לחץ כאן לתצוגת הדפסה

הלכות כלים פרק י

הלכות כלים  פרק  י

הלכה א

מסמרות שמחזיקין בהן התקרה העשויין לתקוע אותו בעצים אינן מקבלין טומאה וכן המסמרות שתוקעין אותן בכותלים לתלות בהן ואם התקינו להיות כלי בפ"ע מקבל טומאה כיצד מסמר שהתקינו להיות פותח ונועל בה או להוציא את הפתילה או שנתנו ברחיים של יד או של חמור הרי זה מקבל טומאה התקינו לפתוח בו את החבית טהור עד שיצרפנו.

 

[השגת הראב”ד]: טהור עד שיצרפנו

אמר אברהם: פירושו לפי שהמסמר שנוקבין בו את החבית צריך שיהיה חזק הרבה משאר מסמרות הילכך בהתקנה לבדה אינה הטמא עד שיצרפנו באש ובמים.

 

הלכה ב

מסמר העשוי בסימן לשמירת הפתח אינו מקבל טומאה וכן מסמר של שולחני שתולה בו המאזנים והכיס טהור וכן תלויי המגרדות טהורות אע"פ שמסמרין אלו משונין בצורתן משאר מסמרות התקיעה.

 

הלכה ג

מסמר הגרע והוא הכלי שמקיזין מקבל טומאה ומסמר של אבן השעות טהור.

 

[השגת הראב”ד]: מסמר הגרע

אמר אברהם: לא נראה כן מן התוספתא שהרי א"ר ישמעאל בן יהודה משום ר"ש מסמר הגרע טהור שלא נעשה אלא לשמש עם הקרקע אבל נראה שתוקעין אותו בקרקע ותולין בו הכלי שמקבל דם הקזה ויש אומרים מסמר ארוך הוא שהמוקז סומך בו את זרועו בשעת הקזה.

 

הלכה ד

מסמר הגרדי והוא המסמר הארוך כעין שפוד שמכניס בו האורג שפופרת הקנה או העץ ולופף עליה חוטים מקבל טומאה.

 

הלכה ה

אלו כלי מתכות המתטמאות בעגלה. העול של מתכת והקטרב והכנפיים המקבלות את הרצועות וברזל שתחת צוארי הבהמה והסומך והמחגר והתמחויות והענבול והצנירה ומסמר המחבר את כולם ואלו טהורים בעגלה. העול של עץ המצופה וכנפיים העשויין לנוי והשפופרות המשמיעות את הקול והאבר שבצד צוארי בהמה והסובב של גלגל והטסין והציפויין ושאר כל המסמרות שבה טהורין.

 

הלכה ו

עקרב בית הבד מקבל טומאה ארון של גרוסות אף על פי שהוא טהור אם היתה תחתיו עגלה של מתכת הרי זו מקבלת טומאה.

 

הלכה ז

ריחיים של פלפלין מקבלת טומאה משום שלשה כלים משום כלי מתכות ומשום כלי קיבול ומשום כברה.

 

הלכה ח

הדלת של מתכת שבמגדל של בעלי בתים אינה מקבלת טומאה ושל רופאים מקבלת טומאה מפני שמניחים בה את האספלנית ותולה בה את המספריים.

 

הלכה ט

טסין של מתכת שמנערין בהן את הקדרה מקבלין טומאה והקבועין בכירה טהורין.

 

[השגת הראב”ד]: טסין של מתכת

אמר אברהם: מתניתין פי"ז היתונים טמאים והפרכים טהורים תוספתא אלו הם היתונים אלו שהחנווני מנער בהן את הקדרה אלו הן פרכים הקבועים בקירות פירש בעל הערוך מלקחיים שתופס בהם את הקדרה ומערה לתוך הקערות פרכים אותו מלקחיים שתופסין בהם אורגי היריעות הקנים או השתי והוא ורדו"ר בלעז ואם עומדים קבועים לנירים ולקירוס קורא אותם פרכים של שם שכובשים הקנים והארוג מלשון בפרך כך נ"ל והם כמו טבעת כלים.

 

הלכה י

המלקחיים שממעך בהן את הפתילה מקבלין טומאה והצינורות שתופסות בהם את הרחים מלמעלה אינן מקבלות טומאה מפני שאינן עשויות אלא לחזק.

 

הלכה יא

קלוסטרא שנועלין בה הדלתות אם היתה של מתכת מתטמאה היתה של עץ ומצופה מתכת טהור.

 

הלכה יב

הפין והפורנא טמאים.

 

הלכה יג

פיקה של מתכת טהורה לפי שהיא משמשת את העץ.

 

הלכה יד

הכוש והפימא והמקל וסמפוניא וחליל של מתכת מקבלין טומאה היו של עץ ומצופין מתכת טהור חוץ מן הסמפוניא שאם היה בה בית קיבול כנפים אע"פ שהיא מצופה טמאה.

 

הלכה טו

החצוצרת שמפוצלת חליות חליות אם אין יודע להחזירה אלא אומן הרי זה מקבלת טומאה כשהיא מחוברת ואם יכולין הכל לפרקה ולהחזירה אינה מקבלת טומאה.

 

[השגת הראב”ד]: ואם יכולין הכל לפרקה ולהחזירה

אמר אברהם: זאת הפסקא של חצוצרת לא מצאתי כדבריו וכן היא שנוי' אצלנו בב' ספרים חצוצרת של פרקים הרי זו טמאה נתפרקה העליון טמא והתחתון טהור ומה שאמר שאם אין יכול להחזירה אלא אומן מקבלת טומאה כשהיא מחוברת אבל אם הדיוט יכול להחזירה אינה מקבלת טומאה אפילו מחוברת דבר זה רחוק מאד ובהפך נמצא במשנה פכ"ו סנדל עמקי וכיס של שנצות הרי אלו מטמאין ומטהרין שלא באומן אמר רבי יוסי לא כל הכלים (ס"א והלא כל הכלים) מתטמאין ומתטהרין שלא באומן אבל אלו אף על פי שמותרין טמאין שההדיוט יכול להחזירם וכן בגמרא דשבת לגבי ענבל וזוג אמרינן הואיל והדיוט יכול להחזירם אפילו נטלו ענבליהם טומאתם עליהם אלמא כיון שיכול הדיוט להחזירו כל שכן שהוא כמחובר ואפילו נתפרק וכל שכן בשעת חיבורו.

 

הלכה טז

הקצה שמניחין הפה עליו בשעת תקיעה מקבל טומאה בפני עצמו והקצה האחר הרחב אינו מקבל טומאה בפני עצמו ובשעת חיבור הכל טמא כיוצא בו קני מנורה בפני עצמן אינן מקבלין טומאה מפני שיש להן שם לווי הפרח שלה והבסיס מתטמאין בפני עצמן ובשעת חיבור הכל טמא.

 

הלכה יז

קורת החצים שהיא המטרה שיש בה לשונות של מתכת מקבלת טומאה ושמניחים אותה ברגלי האסורים טהורה והקולר מקבל טומאה מגירה שעשה שיניה לחור הדלת אע"פ שמשתמש בה אינה מקבלת טומאה ואם משנטמאת עשאה לחור הדלת הרי זה בטומאתה עד שיקבענה במסמר הפכה בין מלמעלה בין מלמטה בין מן הצדדים טהורה.