לחץ כאן לתצוגת הדפסה

הלכות כלים פרק טו

הלכות כלים  פרק  טו

הלכה א

אין כלי חרס מקבל טומאה עד שתגמר מלאכתו ומאימתי הוא גמר מלאכתו משיצרפו בכבשן התנור משיסיקנו לאפות סופגנין הכירה משיסיקנה כדי לבשל עליה ביצת התרנגולין טרופה ונתונה באלפס הכופח אם עשאהו לאפייה שיעורו כתנור עשאהו לבישול שיעורו ככירה.

 

הלכה ב

תנור שהתחיל לבנותו אם היה גדול משיתחיל בו ארבעה טפחים ויסיקנו מקבל טומאה ואם היה קטן משיתחיל בו טפח ויסיקנו הכירה משיתחיל בה שלש אצבעות ויסיקנה הכופח אם עשאהו לאפייה הרי הוא כתנור ואם לבשל הרי הוא ככירה.

 

הלכה ג

תנור שהוסק מאחוריו או שהוסק מבית האומן או שהוסק שלא לדעת הואיל והוסק מכל מקום הרי זה מקבל טומאה מעשה שנפלה דליקה בתנור בכפר מן הכפרים ובא מעשה לפני בית דין ואמרו מקבל טומאה.

 

הלכה ד

תנור שהסיקו להיות צולה בו הרי זה מקבל טומאה ללבן בו אונין של פשתן טהור שאין זה עושה מלאכה בגוף התנור.

 

הלכה ה

תנור שחצצו לשנים והסיק אחד מחלקיו ונטמא במשקין הוא טמא וחבירו טהור נטמא בשרץ וכיוצא בו מטומאות של תורה הכל טמא ועובי שביניהן טמא הוסקו שניהן ונטמא אחד מהן במשקין באויר חולקין את עוביו המשמש לטמא טמא לטהור טהור במה דברים אמורים? בזמן שחצצו ואחר כך הסיקו אבל הסיקו ואחר כך חצצו ונטמא אחד מהן אפילו במשקין נטמא הכל.

 

[השגת הראב”ד]: אפילו במשקין נטמא הכל

אמר אברהם: אני לא מצאתי בתוספתא כדבריו וכך היא שנויה תנור חצצו לשנים והוסק אחד מחלקיו ונטמא במשקין הוא טמא וחבירו טהור בשרץ הכל טמא והעובי שביניהם כולן טמאין קשה לי בזה אם הכל טמא אף על החלק השני קאמר מה צורך לומר על העובי שביניהם שהוא טמא לפיכך קרוב אני לומר שהעובי שביניהם טמא פירוש הוא למה שאמר הכל טמא הוסקו שניהם ונטמא אחד מהם א"ר יוסי משום ר"י בן נורי חולקין את עוביו המשמש לטמא טמא ולטהור טהור במה דברים אמורים שחצצו ואח"כ הסיקו אבל הסיקו ואחר כך חצצו מטמא במגע ובאויר נטמא אחד מהן במשקין הרי חיבור טהור כך מצאתי בתוספתא בשתי נוסחאות שלא כדבריו ולא נתבררה אצלי כהוגן

 

הלכה ו

תנור או כירה של אבן טהורין לעולם ושל מתכת טהורין משום תנור וכיריים שנאמר: יותץ את שיש לו נתיצה ומטמאין משום כלי מתכות כיצד אין מתטמאין מאוירן ולא במחובר לקרקע כתנור וכיריים ואם נגעה בהן טומאה אפילו מאחוריהן מתטמאין כשאר כלי מתכות ואם נטמאו במת נעשין אב טומאה כשאר כלי מתכות ויש להן טהרה במקוה.

 

הלכה ז

תנור של מתכת שניקב או נפגם או נסדק וסתמו בטיט או שעשה לו טפילה של טיט או מוסף של טיט הרי זה מתטמא משום תנור וכמה יהיה בנקב כדי שיצא בו האור וכן בכירה ואם עשה לכירה פטפוטים של טיט מתטמאה משום כירה מירחה בטיט בין מבפנים בין מבחוץ עדיין אינה מקבלת טומאה.

 

הלכה ח

תנור שאינו מחובר בארץ אפילו תלוי בצואר הגמל הרי זה טמא משום תנור שנאמר: טמאים הם בכל מקום.

 

הלכה ט

כור של צורפי מתכות שיש בו בית שפיתה מתטמא ככירה וכן כירת של עושי זכוכית אם יש בו בית שפיתה מקבלת טומאה.

 

הלכה י

כבשן של סיידין ושל זוגגין ושל יוצרין טהורין הפורנה אם יש לה דופן מתטמאה.

 

הלכה יא

אבנים שחיברן זו לזו ועשאן תנור אם עשה לו טפילה מבפנים ומבחוץ הרי זה כתנור לכל דבר ומתטמא מאוירו ואם טפלו מבחוץ בלבד מתטמא במגע ולא באויר חיבר אבנים לתנור ולא חיברן זו לזו מתטמאות עם התנור חיברן זו לזו ולא חיברן לתנור הרי הן כטירה חפר בארץ ועשה טירה טהור וטירת הכירה טהור.

 

הלכה יב

שתי חביות ושני אלפסין שעשאן כירה מתטמאין באויר ובמגע ותוכן של חביות טהור ועובי החביות חולקין אותו המשמש את הכירה טמא והמשמש את תוך החבית טהור.

 

הלכה יג

העושה שלשה פטפוטין בארץ וחיברן בטיט להיות שופת עליהן את הקדירה הרי זו טמאה משום כירה קבע שלשה מסמרין בארץ להיות שופת עליהן את הקדירה אע"פ שעשה בראשה מקום בטיט שתשב הקדירה הרי זו טהורה ככירה של מתכת וכן אבנים שלא מירחם בטיט שהוא שופת עליהן אינן מקבלות טומאה כאילו היא כירה של אבן.

 

הלכה יד

העושה שתי אבנים כירה וחיברן בטיט מתטמאה חיבר את האחת בטיט והשנייה לא חיברה אינה מקבלת טומאה.

 

הלכה טו

האבן שהוא שופת עליה ועל התנור עליה ועל הכירה עליה ועל הכופח טמאה עליה ועל הכותל עליה ועל הסלע אינה מקבלת טומאה.

 

הלכה טז

כירת הטבחים שהוא נותן אבן בצד אבן וכולן מחוברות בטיט נטמאת אחת מהן לא נטמאו כולן.

 

הלכה יז

שלש אבנים שחיברן בטיט ועשאן שתי כירות בין שחיברן זו לזו ולא חיברן לקרקע בין שחיברן בקרקע ולא חיברן זו לזו אם נטמאת אחת משתי הכירות האבן האמצעית המשמש ממנה לכירה הטמאה טמא והמשמש ממנה לכירה הטהורה טהור ניטלה האבן החיצונה של כירה הטהורה הוחלטה האמצעית כולה לטומאה ניטלה החיצונה של כירה הטמאה טהרה האבן האמצעית כולה נטמאו שתי החיצונות אם היתה האבן האמצעית גדולה נותן ממנה לכירה זו כדי שפיתה מצידה ולכירה השנייה כדי שפיתה מכאן והשאר טהור ואם היתה קטנה הכל טמא ניטלה האמצעית אם יכול לשפות על שתים חיצונות יורה גדולה הרי היא טמאה היו מרוחקין יתר מזה טהורה החזיר את האמצעית הרי הכל טהור כשהיה מירחה בטיט מקבל טומאה מכאן ולהבא והוא שיסיקנה לכל אחת מהן כדי לבשל עליה הביצה.

 

הלכה יח

שתי אבנים שעשאן כירה ונטמאת וסמך לאבן זו ממנה אבן אחת מכאן ולזו אבן אחת מכאן הרי חצי כל אבן משתי אבני הכירה הראשונה טמא וחצי האבן טהור ניטלו השתים הטהורות שסמך חזרו השתים של כירה לטומאתן.

 

הלכה יט

דוכן של חרס שיש לו בית קיבול הקדירות והרמץ נתון בתוכו טהור משום כירה וטמא משום כלי קיבול לפיכך אם היה מחובר בארץ טהור כשאר הכלים ואם ניקב אינו מקבל טומאה ככלי קיבול מה שאין כן בכירה הצדדין שלו הנוגע בהן אינו טמא משום כירה הרחב שלו שיושבין עליו בשעת בישול מתטמא אם נטמא הדוכן וכן הכופה את הסל ובנה כירה על גבה הרי זו טמאה משום כלי עץ לא משום כירה לפיכך אינה מקבלת טומאה מאוירה ככירה.