הלכות מטמאי משכב ומושב פרק יג

הלכה א

כהן שטיהר כליו לגת זו והניחן לגת הבאה הרי אלו בחזקתן שאין עמי הארץ נוגעין בכלים של כהן זה שהן בתוך גתו מפני שהוא אוכל טהרות אבל של ישראל טמאות עד שיאמר בלבי היה לשמור ע"ה שיכנס לגת שלא יגע בכלים.

הלכה ב

הרוצה לעשות יינו בטהרה באומנין עמי הארץ הרי זה מטביל את הבוצרים וכן אם היה עושה שמן מטביל את הבדדין וצריך לעמוד על האומנים עד שיטבלו בפניו שהרי אינן יודעים הלכות טבילה וחציצה יצאו חוץ לפתח בית הבד ונפנו אחורי הגדר וחזרו הרי אלו בטהרתן עד כמה ירחיקו והם טהורין עד כדי שלא יסתרו מעיניו אבל אם נסתרו מעיניו חזרו לטומאתם עד שיטבילם פעם אחרת ויעריב שמשן.

הלכה ג

הבדדין והבוצרים שנמצאת טומאה לפניהן נאמנין לומר לא נגענו וכן בתינוקות שלהם.

הלכה ד

המטהר את הבדדין והכניסן לבית הבד ונעל עליהן אם היו שם כלים שנטמאו במדרס הרי בית הבד כולו טמא שמא נגעו באותן הכלים ואפילו ראה אותם מקודם נזהרין מאותם הכלים מפני טומאתן הרי בית הבד טמא שמא הסיטו והן מדמין שאין המסיט טמא שאין עמי הארץ בקיאין בטומאת היסט.

הלכה ה

היו חמריו ופועליו טוענין טהרות ועוברין לפניו אף על פי שהפליגו יותר ממיל הרי אלו טהורות מפני שהן בחזקת שהוא שומרן והן מפחדין ליגע ואומרים עכשיו יבוא שהרי הוא יבוא אחרינו אבל אם אמר להם צאו ואני אבוא אחריכם כיון שנתכסו מעיניו הרי הן טמאות.

הלכה ו

חבר שהיה לבוש בחלוק ועטוף בטלית ומהלך ואמר בלבי היה לשמור את החלוק והייתי נזהר בו והסחתי דעתי מן הטלית הרי החלוק בטהרתו והטלית טמאה שמא נגע בה ע"ה היה סל על כתיפו ומגריפה בתוך הסל ואמר בלבי היה לשמור את הסל ולשמור את המגריפה מדבר המטמאה אבל לא מדבר הפוסלה הסל טהור והמגריפה טמאה וכל תרומה שבסל פסולה מפני המגריפה טמאה שפוסלת האוכלין שבסל היה משתמש מן החבית בטהרה בחזקת שהיא חולין ואחר כך נמצאת תרומה אע"פ שהיא טהורה הרי היא אסורה באכילה שמא נגע בה טבול יום שהוא פוסל בתרומה וטהור בחולין כמו שיתבאר ואינו דומה משמר תרומה למשמר חולין ואם אמר בלבי היה לשומרו אפילו מדבר הפוסלה הרי זו מותרת באכילה נתחלפו לו כלים של שבת בכלים של חול ולבשן נטמאו שאינו משמר כלים של חול ככלים של שבת מעשה בשתי נשים חבירות שנתחלפו להן כליהן בבית המרחץ ובא מעשה לפני חכמים וטמאו הכל אפילו נפלה מעפרתה ממנה ואמרה לחבר תנה לי ונתנה לה נטמאת גזירה שמא יתננה לה ע"ה או שלא יהיה החבר משמרה שאין אדם משמר כלים שאינן שלו ככליו אלא אם כן הודיע שסמך עליו.

הלכה ז

חבר שמת והניח טהרות הרי אלו טהורות הניח כלים הרי הן טמאים שאני אומר שמא נטמאו והזה עליהם בשלישי ולא הזה עליהן בשביעי או שמא הזה עליהם בשביעי ועדיין לא הטביל או שמא לא הזה עליהן בשביעי כל עיקר.

[השגת הראב”ד]: לא הזה עליהם כל עיקר

אמר אברהם: כל זה אינו אלא לקודש או לתרומה.

הלכה ח

מי שאמר לו עד אחד נטמאו טהרותיך והלה שותק הרי זה נאמן והרי הן טמאות ואם הכחישו ואמר לא נטמאו הרי הן בחזקתן עד שיעידו שנים היה עושה עמו בטהרות או בזבחים ולאחר זמן מצאו ואמר לו בשעה שפגע בו טהרות שעשיתי עמך נטמאו וזבחים שעשיתי עמך נתפגלו הרי זה נאמן אבל אם פגע בו ולא אמר לו כלום ואח"כ פגע בו פעם שניה ואמר לו אינו נאמן אלא הרי זבחיו בחזקת כשירות וטהרותיו בחזקת טהרה.

[השגת הראב”ד]: אלא הרי זבחיו בחזקת כשירות

אמר אברהם: נ"ל אם היה עושה עמו בשכר אפילו אחר כמה ימים נאמן ואף על פי שלא הזכיר לו בתחילה מתוך שנאמן להפסיד שכרו נאמן להפסיד הטהרות שהרי אותו שכתב ס"ת ולא עיבד הגוילין לשמן אע"פ שהחזירה לבעליה ולא אמר לו כלום ובסוף אמר לו האמינוהו במתוך אף זה כמו כן

בריך רחמנא דסייען.