שיאמר לה בפני עדים: אל תסתרי עם פלוני אפילו היה אביה או אחיה או גויים או עבד או שחוף, הוא האיש שאינו מתקשה ואינו מוליד.

 

הלכה ב

הסתירה האמורה בתורה: ונסתרה הוא שתסתר עם אותו האיש שאמר לה אל תסתרי עמו, בפני שני עדים או שהתה עמו כדי טומאה שהוא כדי לצלות ביצה ולגמעה הרי זו אסורה על בעלה עד שתשתה מי המרים ויבדק הדבר. ובזמן שאין שם מי סוטה תאסר עליו לעולם ותצא בלא כתובה.

 

הלכה ג

קינא לה עם שנים כאחד ואמר לה: אל תסתרי עם פלוני ופלוני, ונסתרה עם שניהן כאחד ושהתה כדי טומאה, אפילו הן שני אחיה או אביה ואחיה הרי זו אסורה עד שתשתה.

 

הלכה ד

אמר לה בפני שנים: אל תדברי עם פלוני אין זה קינוי, ואף ע"פ שנסתרה עמו בעדים ושהתה כדי טומאה לא נאסרה עליו ואינה שותה בקינוי זה.

 

הלכה ה

וכן אם אמר לה: אל תסתרי עמו, וראוה מדברת עמו אין זו סתירה, ולא נאסרה ולא שותה. וכן אם לא קדם קינוי ובאו שנים והעידו שנסתרה עם זה ושהתה כדי טומאה לא נאסרה על בעלה ואינה שותה.

 

הלכה ו

אמר לה: לא תסתרי איש פלוני והיה קטן פחות מבן תשע שנים ויום אחד, או שאמר לה: אל תסתרי עם בהמה זו אין זה קינוי, שנאמר: ושכב איש אותה פרט לקטן ולבהמה שאין אוסרין אותה עליו.

 

הלכה ז

בעל שמחל על קינויו קודם שתסתר קינויו מחול וכאילו לא קינא לה מעולם, אבל אם מחל אחר שתסתר אינו יכול למחול. גירשה הרי זה כמי שמחל, ואם החזירה צריך לקנאות קינוי אחר.

 

הלכה ח

קינא לה בפני שנים וראה אותה שנסתרה עם זה שקנא לה עליו ושהתה כדי טומאה הרי זו אסורה עליו ויוציא ויתן כתובה, שאינו יכול להשקותה ע"פ עצמו. וכן אם שמע העם מרננין אחריה אחר הקינוי והסתירה עד ששמע מהנשים הטוות לאור הלבנה נושאות ונותנות בה שזינתה עם האיש שקינא לה עליו הרי זה אסור לקיימה ויוציא ויתן כתובה.

 

הלכה ט

בא עד אחד והעיד לו שנסתרה עמו אחר קינוי ושהתה כדי טומאה, אם הוא נאמן לו ודעתו סומכת עליו יוציא ויתן כתובה, ואם לאו הרי אשתו מותרת לו.

 

הלכה י

ואלו שבית דין מקנין להן: מי שנתחרש בעלה, או נשתטה, או שהיה במדינה אחרת, או שהיה חבוש בבית האסורין לא להשקותה אלא לפסלה מכתובתה.

 

הלכה יא

כיצד?

שמעו בית דין שהעם מרננין אחריה, קוראין לה ואומרין לה: אל תסתרי עם פלוני. באו עדים אחר כך שנסתרה עמו ושהתה כדי טומאה בית דין אוסרין אותה על בעלה לעולם וקורעין כתובתה, וכשיבוא בעלה או יבריא או יצא מבית האסורין נותן לה גט, ואינו יכול להשקותה מפני שלא קינא לה הוא.

 

הלכה יב

שתת מי המרים ונקתה מהן וחזר וקינא לה עם האיש שהשקה על ידו ונסתרה עמו אינו יכול להשקותה על ידו פעם שנייה, אלא תאסר עליו לעולם ותצא בלא כתובה. אבל אם קינא לה עם אחר, ונסתרה עם האחר בעדים משקין אותה פעם שנייה ואפילו כמה פעמים, והוא שישקה בכל פעם בגלל איש אחר.

 

הלכה יג

השקה אותה וגירשה ונשאת לאחר, וקינא לה עם האיש שהשקה אותה הבעל הראשון בגללו ונסתרה עמו בעדים הרי הבעל השני משקה אותה על ידו, מפני שהוא בעל שני, ואפילו מאה ונשאת לזה אחר זה, משקין אותה על ידי איש אחד. ואין אומרין: ודאי שהוחזקה לזה וטמאה, עד שיהיה שם עד.

 

הלכה יד

האשה שקינא לה בעלה ונסתרה אחר הקינוי עמו בעדים והרי היא עומדת לשתות, ובא עד אחד והעיד עליה שנבעלה בפניו עם זה שקינא לה עמו הרי זו אסורה על בעלה לעולם, ואינה שותה ויוצאת בלא כתובה, ואפילו היה עד טומאה זה אחד מעדי הסתירה, שנאמר: ועד אין בה והרי כאן עד.

 

הלכה טו

אפילו אשה ועבד ושפחה ופסול לעדות בעבירה מדברי סופרים, ואפילו קרוב נאמן לעדות סוטה להעיד עליה שזינתה ותאסר על בעלה לעולם, ואינה שותה ותצא בלא כתובה. הואיל וקדם הקינוי והסתירה בעדים כשרים והתורה האמינה עד אחד בטומאה הרי כולן כשרין לעדות טומאה. אף חמש נשים ששונאות זו את זו מעידות זו על זו לומר שנטמאת ונאמנת עליה לאוסרה על בעלה ושלא להשקותה, אבל לא להפסידה מכתובתה, אלא נוטלת כתובתה ויוצאה.

 

הלכה טז

בא עד אחד כשר ואמר: נטמאת הרי זו אינה שותה, כמו שבארנו. בא אחר והכחישו ואמר: לא נטמאת אין שומעין לו, שעד אחד בטומאת סוטה כשנים, ואין דבריו של אחרון דוחין דברי הראשון שהוא כשנים.

 

הלכה יז

באו שניהן כאחד זה אומר: נטמאת וזה אומר: לא נטמאת, או שאמר אחד: נטמאת ובאו שנים אחרים ואמרו: לא נטמאת הרי זו שותה.

 

הלכה יח

בא עד אחד כשר ונשים רבות או פסולין רבים כאחד, העד אומר: נטמאת והנשים והפסולין אומרין: לא נטמאת הרי זו שותה, שעד אחד ופסולין רבים כמחצה על מחצה הם.

 

הלכה יט

היו כולן פסולין הלך אחר הרוב. כיצד?

שתי נשים אומרות: נטמאת ושלש אומרות לא נטמאת הרי זו שותה. שלש אומרות: לא נטמאת וארבע אומרות נטמאת הרי זו אינה שותה, היו מחצה על מחצה הרי זו שותה.

 

הלכה כ

כל סוטה שאמרנו שאינה שותה מפני עדי טומאה הרי זו אסורה על בעלה לעולם ותצא בלא כתובה, שהרי נאסרה בקינוי וסתירה, והשתייה שתתירה נמנעה, שהרי יש בה עד כמו שבארנו.