לחץ כאן לתצוגת הדפסה

הלכות סוטה פרק ד

הלכות סוטה פרק ד

הלכה א

בחמשה עשר באדר נפנין בית דין לצרכי הרבים ובודקין על הראויה לשתות להשקותה, ועל הראויה לקנא לה ולהוציאה בלא כתובה, לקנא לה ולהוציאה בלא כתובה ובכל זמן משקין את הסוטות.

 

הלכה ב

ואין משקין את הסוטה אלא ביום, וכל היום כשר להשקות סוטה. ואין משקין שתי סוטות כאחת, שנאמר: והעמיד אותה הכהן.

 

הלכה ג

סוטה שאמרה: איני שותה מחמת יראה ופחד יש לה – יכולה לחזור ולומר: הריני שותה, אבל אם אמרה איני שותה והיא בריאה ואינה יראה ולא פוחדת אינה יכולה לחזור ולומר הנני שותה.

 

הלכה ד

אמרה: איני שותה קודם שתמחק המגילה הרי מגילתה נגנזת ואינה כשרה להשקות בה סוטה אחרת, ומנחתה מתפזרת על הדשן, ואם אמרה: איני שותה אחר שנמחקה המגילה מערערין אותה ומשקין אותה בעל כרחה.

 

הלכה ה

ומאיימין עליה שתשתה ואומרין לה: בתי, אם ברור לך הדבר שטהורה את עמדי על בורייך ושתי ואל תפחדי, לפי שאין המים דומין אלא לסם יבש מונח על בשר חי, יש שם מכה מחלחל ויורד, אין שם מכה אינו עושה כלום.

 

הלכה ו

אמרה: טמאה אני, אע"פ שנמחקה המגילה המים נשפכין מפני שאין בהן קדושה, ומנחתה מתפזרת על הדשן.

 

הלכה ז

מגילת סוטה שכתבה בלילה – פסולה, שנאמר: וכתב וגו' והשקה וגו' והקריב וגו' כשם שקרבנה ביום, כך כתיבת המגלה והשקייתה ביום. כתבה למפרע – פסולה, שנאמר: האלה, על הסדר. כתבה קודם שתקבל עליה השבועה פסולה שנאמר: והשביע וכתב.

 

הלכה ח

כתבה אגרת – פסולה, שנאמר: בספר כתבה על שני דפין – פסולה, שנאמר: בספר ספר אחד ולא שנים וג'. ואינו כותב לא על הנייר ולא על הדפתרא אלא במגילת ספר, שנאמר: בספר: ואם כתבה על נייר או דפתרא פסולה.

 

הלכה ט

ואם כתבה ישראל או הכן קטן – פסולה, שנאמר: וכתב הכהן אינו כותבה לא בקומוס ולא בקנקנתום ולא בכל דבר שרישומו ניכר ועומד, אלא בדיו שאין בו קנקנתום, שנאמר: וכתב ומחה כתב שהוא יכול להמחות, ואם כתב בדבר המתקיים פסולה.

 

הלכה י

נשאר במגילה רושם כתב ניכר פסולה עד שימחוק יפה יפה. כתב אות אחת ומחקה וחזר וכתב אות שנייה ומחקה עד שהשלים – פסולה, עד שתהיה כולה כתובה.

 

הלכה יא

כתבה שלא לשמה או שמחקה שלא לשמה – פסולה. כתב שתי מגילות לשתי סוטות ומחקן לתוך כוס אחד או לתוך שתי כוסות ועירבן בכוס אחד והשקה לשתיהן – פסולה, שכל אחת מהן לא שתתה מגילתה. מחקן בשני כוסות ועירבן וחזר וחלקן לשני הכוסות לא ישקה אותן, ואם השקה – כשר. ואם נשפכו המים הרי זה כותב מגילה אחרת ומביא מים אחרים. נשפכו ונשתייר מהן לא ישקה את השאר, ואם השקה כשר.

 

הלכה יב

מי סוטה שלנו נפסלין בלינה הקדים עפר למים – פסולה. לא היה שם עפר בהיכל, מביא עפר מבחוץ ומניחו בהיכל ולוקח ממנו ונותן על פני המים. ואינו מביא אפר, אבל מביא רקבובית שהיא כעפר.

 

הלכה יג

ולא יחפור בקרדום בהיכל ויוציא עפר, שנאמר: אשר יהיה בקרקע המשכן ואם חפר והוציא עפר כשר.

 

הלכה יד

הקריב את מנחתה ואח"כ השקה – כשרה. נטמאת מנחתה קודם שיניחנה בכלי שרת הרי זו תפדה ככל המנחות שנטמאו קודם שיתקדשו בכלי שרת ויביאו מנחה אחרת. נטמאת המנחה אחר שקדשה בכלי שרת הרי זה תשרף. וכן אם אמרה: טמאה אני, קודם שתקמץ המנחה, או שאמרה: איני שותה, או שלא רצה בעלה להשקותה, או שבאו עדי טומאה, או שמת הוא או שמתה היא הרי המנחה כולה נשרפת. ואם אירע אחד מאלו אחר שקרב הקומץ אין השירים נאכלין.

 

הלכה טו

היה בעלה כהן אין שירי מנחתה נאכלין, מפני שיש לבעל חלק בהם, ואינה עולה כולה לאישים כמנחת זכרי כהונה, מפני שיש לה חלק בה, אלא הקומץ קרב לעצמו ושירים מתפזרין על בית הדשן. נמצאו עדיה זוממין מנחתה תצא לחולין.

 

הלכה טז

המקנא לאשתו ע"י אנשים הרבה ונסתרה עם כל אחד ואחד מהם הרי זה מביא מנחה אחת ע"י כולן כשמשקה אותה, שנאמר: מנחת קנאות היא, מנחה אחת לקינויין הרבה.

 

הלכה יז

יש לבעל לגלגל עליה בשבועה שלא זינתה עם איש זה שקינא לה בו ולא עם איש אחר, ושלא זינתה תחתיו משנתארסה קודם שתנשא ולא אחר שנשאת, אבל אינו מגלגל עליה שלא זינתה קודם האירוסין ולא אחר שגירשה אם גירשה והחזירה. שאם זינתה בעת זה לא תאסר עליו וכל שתבעל ולא תהיה אסורה לו, אינו מתנה עמה. לפיכך אם כנס יבמתו, אינו מגלגל עליה שלא זינתה כשהיתה שומרת יבם, אבל מגלגל עליה שלא זינתה תחת אחיו, שאם זינתה תחת אחיו הרי זה אסורה עליו. וכן אם גירשה והחזירה מגלגל עליה שלא זינתה תחתיו בנישואין הראשונים. וכן יש לו לגלגל עליה בלהבא שלא תזנה תחתיו ושלא תזנה אחר שיחזירה אם יגרש ויחזיר. לפיכך כשתזנה להבא, מים בודקין אותה ויארעו לה אותן המאורעות לכך נאמר: אמן אמן אמן מאיש זה אמן מאיש אחר, אמן נשואה אמן ארוסה, אמן לשעבר אמן להבא.

 

[השגת הראב"ד ז"ל]: ויש לו לגלגל וכו'

כתב הראב"ד ז"ל כל זה לדעת ר"מ ואפשר שהלכה כמותו דסוגיין כוותיה. עד כאן לשונו.

 

הלכה יח

מצות חכמים על בני ישראל לקנאות לנשיהן, שנאמר: וקנא את אשתו וכל המקנא את אשתו נכנסה בו רוח טהרה, ולא יקנא לה לא מתוך שחוק ולא מתוך שיחה ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך מריבה ולא להטיל עליה אימה, ואם עבר וקינא לה בפני עדים מתוך אחד מכל הדברים האלו הרי זה קינוי.

 

הלכה יט

אין ראוי לקפוץ ולקנאות בפני עדים תחלה אלא בינו לבינה בנחת ובדרך טהרה ואזהרה, כדי להדריכה בדרך ישרה ולהסיר המכשול. וכל מי שאינו מקפיד על אשתו ועל בניו ובני ביתו ומזהירן ופוקד דרכיהן תמיד עד שידע שהן שלמין מכל חטא ומעון הרי זה חוטא, שנאמר: וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא.

 

בריך רחמנא דסייען.

 

סליקו להו הלכות סוטה ונגמר ספר נשים בסייעתא דשמיא ומנין פרקיו חמשים ושלשה פרקים.

הלכות אישות עשרים וחמשה פרקים

הלכות גירושין שלשה עשר פרקים

הלכות יבום וחליצה שמנה פרקים

הלכות נערה בתולה שלשה פרקים

 

הלכות סוטה ארבעה פרקים.