לחץ כאן לתצוגת הדפסה

הלכות כלים פרק יא

הלכות כלים  פרק  יא

הלכה א

כמה שיעור השבר שישבר כלי מתכת ולא יקבל טומאה או יטהר מטומאתו הכל לפי מה שהוא.

 

הלכה ב

כל זמן שהכלי יכול לעשות מעין מלאכתו עדיין הוא כלי וחשוב כלי שלם כיצד כלי של מתכת שנשבר והרי הוא יכול למלאות בו הרי הוא כלי כשהיה הקומקום כדי לחום בו חמין המיחם כדי לקבל סלעים הלפס כדי לקבל קיתונות של מתכת הקיתון כדי לקבל פרוטות מדות היין כדי למוד בהן היין וכן מדות השמן כדי למוד בהן השמן מסננת של חרדל שנפרצו בה שלשה נקבים מלמטה זה לתוך זה טהורה לפי שאינה משמשת מעין מלאכתה מגריפה שניטלה כפה אף ע"פ שהיא כקורנס טהורה שאינה עושה מעין מלאכתה אלא מעין הקורנס והיא לא נעשית לתקוע בה כקורנס וכן כל כיוצא בזה.

 

הלכה ג

מסרק של צמר שניטלו שיניו אם נשתייר בו שלשה במקום אחד טמא היתה החיצונה אחת מן השלשה טהור לפי שאינו יכול לסרוק בו פשתן שהחיצונה אינה מועלת לסרוק וכל שאינו עושה מעין מלאכתו בכלי מתכת טהור נטלו מן המסרק שתים ועשאן למלקטת טמאות אחת והתקינה לנר או ללפוף עליה החוט לריקום מקבלת טומאה ואם היתה השן עבה וגדולה אף על פי שלא התקינה הרי זה מתטמאת בפני עצמה.

 

הלכה ד

מסרק של פשתן שניטלו שיניו ונשתייר בו שתים טמא נשתייר בו אחת טהור.

 

הלכה ה

הכרומים שנשברו ואונקלי שלהן קיימת טמאין שהרי אפשר להוציא בהן הדלי מן הבאר כשהיו מקודם.

 

הלכה ו

מגירה שניטלה שן אחת מבינתיים טהורה נשתייר בה מלוא הסיט במקום אחד טמאה שהרי אפשר לגור בנשאר.

 

הלכה ז

המעצד והאיזמל והמפסלת והמקדח שנפגמו עדיין מקבלין טומאה ניטל חסומן טהורין וכולן שנחלקו לשנים טמאין חוץ מן המקדח שהרי אינו יכול לנקוב בו והרונקי בפני עצמה אינה מקבלת טומאה מפני שהיא מקצת כלי.

 

[השגת הראב”ד]: והרונקי בפני עצמה

אמר אברהם: פי' בערוך ברזל של רהיטני ואני תמה על ברזל של רהיטני מעצד א"כ למה לא יטהר בפני עצמו ועוד מצאתי בתוספתא כלים פ' הנידון האיזמל של רונקי טמא בפ"ע למדנו שהרונקי האמור במשנה שהוא טהור על העץ נאמר ולא על הברזל ואולי ג"כ נאמר על המעצד.

 

הלכה ח

הסייף והסכין והסכין העקום כמו מגל והרומח ומגל יד ומגל קציר וזוג מספריים קטנים של בעלי בתים וזוג מספריים גדולים של ספרים שנחלקו כל חלק מהן מקבל טומאה מפני שהוא עושה מעין מלאכתו.

 

הלכה ט

מספריים שנחלקה לשנים טהורה לפי שאינה מעברת את השיער אלא בדוחק.

 

הלכה י

שריון שנחלק לאורכו טהור לרוחבו אם משמש מעין מלאכתו ראשונה טמא מאימתי טהרתו משיבלה ואינו משמש מעין מלאכתו בלה ונשתייר בו רובו אם מלמעלה טמא ואם מלמטה טהור קצץ ממנו ועשה חוליא לתכשיט הרי זה מקבלת טומאה.

 

הלכה יא

שפופרת של זהבים ושל זוגין ושל נפחים ושל עושי זכוכית שנחלקה לאורכה טהורה לרוחבה אם משמשת מעין מלאכתה ראשונה טמאה ואם לאו טהורה.

 

הלכה יב

כלביא של ספרים ושל רופאים ושל עושי זכוכית שנחלקה לשנים טהורה ושל נפחים טמאה מפני שהוא בתחילה [חותה בה את הגחלים] ועכשיו חותה בה את הגחלים.

 

הלכה יג

מראה של מתכת שנשברה או שנטשטשה אם אינה מראה רוב הפנים טהורה היתה מראה רוב הפנים עדיין היא כלי כשהיתה.

 

הלכה יד

מחט שניטל קצתה הנקוב או עוקצה טהורה ואם התקינה ללפוף עליה החוט לרקום בה טמאה אבל מחט של שקין שניטל קצתה הנקוב טמאה מפני שהוא רושם בקצה השני.

 

הלכה טו

המחט שלופפין עליה השני או הזהב וכיוצא בהן כדרך שעושין הרוקמין בין שניטל הנקוב שלה בין שניטל עוקצה טמאה שאין מלאכתה התפירה.

 

הלכה טז

מחט שהעלתה חלודה אם מעכבת התפירה טהורה ואם לאו טמאה.

 

הלכה יז

הסייף והסכין שהעלו חלודה טהורין שפאן והשחיזן חזרו לטומאתן הישנה וכן צינורא שפשטה טהורה כפפה חזרה לטומאתה הישנה.

 

הלכה יח

מפתח עקום כמו ארכובה שנשבר מתוך ארכובותיו טהור וכן מפתח העשוי כמין גם שנשבר מתוך גמו טהור שהרי אינו יכול לפתוח בהן והרי אינן משמשין מעין מלאכתן היו בה שינים ונקבים טמא שעדיין הוא מפתח ניטלו השינים טמא מפני הנקבים נסתמו הנקבים טמא מפני השינים ניטלו השינים ונסתמו הנקבים או שנפרצו הנקבים זה לתוך זה טהור.

 

הלכה יט

כלי שיש בראשו האחד כף להרים בו הדשן ובראשו השני מזלג לצלות בו הבשר ניטלה כפו טמא מפני שיניו ניטלו שיניו טמא מפני כפו וכן מכחול שניטלה כפו שגורפין בה הכחול טמא מפני הזכר שכוחלים בו העין ניטל הזכר טמא מפני הכף.

 

[השגת הראב”ד]: כלי שיש בראשו

אמר אברהם: זה כתב תחת זולמטרא ומעולם לא עלה על דעת שירימו בו דשן בראשו אחד ובראשו שני יצלו בשר אבל הוא כלי שיש בו בית קיבול מצד אחד לקחת התבשיל מן הקדירה לתת בקערה והמזלג שבראשו השני לוקח חתיכות משם מן הבשר ולתת לקערה קולייר"א בלע"ז והמלה עצמה לעז הוא.

 

הלכה כ

כלי שבראשו כף אחד כסבכה לצלות עליו ובקצה השני שינים להוציא מהן הבשר מן הקדירה או מעל האש ניטלה כפו טמא מפני שיניו ניטלו שיניו טמא מפני כפו וכן עט של מתכת שכותבין בראשו האחד ובראשו השני מוחקין ניטל הכותב טמא מפני המוחק ניטל המוחק טמא מפני הכותב וכן כיוצא באלו והוא שיהיה הנשאר יכול לעשות מעין מלאכתן כיצד עט שניטל המוחק שלו ונשאר הכותב אם נשאר מאורכו כדי שיגע לקשרי אצבעותיו טמא שהרי אפשר שיאחז בו ויכתוב בו ניטל הכותב ונשאר המוחק אם נשאר מאורכו מלוא פס ידו טמא שהרי אפשר לו למחוק בו נשאר פחות מזה טהור וכן כל כיוצא בזה.

 

[השגת הראב”ד]: כלי שבראשו כף אחד

אמר אברהם: זה עשה תחת קליגריפין ובערוך לא פירש כן אלא בראשו אחד כעין פאל"א להדביק בו פת בתנור ולרדותו והשני לגרוף בו את האפר והגחלים אבל נראה כדבריו שזה הוא קליגריפין.

 

הלכה כא

קורדום שניטל עושפו והוא הצד שהחרש מנגר בו טמא מפני בית ביקועו ניטל בית ביקועו טמא מפני בית עושפו נשבר מקיפו טהור.

 

הלכה כב

חרחור שנפגם עדיין הוא כלי עד שינטל רובו נשבר מקיפו טהור.

 

הלכה כג

המרדע הוא המלמד והוא עץ ארוך עב וכמו מסמר חד תקוע בקצתו מלמעלה וזה הברזל נקרא דרבן ובקצה השני מלמטה ממנו ברזל כמו רומח והעץ נכנס וזה הברזל נקרא חרחור.

 

הלכה כד

מניקת של מתכת שהיא כמו שפופרת שנטמאה משיקבענה במקל או בדלת ויחברנה עם העץ תטהר לא נטמאה וקבעה במקל או בדלת הרי זו מקבלת טומאה במקומה שכל כלי מתכות שקבעם בקורה או בכותל מקבלין טומאה כשהיו עד שישנה את מעשיהם לפיכך דף של נחתומין של מתכת שקבעו בכותל טמא וכן כל כיוצא בזה משאר כלי מתכות שנקבעו בין מקבליהן בין פשוטיהן מקבלים טומאה כשהיו.

 

[השגת הראב”ד]: לא נטמאה וקבעה

אמר אברהם: טעה בכאן טעות גדולה שלא הלכה המשנה ולא התוספתא על זה הדרך שאם עשאה מתחלתה לתחת הדלת טהורה אע"פ שמשתמש בה אבל אם היתה כלי וחברה לו טמאה עד שיחבר פירוש במסמר ומאי אם היתה כלי שלא עשאה לדלת אלא לכלי וזו היא מה שראה בתוספתא אבל אם היתה טמאה וחברה טמאה כלומר שעשאה לדבר הראוי לקבל טומאה דהיינו לשם כלי והוא טעה בלשון התוספתא ולא נזהר מלשון המשנה גם דבריו מעורבבים ומבולבלים וסותרין זה את זה