לחץ כאן לתצוגת הדפסה

הלכות מטמאי משכב ומושב פרק ז

הלכות מטמאי משכב ומושב  פרק ז

הלכה א

הזב מטמא את המשכב והמושב והמרכב בחמש דרכים. עומד יושב שוכב נתלה ונשען כיצד כלי העשוי למשכב או למושב או למרכב אפילו היה תחת האבן אם עמד אחד ממטמאי משכב על האבן או ישב עליה או שכב או נשען עליה או נתלה בה הואיל ונתנשא על הכלי הזה מכל מקום נטמא ונעשה אב טומאה וכל אחד מה' דרכים אלו הוא הנקרא מדרס בכל מקום.

 

הלכה ב

וכן המשכב והמרכב מטמאין את האדם בז' דרכים בחמשה דרכים אלו שמנינו ובמגע ובמשא כיצד משכב או מרכב שדרס עליו הזב ונטמא במדרסו הנוגע בו או הנושאו טמא וכן היושב עליו או העומד או השוכב או הנתלה או הנשען אף על פי שהיתה אבן מבדלת בין הטהור ובין המדרס הרי זה נטמא שנאמר: והיושב על הכלי אשר ישב עליו הזב מפי השמועה למדו שמקום שהזב יושב ומטמא אם ישב שם הטהור נטמא מה הזב מטמא מרכב ומושב שתחת האבן אף הטהור מתטמא מן המשכב או המרכב שהוא מתחת האבן אע"פ שאין הזב שם על המשכב ואדם זה שהוא למעלה מן המדרס מטמא בגדים כל זמן שלא פירש ממטמאיו כמו שביארנו.

 

הלכה ג

אין הזב מטמא את המשכב עד שינשא רובו על המשכב או על המושב או על המרכב וכן הטהור שדרס על מדרס הזב אינו מתטמא מחמת המדרס עד שינשא רובו עליו אבל אם נישא מיעוטו הואיל ולא נגע הרי זה טהור כיצד מקצת טמא על המשכב ומקצת הטהור על אותו משכב המשכב טהור והטהור שנשא מקצתו עליו טהורין הטמא שנשא רובו על מקצת המשכב או המרכב נטמא המשכב כולו או המרכב כולו וכן הטהור שנשא רובו על מקצת המדרס נטמא ואף ע"פ שלא נשא אלא מקצת המושב.

 

[השגת הראב”ד]: ומקצת הטהור על אותו משכב

אמר אברהם: לא ידעתי מהו על אותו משכב שאפילו על משכב שהוא טמא גמור אם לא ישב עליו הטהור רובו טהור דהכי דריש לה בסיפרא ואם על המשכב הוא עד שינשא רובו עליו (אשר היא יושבת עליו או על מקצתו הא למדת שאין הטהור מטמא במשכב עד שינשא רובו עליו) כדרך שנכנסת לו הטומאה כך היא יוצאה ממנו.

 

הלכה ד

זב שהיה מוטל על חמשה ספסלין שהן מונחין לאורכן טמאים שהרי נישא רובו על כל אחד מהן היו מונחין לרוחבן טהורין שהרי לא נישא רובו על כל אחד מהן ואם ישן עליהם בין כך ובין כך טמאים שמא נתהפך עליהם ונמצא רובו על כל אחד היה מוטל על ששה כלים העשויים למשכב שתי ידיו על שנים ושני רגליו על שנים וראשו על אחד וגופו על אחד אין טמא משום משכב אלא זה שתחת גופו שהרי נישא רובו עליו עמד על שני משכבות רגלו אחת על אחד ורגלו שניה על השני שניהן טמאין.

 

[השגת הראב”ד]: שניהן טמאים

אמר אברהם: ראיתי המשנה כך עומד על שני כסאות רבי שמעון אומר אם רחוקים זה מזה טהורים ואין שם מחלוקת

 

הלכה ה

היה יושב על גבי המטה וד' משכבות תחת ארבע רגלי המטה כולן טמאות מפני שאינה יכולה לעמוד על שלש.

 

הלכה ו

היה רוכב על גבי בהמה וד' משכבות תחת ארבע רגליה כולן טהורות מפני שהבהמה יכולה לעמוד על שלש ונמצאת הרביעית מסייע ומסייע אין בו ממש והואיל וכל אחת ראויה להיות מסייע ואין אנו יודעים אי זו יד ואי זו רגל היא שלא היתה נשענת עליה הרי לא הוחזקה טומאה באחת מהן ולפיכך כולן טהורות לפיכך אם היה משכב אחד תחת שתי ידי הבהמה או תחת שתי רגליה או תחת ידה ורגלה הרי זה טמא שהרי ודאי נישא הזב על משכב זה שאין הבהמה יכולה לעמוד על שתים.

 

הלכה ז

ישב הטמא על קורת בית הבד כל הכלים שבעקל טמאים שהרי הם רצוצים תחת הקורה אבל אם ישב על מכבש של כובס הרי הכלים שתחת לוח המכבש טהורים מפני שהוא רפוי ונמצאת משענת המכבש על רגליו לא על הכלים שתחתיו שאם ירצה אדם להכניס סכין וכיוצא בה בין הכלים שתחת המכבש ובין המכבש מכניס אף על פי שהוא קשור.

 

[השגת הראב”ד]: מפני שהוא רפוי

אמר אברהם: כל מ"ש בזה הרבה יגיעות שאין הדעת מקבלת ואין השכל מודה ואין הלב מתיישב עליו שהכובש מהדק ומחזיק בכל כחו כדי שיהו בגדיו עומדים זקופין ואיך יהיה רפוי ואם יהיה רפוי כל שכן כשישב עליו ידרוס יותר על הכלים שבתוכו וימעך אותם אבל עשה אזנך כאפרכסת ושמע דבר יי' כי אמרה התוספ' ישב על גבי מכבש של כובס בזמן שטעון באבנים כלים שתחתיו טהורים ור' נחמיה מטמא ובזמן שמהודק בחבלים כלים שתחתיו טמאים עתה אפרש כי בזמן שטעון באבנים האומן מקפיד שלא לישב עליו שלא יפלו האבנים מעליו ויתרפה והרי הוא אז כסאה או תרקב ואף ע"פ שהבגדים בתוכו ראויים לישיבה השתא מיהא כרוכים הם בדבר שהוא מקפיד עליו ורבי נחמיה מטמא קסבר אין הולכין אלא אחר הבגדים שבו אבל בזמן שאינו מהודק אלא בחבלים אין כאן קפידא מלישב עליו וטמאים וע"כ תפשו מכבש של כובס ולא מכבש של בעלי בתים מפני שדרך כובס לטעון באבנים ואין דרך בעלי בתים אלא להדק בחבלים ברוך י"י אשר גלה סודו ליראיו [יצפון לישרים תושיה].

 

הלכה ח

זב שדרס על כלי שלא נעשה למשכב או למושב או למרכב אף ע"פ שהוא ראוי למשכב הואיל ולא נגע בו הרי זה טהור שהרי אומרים לו עמוד ונעשה מלאכתנו בכלי זה כיצד כפה סאה וישב עליה כפה עריבה וישב עליה או שישב על פרוכת או על קלע של ספינה וכיוצא בהן הרי אלו טהורים שנאמר: אשר ישב עליו המיוחד לישיבה לא שאומרים לו עמוד ונעשה מלאכתנו מפני שכלי זה לא נעשה לישיבה היה הכלי משמש לישיבה עם מלאכתו שעושה לה הרי זה מתטמא במדרס כגון הרדיד והחלוק והטלית והתורמל והחמת אע"פ שכל אחד מהן לא נעשה מתחילה למשכב הרי הוא משמש את המשכב עם מלאכתו וכן כל כיוצא באלו ובהלכות כלים אבאר כל הכלים המיטמאין במדרס וכלים שאין מיטמאין במדרס ואי זה כלי ראוי לישיבה ואי זה ראוי לשכיבה ואי זה ראוי לרכיבה.