לחץ כאן לתצוגת הדפסה

הלכות גזילה ואבדה פרק ה

הלכות גזילה ואבדה פרק ה

הלכה א

אסור לקנות דבר הגזול מן הגזלן ואסור לסעדו על שינויו כדי שיקנהו שכל העושה דברים אלו וכיוצא בהן, מחזק ידי עוברי עבירה ועובר על ולפני עור לא תתן מכשול.

 

הלכה ב

אסור ליהנות בדבר הגזול ואפילו לאחר יאוש, והוא שידע בודאי שדבר זה הוא הגזלה עצמה. כיצד?

ידע בודאי שבהמה זו גזולה, אסור לרכוב עליה או לחרוש בה.

 

הלכה ג

גזל בית או שדה אסור לעבור בתוכה או ליכנס בה בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים, ואם דר בתוכה חייב להעלות שכר לבעלים כדין הדר בחצר חברו שלא מדעתו. גזל דקלים ועשה מהן גשר אסור לעבור עליו. וכן כל כיוצא בזה.

 

הלכה ד

מי שעבר ואכל הגזלה אחר יאוש פטור מלשלם. ואם אכל קודם יאוש ורצו הבעלים לגבות מן האוכל גובין, שעדיין ברשותן היא, ואם רצו גובין מן הגזלן.

 

הלכה ה

הגוזל ומת, בין שהאכיל את הגזלה לבנים אחר יאוש בין שלא האכילם אלא מכרה או אבדה, אם הניח קרקע חייבין לשלם, אבל מן המטלטלין אינן חייבין לשלם, שדמי הגזלה חוב הן על הגזלן ואין המטלטלין משתעבדין לבעל חוב.

 

הלכה ו

כבר תקנו הגאונים לגבות בעל חוב מן המטלטלין ואפילו במלוה על פה, לפיכך חייבין לשלם בין אכלו בין לא אכלו, בין נתייאשו בין לא נתייאשו, בין מן הקרקע בין מן המטלטלין שהניח.

 

הלכה ז

דין הלוקח מטלטלין מן הגזלן כלוקח מן הגנב: אם גזלן מפורסם הוא, לא עשו בו תקנת השוק, ואם אינו מפורסם, עשו בו תקנת השוק ונותן הנגזל ללוקח דמים שנתן ולוקח גזילתו וחוזר ותובע הגזלן בדמי הגזלה. ואם כבר נתייאשו הבעלים, קנה לוקח עצמה של גזלה ואינו מחזירה.

 

הלכה ח

אסור ליהנות מן הגזלן, ואם היה מיעוט שלו אע"פ שרוב ממונו גזול, מותר ליהנות ממנו עד שידע בודאי שדבר זה גזול בידו.

 

הלכה ט

בני אדם שחזקתן גזלנין וחזקת כל ממונן מן הגזל מפני שמלאכתן מלאכת גזלנין, כגון המוכסין והליסטים, אסור ליהנות מהן, שחזקת מלאכה זו שהוא גזול ואין מצטרפים דינרים מן התיבה שלהן, שהכל בחזקת גזלה.

 

הלכה י

נטלו מוכסין כסותו והחזירו לו אחרת (נטלו חמורו והחזירו לו חמור אחר), הרי אלו שלו. מפני שזו כמכירה היא וחזקתה שנתייאשו הבעלים ממנה ואינו יודע בודאי שזו גזילה. ואם היה ותיק ומחמיר על עצמו מחזירן לבעלים הראשונים.

 

הלכה יא

במה דברים אמורים שהמוכס כליסטים?

בזמן שהמוכס גוי או מוכס העומד מאליו, או מוכס העומד מחמת המלך ואין לו קצבה אלא לוקח מה שירצה ומניח מה שירצה. אבל מכס שפסקו המלך ואמר שילקח שליש או רביע או דבר קצוב, והעמיד מוכס ישראל לגבות חלק זה למלך ונודע שאדם זה נאמן ואינו מוסיף כלום על מה שגזר המלך, אינו בחזקת גזלן, לפי שדין המלך דין הוא. ולא עוד אלא שהוא עובר המבריח ממכס זה, מפני שהוא גוזל מנת המלך בין שהיה המלך גוי בין שהיה המלך ישראל.

 

הלכה יב

וכן מלך שמשים מס על בני העיר או על כל איש ואיש דבר קצוב משנה לשנה או על כל שדה ושדה דבר קצוב, או שגזר שכל מי שיעבור על דבר זה ילקחו כל נכסיו לבית המלך, או כל מי שימצא בשדה בשעת הגורן הוא יתן המס שעליה בין שהיה הוא בעל השדה בין שאינו בעל השדה, וכל כיוצא בדברים אלו, אינו גזל וישראל שגבה אותן למלך אינו בחזקת גזלן והרי הוא כשר, והוא שלא יוסיף ולא ישנה כלום ולא יקח לעצמו כלום.

 

הלכה יג

וכן מלך שכעס על אחד מעבדיו ושמשיו מבני המדינה ולקח שדהו או חצרו אינה גזל ומותר ליהנות בה, והלוקחה מן המלך הרי היא שלו ואין הבעלים מוציאין אותה מידו. שזה דין המלכים כולם: ליקח כל ממון שמשיהם כשכועסין עליהם, והרי המלך הפקיע שעבודן ונעשית חצר זו או שדה זו כהפקר, וכל הקונה אותה מן המלך זכה בה. אבל מלך שלקח חצר או שדה של אחד מבני המדינה שלא בדינין שחקק, הרי זה גזלן והלוקח ממנו מוציאין הבעלים מידו.

 

הלכה יד

כללו של דבר: כל דין שיחקוק אותו המלך לכל ולא יהיה לאדם אחד בפני עצמו אינו גזל. וכל שיקח מאיש זה בלבד שלא כדת הידועה לכל אלא חמס את זה, הרי זה גזל. לפיכך גבאי המלך ושוטריו שמוכרים השדות במס הקצוב על השדות, ממכרן ממכר, אבל מס שעל כל איש ואיש אינו גובה אלא מן האדם עצמו, ואם מכרו השדה במס שעל הראש הרי זה אינו ממכר אלא אם כן היה דין המלך כך.

 

הלכה טו

מלך שהיו דיניו שכל שלא יתן המס שעל השדה תהיה השדה לנותן המס וברח בעל השדה מפני המס, ובא זה ונתן מס שעליה למלך ואכל פירותיה, אין זה גזל, אלא אוכל פירות ונותן המס עד שיחזרו הבעלים, שדין המלך דין הוא, כמו שאמרנו.

 

הלכה טז

וכן מלך שגזר: שכל מי שיתן מס הקצוב על האיש ישתעבד בזה שלא נתן, ובא ישראל ונתן המס שעל ישראל זה העני, הרי זה עובד בו יותר מדאי, שדין המלך דין, אבל אינו עובד בו כעבד.

 

הלכה יז

מלך שכרת אילנות של בעלי בתים ועשה מהן גשר מותר לעבור עליו. וכן אם הרס בתים ועשאן דרך או חומה מותר ליהנות בה, וכן כל כיוצא בזה, שדין המלך דין.

 

הלכה יח

 

במה דברים אמורים? במלך שמטבעו יוצא באותן הארצות, שהרי הסכימו עליו בני אותה הארץ וסמכה דעתן שהוא אדוניהם והם לו עבדים, אבל אם אין מטבעו יוצא הרי הוא כגזלן בעל זרוע וכמו חבורת ליסטים המזויינין שאין דיניהן דין, וכן מלך זה וכל עבדיו גזלנין לכל דבר.