הלכות כלים פרק יב
לחץ כאן לתצוגת הדפסה

הלכות כלים פרק יב

הלכות כלים  פרק  יב

הלכה א

כלי עץ וכלי עור וכלי עצם שנשברו טהרו מטומאתן חזר ועשה כלי משבריהם או שקיבץ את שבריהן ועשה מהן כלים אחרים הרי אלו כשאר הכלים הטהורים שלא נטמאו מקודם שהן מקבלין טומאה מכאן ולהבא וכן כלי מתכות שנשברו אחר שנטמאו טהרו התיכן וחז ועשה מהן כלים אחרים חזרו לטומאה הישנה ואין לכלי מתכות טהרה גמורה עד שיטבילם במקוה כשהם שלימים או ישארו שבורים.

 

הלכה ב

וחזרת כלי מתכות לטומאתן הישנה מדברי סופרים ומפני מה גזרו על כלי מתכות שיחזרו לטומאתן הישנה גזירה שמא יטמא לו כלי ויתיכנו ויעשה ממנו כלי אחר בו ביום אם יאמר שהוא טהור כדין תורה יבוא לומר השבירה מטהרת והטבילה מטהרת כשם שאם נשבר והתיכו ועשה ממנו כלי כשהיה הרי הוא טהור בו ביום כך אם הטבילו אף על פי שהוא כשהיה הרי הוא טהור בו ביום ויבואו לומר שאין הכלים צריכין הערב שמש מפני זה החשש גזרו טומאה עליהם.

 

הלכה ג

אחד כלי שנטמא במת או בשאר הטומאות אם התיכו חזר לטומאתו הישנה עד שיטביל נטמא במת והזה עליו בשלישי ואח"כ התיכו ועשאהו כלי אחר והזה עליו בשביעי והטבילו הרי זה טמא ואין הזייה שקודם היתוך מצטרפת להזאה שאחר היתוך ואין לו טהרה עד שיזה עליו שלישי ושביעי ויטביל כשהוא כלי קודם שבירה או יזה עליו שלישי ושביעי ויטביל אחר שיתיכנו.

 

[השגת הראב”ד]: ויטביל כשהוא כלי

אמר אברהם: אני לא הכרתי דבריו לא מן המשנה ולא מן התוספתא ומה שאמר רבי יהושע בתחלה במשנה אין מטהרין אלא שלמים זה הוא שאמר בסוף אין הזאה פחות משלישי ושביעי כלומר דהיינו כעין שלמין שאין שבירתן עולה להם במקום מים כמו שאמר רבי אליעזר ולעולם אם היזה עליהם בשלישי ונשברו והתיכן בו ביום מזה עליהן פעם שנייה בשביעי וטהורים שהרי מטהרין ג' וז' כשהם שלמים וכך נ"ל והמחמיר יותר מזה עליו הראיה.

 

הלכה ד

ברזל טמא שבללו עם ברזל טהור אם רוב מן הטמא טמא ואם רוב מן הטהור טהור מחצה למחצה טמא וכן טיט שבללו בגללים ושרף הכל בכבשן ועשאהו כלי אם רוב מן הטיט הרי זה מקבל טומאה מפני שהוא כלי חרס ואם רוב מן הגללים אינו מקבל טומאה.

 

הלכה ה

כלי מתכות הטהורין שאנכן באנך טמא טמאים אבל העושה כלים מן האנך הטמא הרי הן טהורין.

 

הלכה ו

קורדום שעשאהו מן הברזל הטהור ועשה עושפו מן הטמא הרי זה טמא עשה עושפו מן הטהור והקורדום מן הטמא הרי זה טהור שהכל הולך אחר עושה המלאכה.

 

הלכה ז

קורדום טהור שחסמו בברזל טמא טהור.

 

הלכה ח

קיתון שעשאהו מן הטמא ושוליו מן הטהור טהור עשאהו מן הטהור ושוליו מן הטמא טמא שהכל הולך אחר המקבל העושה מלאכה.

 

הלכה ט

כלי מתכות שנטמא בטומאה שהיא מדברי סופרים כגון שנטמא בעבודה זרה וכיוצא בה ונשבר והתיכו וחזר ועשה ממנו כלי אחר הרי זה ספק אם חזר לטומאתו הישנה או לא חזר.

 

הלכה י

כלי זכוכית שנטמאו ונשברו טהרו ככל הכלים ואפילו התיכן ועשה מהן כלים אחרים אינם חוזרים לטומאה הישנה לפי שעיקר טומאתה מדברי סופרים כמו שביארנו לא גזרו עליהן בטומאה ישנה וכן כלי זכוכית שנשברו אע"פ ששבריהן כלים וראויין לתשמיש הואיל והם שברי כלים אינן מקבלין טומאה לפי שאינן דומין לכלי חרס כיצד קערה של זכוכית שנשברה והתקין שולים לתשמיש אין השולים מקבלין טומאה אף על פי שהן בקערה ואם קירסם את מקום השבר ושפו בשופין הרי זה מקבלת טומאה.

 

הלכה יא

צלוחית קטנה הניטלת ביד אחת שניטל פיה מקבלת טומאה מפני שאין מכניסין היד לתוכה אלא יוצק ממנה אבל גדולה הניטלת בשתי ידים שניטל פיה טהורה מפני שהיא חובלת ביד בשעה שמכניס ידו לתוכה וכן צלוחית של פלייטון אע"פ שהיא קטנה אם ניטלת פיה טהורה מפני שחובלת באצבעו בשעה שמוציא הבושם מתוכה.

 

הלכה יב

לגינים הגדולין שניטל פיהן עדיין הן כלים מפני שמתקינם הוא לכבשנים.

 

הלכה יג

כוס שנפגם רובו טהור נפגם בו שליש היקפו ברוב גובהו טהור ניקב וסתמו בין בבעץ בין בזפת טהור והכוס והצלוחית שניקבו בין מלמעלה בין מלמטה טהורין.

 

[השגת הראב”ד]: נפגם בו שליש

אמר אברהם: דעת כריסו היא זאת לשון המשנה נפגם שלש ברובו טהור ויש שקורין כרובו וענין אחד הוא ותחלת המשנה כוס שנפגם רובו טהור נפגם בו שלש ברובו טהור ופירושו נפגם רובו שנטלה ממנו חתיכה אחת גדולה שהיא רוב הקיפו או אפילו שלש פגימות שהן מפוזרות ברובו טהור שהן נחשבות רוב שבו.

 

הלכה יד

התמחוי והקערה שניקבו מלמעלה טמאין מלמטה טהורין נסדקו אם יכולין לקבל את החמין כצוננין טמאין ואם לאו טהורין.

 

הלכה טו

הכוסות החתוכין אף על פי ששפתותיהם סורכין את הפה מקבלים טומאה.

 

הלכה טז

האפרכס של זכוכית טהור שהרי הוא כמו מחץ שאינו מקבל.

 

הלכה יז

זכוכית שעושין אותה למראה טהור אע"פ שהיא מקבלת לפי שלא נעשית לקבלה התרווד של זכוכית שהוא מקבל אף על פי שכשמניחו על השולחן נהפך על צידו ואינו מקבל הרי זה מקבל טומאה.

 

הלכה יח

תמחוי של זכוכית שעשאו מראה מקבל טומאה ואם מתחילה עשאוהו למראה כדי שיהיו דברים שמניחין בו נראין מאחוריו הרי זה טהור וכל כלי זכוכית אין מקבלין טומאה עד שתגמר מלאכתן ככל הכלים.