לחץ כאן לתצוגת הדפסה

הלכות עדות פרק טו

הלכות עדות פרק טו

הלכה א

כל עדות שתבא הנאה לאדם ממנה אינו מעיד בה, שזה הוא כמעיד על עצמו. לפיכך בני העיר שבא מערער לערער עליהם במרחץ או ברחוב של עיר, אין אחד מבעלי העיר מעיד בדבר זה ולא דן עד שיסלק עצמו בקנין גמור ואחר כך יעיד או ידין.

 

הלכה ב

בני העיר שנגנב ספר תורה שלהן, הואיל ולשמיעה הוא עשוי שאי אפשר לאדם לסלק עצמו ממנו, אין דנין בדייני אותה העיר ואין מביאין ראיה מאנשי אותה העיר. וכן כל כיוצא בזה.

 

הלכה ג

האומר תנו מנה לעניי עירי, אין דנין בדייני אותה העיר ואין מביאין ראיה מאנשי אותה העיר. במה דברים אמורים?

כשהיו העניים סמוכים עליהם ופוסקין עליהן צדקה. אפילו אמרו שנים מאנשי אותה העיר: אנו נתן דבר הקצוב עלינו ונעיד אין שומעין להם, שהנאה הוא להם שיתעשרו עניים אלו הואיל והן סמוכין על בני העיר. וכן כל כיוצא בזה.

 

הלכה ד

קרקע שבין שני שותפין שבא מערער להוציאה מתחת יד השותף, אינו מעיד לשותפו עליה אלא אם סילק עצמו ממנה וקנו מידו שנתנה לשותף ושאם בא בעל חוב שלו וטרפה מיד השותף משלם לו דמיה, ואחר כך מעיד לו עליה. וכן כל כיוצא בזה.

 

הלכה ה

העורר על השדה, אם יש בה פירות אין האריס מעיד לו עליה, שהרי רוצה האריס להעמידה ביד בעליה כדי שיטול חלקו בפירות. ואם אין בה פירות מעיד. אבל השוכר אם לקח השכירות בידו ואמר: כל מי שתתקיים שדה זו בידו יטול, הרי זה מעיד. ואם כבר נתן השכירות לבעל השדה אינו מעיד. כיון שאם תצא השדה למערער חייב ליתן לו שכר כל השנים שישב בה אינו מעיד. וכן כל כיוצא בזה.

 

הלכה ו

שמעון שלוה והיה ראובן ערב ובא יהודה לערער על שמעון הלוה והוציא קרקע מתחת ידו, אם יש לשמעון שדה אחרת כנגד החוב הרי ראובן הערב יש לו להעיד על אותו קרקע שהיא של שמעון, שאין לו הנאה בזה שאם לקחה יהודה הרי שדה אחרת שיפרע ממנה בעל חובו. וכן לוקח ראשון מעיד ללוקח שני שלקח אחריו שזה השדה שלו, והוא: שיש למוכר שדה בן חורין, כנגד דמי שדה של לוקח ראשון. שאין ללוקח ראשון הנאה בעמידת זה השדה ביד לוקח שני, שאפילו נטרף לוקח הראשון, על המוכר הוא חוזר והרי יש לו שדה אחרת שיגבה ממנה.

 

[השגת הראב”ד]: וכן לוקח ראשון מעיד ללוקח שני וכו' עד והרי יש לו שדה אחרת שיגבה

 

אמר אברהם: דוקא בשעשאה אפותיקי. עד כאן לשונו.