לחץ כאן לתצוגת הדפסה

הלכות עדות פרק יג

הלכות עדות פרק יג

הלכה א

הקרובים פסולים לעדות מן התורה, שנאמר: לא יומתו אבות על בנים. מפי השמועה למדו: שבכלל לאו זה, שלא יומתו אבות על פי בנים ולא בנים על פי אבות, והוא הדין לשאר קרובים. אין פסולין מדין תורה אלא קרובים ממשפחת אב בלבד, והם האב עם הבן ועם בן הבן, והאחין מן האב זה עם זה ובניהן זה עם זה, ואין צריך לומר הדודים עם בן אחיו, אבל שאר הקרובים מן האם או מדרך האישות, כולן פסולין מדבריהם.

 

הלכה ב

הגרים אינן בדין הקרובים אפילו שני אחים תאומים שנתגיירו מעידין זה לזה, שהגר שנתגייר כקטן שנולד הוא חשוב.

 

הלכה ג

האחים זה עם זה בין מן האם בין מן האב, הרי הן ראשון בראשון. ובניהם זה עם זה שני בשני. ובני בניהם זה עם זה שלישי בשלישי.

 

הלכה ד

ולעולם שלישי בראשון כשר, ואין צריך לומר שלישי בשני. אבל שני בשני ואין צריך לומר שני בראשון, שניהם פסולים.

 

הלכה ה

האב עם בנו כראשון בראשון הוא, לפיכך האב עם בן בנו פסול, ועם בן בן בנו שהוא רביעי ממנו כשר, מפני שהוא שלישי בראשון. וכן הדרך בנקבות. כיצד?

שתי אחיות או אח ואחותו בין מן האב בין מן האם, הרי הם ראשון בראשון. בניהם בין זכרים בין נקבות שני בשני, בני בניהם או בנות בנותיהן שלישי בשלישי. כדרך שאתה מונה בזכרים ראשון שני ושלישי, כך אתה מונה בנקבות.

 

הלכה ו

כל אשה שאתה פסול לה, כך אתה פסול לבעלה, שהבעל כאשתו. וכל בעל שאתה פסול לו, כך אתה פסול לאשתו, שהאשה כבעלה.

 

הלכה ז

כל שתי נשים שהן זו עם זו שני בשני, בעליהן מעידין זה לזה, אבל אם היה ראשון בראשון, כגון שלקח זה אשה וזה בתה, אין מעידין זה לזה.

 

הלכה ח

וכן בעלי אחיות פסולין זה לזה והרי הן ראשון בראשון.

 

הלכה ט

וכן לא יעיד לבן אחות אשתו ולא לבעל בת אחות אשתו, אבל מעיד הוא לבן בעל אחות אשתו שיש לו מאשה אחרת.

 

הלכה י

כל איש שאין אתה מעיד לו מפני שהוא בעל קרובתך, הרי אתה מעיד לשאר קרוביו, כגון בנו ואחיו. וכן כל אשה שאין אתה מעיד לה מפני שהיא אשת קרובך, הרי אתה מעיד לשאר קרוביה.

 

הלכה יא

אבי כלה ואבי חתן מעידים זה לזה.

 

הלכה יב

אחי האח מן האם מעידין זה לזה שהרי אין ביניהן קורבה כלל. כיצד?

רחל שנישאת ליוסף וילדה ממנה ראובן והיה ליוסף בן מאשה אחרת והוא מנשה, ומת יוסף ונישאת לשמעון וילדה ממנו יהודה, הרי מנשה ויהודה מעידין זה לזה.

 

הלכה יג

האיש עם אשתו ראשון בראשון. לפיכך אינו מעיד לא לבנה ולא לאשת בנה, ולא לבתה, ולא לבעל בתה, ולא לאביה, ולא לאמה, ולא לבעל אמה, ולא לאשת אביה.

 

הלכה יד

אשתו ארוסה אף על פי שלא נגמרה האישות הרי היא כנשואה לענין עדות. [במה דברים אמורים]? בארוסתו עצמה שאינו מעיד לה, אבל אם העיד לקרובי ארוסתו, כגון בעל אחותה או בנה ובתה וכיוצא בהן, אין פוסלין אותה עד שישאנה.

 

הלכה טו

 

זה שפסלה תורה עדות הקרובים, לא מפני שהן בחזקת אוהבין זה את זה, שהרי אינו מעיד לו לא לטובתו ולא לרעתו, אלא גזרת הכתוב הוא. לפיכך האוהב והשונא כשר לעדות אע"פ שהוא פסול לדיינות, שלא גזרה תורה אלא על הקרובים.