לחץ כאן לתצוגת הדפסה

הלכות רוצח ושמירת נפש פרק יא

הלכות רוצח ושמירת נפש פרק יא

הלכה א

מצות עשה לעשות אדם מעקה לגגו, שנאמר: ועשית מעקה לגגך, והוא שיהיה בית דירה, אבל בית האוצרות ובית הבקר וכיוצא בהן, אינו זקוק לו. וכל בית שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות, פטור מן המעקה.

 

הלכה ב

בית של שני שותפין חייב במעקה, שנאמר: כי יפול הנופל ממנו, לא תלה אלא בנופל אם כן למה נאמר גגך?

למעט בתי כנסיות ובתי מדרשות, לפי שאינן עשויים לדירה. היתה רשות הרבים גבוהה מגגו אינו זקוק למעקה, שנאמר: כי יפול הנופל ממנו ולא לתוכו.

 

הלכה ג

גובה המעקה אין פחות מעשרה טפחים, כדי שלא יפול ממנו הנופל וצריך להיות המחיצה חזקה, כדי שישען אדם עליה ולא תפול. וכל המניח גגו בלא מעקה ביטל מצות עשה ועבר על לא תעשה, שנאמר: ולא תשים דמים בביתך. ואין לוקין על לאו זה מפני שאין בו מעשה.

 

[השגת הראב”ד]: גובה המעקה אין פחות מעשרה טפחים

אמר אברהם: דוקא ממקום דרסו והוא מקום הנמוך שבו אבל שאר צדדין ג' טפחים. עד כאן לשונו.

 

הלכה ד

אחד הגג ואחד כל דבר שיש בו סכנה וראוי שיכשל בו אדם וימות, כגון שהיתה לו באר או בור בחצירו בין שיש בו מים בין שאין בו מים, חייב לעשות חוליא גבוהה עשרה טפחים, או לעשות לה כסוי כדי שלא יפול בה אדם וימות. וכן כל מכשול שיש בו סכנת נפשות, מצות עשה להסירו ולהשמר ממנו ולהזהר בדבר יפה יפה, שנאמר: השמר לך ושמור נפשך. ואם לא הסיר והניח המכשולות המביאין לידי סכנה, ביטל מצות עשה ועבר בלא תשים דמים.

 

הלכה ה

הרבה דברים אסרו חכמים מפני שיש בהם סכנת נפשות, וכל העובר עליהן ואומר: הריני מסכן בעצמי ומה לאחרים עלי בכך, או איני מקפיד בכך, מכין אותו מכת מרדות.

 

הלכה ו

ואלו הן: לא יניח אדם פיו על הסילון המקלח וישתה, ולא ישתה בלילה מן הנהרות ומן האגמים, שמא יבלע עלוקה והוא אינו רואה. ולא ישתה מים מגולים, שמא שתה מהן נחש וכיוצא בו מזוחלי עפר וישתה וימות.

 

הלכה ז

ואלו הן המשקין האסורין משום גילוי: המים, והיין ואפילו מזוג ואפילו התחיל טעמו להשתנות לחומץ, והחלב, והדבש, והציר, אבל שאר כל המשקין אין מקפידין על גילויין שאין בעלי ארס שותין מהן.

 

הלכה ח

השום שנתרסק ואבטיח שנחתך ונתגלה אסור. וכן כל כיוצא בהן יין מבושל ויין תוסס, אין בו משום גילוי. ותוסס הוא היין משעת דריכתו עד שלשה ימים. ויין או מים או חלב שהיו חמין כל זמן שההבל עולה מהן וכן משקין שהיה המשקה יורד מלמעלה לתוכן טיפה אחר טיפה, והוא שיהיה טורד ויורד כל אלו אין בהן משום גילוי, שזוחלי עפר מתיראים מבעבוע המשקה ומן ההבל ואין שותין ממנו.

 

הלכה ט

מי כבשין ומי שלקות ומי תורמוסין, אין בהן משום גילוי. מים ששרה בהן כבשין ושלקות ותורמוסין אם נשתנה טעמן, אין בהם משום גילוי, ואם אין בהם נותן טעם אסורין. וכן מים שהדיח בהן פרישים ודרמוסקין לחולה, אסורין משום גילוי.

 

הלכה י

יין שנתחבר בו דברים חדין כפלפלין או דברים מרים כאפנסתין. עד שנשתנה טעמם, אין בו משום גילוי. והוא הדין בשאר המשקין.

 

הלכה יא

כל המשקין האסורין משום גילוי שנתגלו בין ביום בין בלילה, אסורין ואפילו היה בצדן אדם ישן, אין אימת ישן על הזוחלין. וכמה ישהו ויהיו אסורין?

כדי שיצא הרחש מתחת אזן כלי וישתה ויחזור למקומו.

 

הלכה יב

שיעור המים שיאסרו אם נתגלו, כדי שיהיה הסם ניכר בהן ומזיק. אבל אם היו המים מרובין כדי שתאבד בהן המרה, הרי אלו מותרין בין בכלים בין בקרקעות, וכן הדין בשאר המשקין.

 

הלכה יג

מעיין המושך כל שהוא אין בו משום גילוי. לגין מגולה שהניחו בשידה תיבה ומגדל או בתיק שלו או בבור אפילו עמוק מאה אמה או במגדל גבוה מאה אמה או בטרקלין מיופה ומסוייד, הרי זה אסור. בדק את התיבה או את המגדל ואחר כך הניחו בו, הרי זה מותר, ואם היה בהן נקב אסור. כמה יהא בנקב?

כדי שתכנס בו אצבע קטנה של קטן.

 

הלכה יד

חבית שנתגלתה אע"פ ששתו ממנה תשעה ולא מתו, לא ישתה עשירי. מעשה היה ואמרו ששתה עשירי ומת, מפני שארס הנחש שקע למטה. ויש סם חמת זוחלי עפר שעולה וצף למעלה, ויש סם שהיא נתלית באמצע המשקה, לפיכך הכל אסור ואפילו סננו במסננת. וכן אבטיח שנתגלה אע"פ שאכלו ממנה תשעה ולא מתו, לא יאכל עשירי.

 

הלכה טו

מים שנתגלו לא ישפכם לרשות הרבים, ולא ירבץ בהם את הבית, ולא יגבל בהן את הטיט, ולא ירחץ בהן פניו ידיו ורגליו, ולא ישקה מהן לא בהמתו ולא בהמת חברו, אבל משקה אותן לחתול.

 

הלכה טז

 

עיסה שנילושה במים מגולין אפילו היא של תרומה תשרף. ואפילו נאפת הרי הפת אסורה.