לחץ כאן לתצוגת הדפסה

הלכות אבל פרק ב

הלכות אבל פרק ב

הלכה א

אלו שאדם חייב להתאבל עליהן דין תורה: אמו ואביו בנו ובתו, ואחיו ואחותו מאביו, ומדבריהם שיתאבל האיש על אשתו הנשואה, וכן האשה על בעלה, ומתאבל על אחיו ועל אחותו שהן מאמו.

 

הלכה ב

אפילו הכהן שאינו מתטמא לאחיו ואחותו מאמו ולאחותו הנשואה אע"פ שהיא מאביו, מתאבל הוא עליהן. ואם היתה אחותו זו הנשואה מאביו הרי הוא מתאבל עליה דין תורה.

 

הלכה ג

בנו או אחיו הבא מן השפחה ומן הנכרית, אינו מתאבל עליהן כלל. וכן מי שנתגייר הוא ובניו או נשתחרר הוא ואמו אין מתאבלין זה על זה. וכן אשתו ארוסה אינו מתאבל עליה ולא אונן, וכן היא לא אוננת ולא מתאבלת עליו.

 

הלכה ד

כל קרובים שהוא חייב להתאבל עליהן, הרי זה מתאבל עמהם בפניהם מדברי סופרים. כיצד?

הרי שמת בן בנו או אחי בנו או אם בנו, חייב לקרוע בפני בנו ולנהוג אבילות בפניו, אבל שלא בפניו אינו חייב וכן בשאר הקרובים.

 

[השגת הראב”ד]: כל קרובים שהוא חייב להתאבל עליהם וכו'

אמר אברהם: לא מחוור דבנו עצמו מדרבנן הוא

 

הלכה ה

אשתו הנשואה אף על פי שהוא מתאבל עליה אינו מתאבל עמה על שאר קרובים, אלא על אביה ועל אמה משום כבוד אשתו נוהג אבלות עליהן בפניה. כיצד?

מי שמת חמיו או חמותו כופה מטתו ונוהג אבילות עם אשתו בפניה, אבל לא שלא בפניה. וכן האשה שמת חמיה או חמותה נוהגת אבלות בפניו. אבל שאר קרובים כגון שמת אחי אשתו או בנה והאשה שמת אחי בעלה או בנו, אין מתאבלין זה על זה. וכן יראה לי: שאם מתה אשת קרובו או בעל קרובתו, כגון שמתה אשת בנו או בעל בתו, אינו חייב להתאבל עליהן, וכן כל כיוצא בזה.

 

הלכה ו

כמה חמורה מצות אבלות. שהרי נדחת לו הטומאה מפני קרוביו כדי שיתעסק עמהן ויתאבל עליהן, שנאמר: כי אם לשארו הקרוב אליו לאמו וגו' לה יטמא מצות עשה, שאם לא רצה להטמא מטמאין אותו על כרחו. במה דברים אמורים?

בזכרים שהוזהרו על הטומאה, אבל הכהנות הואיל ואינן מוזהרות על הטומאה כן אינן מצוות להתטמא לקרובים, אלא אם רצו מתטמאות ואם לאו לא מטמאות.

 

[השגת הראב”ד]: במה דברים אמורים? בזכרים שהוזהרו על הטומאה וכו'

אמר אברהם: קשיא הא דתניא אשתו ארוסה לא אונן ולא מיטמא לה וכן היא לא אוננת ולא מיטמאה לו הא נשואה מיטמאה לו.

 

הלכה ז

אשתו של כהן מתטמא לה על כרחו ואינו מטמא לה אלא מדברי סופרים. עשאוה כמת מצוה, כיון שאין לה יורש אלא הוא לא תמצא מי שיתעסק בה. ואינו מטמא אלא לנשואה בלבד, אבל הארוסה אינו מטמא לה.

 

הלכה ח

וכן כל אותן שאמרו שאין מתאבלין עליהן, כגון הרוגי בית דין ושפרשו מדרכי צבור והנפלים והמאבד עצמו לדעת, אין הכהן מטמא להן ועד מתי מצווה להתטמא לקרוביו?

עד שיסתם הגולל אבל מאחר שנסתם הגולל, הרי הן כשאר כל המתים, שאם נטמא בהן לוקה.

 

הלכה ט

אשתו הפסולה אינו מטמא לה. לפיכך מי ששמעה שמועה שמת בעלה ונשאת ובא בעלה, שניהן אין מטמאין לה, שהרי היא פסולה לשניהן. אבל מטמא הוא לאמו אע"פ שהיא חללה, וכן מטמא לבנו ולבתו ולאחיו ולאחותו אף על פי שהן פסולין, אפילו היו ממזרים מטמא להן.

 

הלכה י

אחותו הנשואה אינו מטמא לה אע"פ שהיא נשואה לכהן, שנאמר: הבתולה הקרובה אליו אשר לא היתה לאיש, הבתולה פרט לאנוסה ומפותה. יכול שאני מוציא את הבוגרת ומוכת עץ?

תלמוד לומר: אשר לא היתה לאיש, מי שהוייתה בידי איש. אשר לא היתה לאיש, פרט לארוסה שאינו מטמא לה אע"פ שהיא ארוסה לכהן.

 

הלכה יא

נתגרשה אחותו מן האירוסין מטמא לה, שנאמר: הקרובה אליו, להביא את המגורשת מן האירוסין.

 

הלכה יב

אחיו ואחותו מאמו, אינו מטמא להן, שנאמר: ולבנו ולבתו ולאחיו ולאחותו מה בנו הראוי לירושתו אף אחיו ואחותו הראויים לירושתו.

 

הלכה יג

הספקות אינו מטמא להן, שנאמר: לה יטמא מיטמא הוא על הודאי ואינו מיטמא על הספק. לפיכך הוולדות שנתערבו, והבן שהוא ספק בן שבעה לאחרון או בן תשעה לראשון, וכן כל כיוצא בהן, אינו מיטמא להן מספק. וכן כל המתגרשת ספק גירושין או בגט פסול, אינו מטמא לה.

 

הלכה יד

אין הכהן מטמא לאבר מן החי מאביו ולא לעצם מעצמות אביו. וכן המלקט עצמות אביו אינו מטמא להן, אף על פי שהשדרה קיימת.

 

[השגת הראב”ד]: אין הכהן מטמא לאבר מן החי מן אביו וכו' עד וכן שאר קרובים

אמר אברהם: הרב אינו פוסק כן.

 

הלכה טו

 

נקטע ראשו של אביו אינו מטמא לו, שנאמר: לאביו בזמן שהוא שלם ולא בזמן שהוא חסר. וכן שאר הקרובים הטומאה לקרובים דחויה היא ולא הותרה לכל, לפיכך אסור לכהן להתטמא למת אפילו בעת שמתטמא לקרוביו, שנאמר: לה יטמא, אינו מטמא לאחרים עמה. שלא יאמר: הואיל ונטמאתי על אבי אלקט עצמות פלוני, או אגע בקבר פלוני. לפיכך כהן שמת לו מת צריך להזהר ולקוברו בסוף בית הקברות כדי שלא יכנס לבית הקברות ולא יתטמא בקברות אחרים כשיקבור מתו.