לחץ כאן לתצוגת הדפסה

הלכות נזקי ממון פרק ה

 הלכות נזקי ממון פרק ה

הלכה א

בהמה שהיתה רועה ופרשה ונכנסה בשדות ובכרמים, אע"פ שעדיין לא הזיקה מתרין בבעליה שלש פעמים. אם לא שמר בהמתו ולא מנעה מלרעות, יש רשות לבעל השדה לשחטה שחיטה כשרה ואומר לבעליה: בואו ומכרו בשר שלכם, מפני שאסור לאדם להזיק ולשלם מה שהזיק, אפילו לגרום הנזק אסור.

 

[השגת הראב”ד]: אפילו לגרום וכו'

אמר אברהם: דברים הללו לא נאמרו בגמרא אלא בעיזי דשוקא שעומדות לשחיטה ואין להם רועה אבל במי שיש לו עדר של בהמות אין שוחטין לו כל עדרו אלא אם יזיק לעולם ישלם בלא שום התראה. עד כאן לשונו.

 

הלכה ב

לפיכך אסרו חכמים לגדל בהמה דקה וחיה דקה בארץ ישראל במקום השדות והכרמים אלא ביערים ובמדברות שבארץ ישראל. ומגדלין בסוריא בכל מקום.

 

הלכה ג

עשרה תנאים התנה יהושע ובית דינו בשעה שחלק את הארץ, ואלו הן:

א) התנה שמרעין בהמה דקה ביערים שאילניהן גסין, אבל אין מרעין שם בהמה גסה, וביער שאילניו דקים, אין מרעין בו לא גסה ולא דקה אלא מדעת בעליו.

ב) וכן התנה שיהיה כל אדם מותר ללקט עצים משדה חברו, והוא שיהיו עצים פחותים וקרובים להיות קוצים כגון היזמי והיגי, והוא שיהיו לחים ומחוברין ובלבד שלא ישרש, אבל שאר עצים אסור.

ג) וכן התנה שיהיה כל אדם מותר ללקט עשבים העולין מאיליהן בכל מקום, חוץ משדה תלתן שזרעה לבהמה.

ד) וכן התנה שיהיה אדם קוטם נטיעה בכל מקום חוץ מגרופיות של זית. ואינו קוטם מן האילנות אלא בזית כביצה, ובקנים ובגפנים מן הפקק ולמעלה, ובשאר האילן מתוכו של אילן לא מחודו. וכשהתיר לקטום לא התיר אלא מחדש שאינו עושה פירות אבל לא מישן שעושה פירות, ואינו קוטם אלא ממקום שאינו רואה פני חמה.

ה) וכן התנה שהמעיין היוצא בתחילה, בני אותה העיר שיצא בגבולם מסתפקין ממנו אע"פ שאין עיקרו בחלקם ואין לאחרים להסתפק עמהם ממנו.

ו) וכן התנה שיהיה כל אדם מותר לצוד דגים מים טבריה, והוא שיצוד בחכה בלבד, אבל לא יפרוש קלע ויעמיד ספינה שם אלא בני השבט שהגיע אותו הים בחלקם.

ז) וכן התנה שכל אדם שצריך לנקביו מסתלק מן הדרך ונכנס אחורי הגדר שפגע בו ונפנה שם ואפילו בשדה מליאה כרכום, ונוטל משם צרור ומקנח.

ח) וכן התנה שכל התועה בין הכרמים וכיוצא בהן מפסג ועולה מפסג ויורד עד שיצא לדרכו.

ט) וכן התנה שבזמן שירבה הטיט בדרכי הרבים או נקיעי מים, יש לעוברי דרכים להסתלק לצדדי הדרכים ומהלכין שם, אע"פ שהן מהלכין בדרך שיש לה בעלים.

י) וכן התנה שמת מצוה קונה מקומו ונקבר במקום שימצא בו, והוא שלא יהיה מוטל על המצר ולא בתוך תחום המדינה, אבל אם נמצא על המצר או שהיה בתוך התחום מביאו לבית הקברות.

 

הלכה ד

שלמה תקן שיהיו עוברי דרכים מותרין בימות החמה להלך בשבילין שבשדות שיש להן בעלים עד שתרד רביעה שנייה.

 

הלכה ה

ותקנות אלו כולן נוהגות בכל מקום אפילו בחוצה לארץ.

 

הלכה ו

ומשירד הטל בבבל אסור להלך בשבילין שיש להן בעלים.

 

הלכה ז

אע"פ שאין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל, מותר לשהותה קודם לרגל שלשים יום, וקודם למשתה בנו שלשים יום. והטבח לוקח ושוחט לוקח ומשהה עד שישחוט מעט מעט, ובלבד שלא תצא ותרעה בעדר. אלא כל המשהה משהה בתוך ביתו כדי שלא תזיק.

 

הלכה ח

וכבר עשו בבל כארץ ישראל לאסור בה גידול בהמה דקה וחיה דקה, מפני שהיו רוב השדות והכרמים שם באותן הימים של ישראל.

 

הלכה ט

וכן אסרו חכמים לגדל חזירים בכל מקום, ולא את הכלב אלא אם כן היה קשור בשלשלת. אבל מגדל הוא כלבים בעיר הסמוכה לספר, ביום קושרו ובלילה מתירו. ואמרו חכמים: ארור מגדל כלבים וחזירים, מפני שהזיקן מרובה ומצוי.

 

הלכה י

 

רועה שעשה תשובה, אין מחייבין אותו למכור מיד, אלא מוכר על יד על יד. וכן מי שנפלו לו כלבים וחזירים בירושה, אין מחייבין אותו למכור מיד, אלא מוכר מעט מעט.