לחץ כאן לתצוגת הדפסה

הלכות עדות פרק ו

הלכות עדות פרק ו

הלכה א

כבר ביארנו שקיום שטרות מדבריהם, כדי שלא תנעול דלת בפני לווין. אף על פי כן אין מקיימין שטרות אלא בשלשה אפילו שלשתן הדיוטות, מפני שהוא דין. ולפיכך אין מקיימין שטרות בלילה, כמו שביארנו.

 

הלכה ב

באחד מחמשה דרכים מתקיים השטר בבית דין:

הדרך האחד - שיהיו דיינים מכירין כתב ידי העדים שזו עדות פלוני וזו עדות פלוני.

הדרך השני - שיחתמו העדים בפניהם.

הדרך השלישי - שיבואו העדים החתומים בפניהם ויאמר כל אחד ואחד זה כתב ידי ואני עד בדבר הזה הדרך הרביעי - שאם מתו עדי השטר או שהיו במדינה אחרת יבואו עדים ויעידו על כתב ידן שהוא זה הדרך החמישי - שיהיה כתב ידן יוצא משטרות אחרים ועורכין בית דין זה הכתב לאותו הכתב שבשטרות אחרים ויהיה דומה זה לזה ויראה להם ביחד שכתב ידי אלו הוא כתב ידי אלו.

 

הלכה ג

אין מקיימין את השטר משטרות אחרים אלא משני שטרות של שתי שדות שאכלום בעליהן שלש שנים אכילה גלויה נכונה בלא שום יראה ולא פחד מתביעה בעולם, כדרך שאוכלין כל בעלי שדות שדותיהן. או משתי שטרי כתובות, והוא: שיצאו שני השטרות מתחת ידי אחר לא מתחת ידי זה שרוצה לקיים שטרו שמא הוא זייף הכל. וכן מקיימין השטר משטר שקרא עליו ערער והוחזק בבית דין מקיימין ממנו לבדו, כמו שמקיימין משטר שתי שדות או משתי כתובות.

 

[השגת הראב”ד]: וכן מקיימין את השטר וכו'

אמר אברהם: אין הגירסא שלו כגירסא שלנו. עד כאן לשונו.

 

הלכה ד

בית דין שכתבו: במושב שלשה היינו ונתקיים שטר זה בפנינו הרי זה מקויים, אע"פ שלא פירשו באי זה דרך מחמשה דרכים נתקיים, שאין חוששין לבית דין שמא יטעו. וכבר נהגו כל בתי דינין שראינו ושמענו שיכתבו הדרך שנתקיים בה לפניהם.

 

הלכה ה

ולעולם אין בית דין בודקין אחר בית דין אחר, אלא מחזיקין אותו שהן בקיאין ולא יטעו, אבל בודקין אחר העדים.

 

הלכה ו

שלשה שישבו לקיים את השטר ומת אחד מהם, צריכין לכתוב: במושב שלשה היינו והאחד איננו, שמא יאמר הרואה בית דין בשנים קיימוהו. אפילו היה כתוב בו: בבית דין יאמר: שמא דמו ששנים בית דין הם. ואם יש בו משמע שהיו שלשה אינו צריך.

 

הלכה ז

שלשה שישבו לקיים את השטר ובאו שני עדים וערערו על אחד מהן שהוא גזלן וכיוצא בו, ובאו שנים אחרים והעידו שחזר בתשובה, אם עד שלא חתמו העידו שחזר, הרי זה חותם עמהם, שהרי שלשה היו. ואם אחר שחתמו השנים העידו עליו שחזר בתשובה אינו חותם עמהן, שהרי הוא כמי שאינו בעת חתימת השנים. במה דברים אמורים?

כשערערו עליו בעבירה, אבל ערערו עליו בפגם משפחה כמו שאמרו: אמו לא נשתחררה ועבד הוא, או לא נתגיירה וגוי הוא, ונודע אחר שחתמו השנים שאין במשפחתו פגם ושהוא כשר הרי זה חותם עמהם, שזה גילוי דבר שהיה מקודם הוא.

 

הלכה ח

מותר לכתוב הקיום בשטר קודם שיתקיים השטר, שאין הכתיבה עיקר אלא החתימה. ואין הדיינים צריכין לקרות השטר שמקיימין אותו אלא מקיימין אותו מעדיו, אע"פ שלא ידעו מה כתוב בו.