לחץ כאן לתצוגת הדפסה

הלכות פרה אדומה פרק א

הלכות פרה אדומה פרק א

הלכה א

מצות פרה אדומה שתהיה בת שלש שנים או בת ארבע ואם היתה זקנה כשירה אלא שאין ממתינין לה שמא תשחיר ותפסל ואין לוקחין עגלה ומגדלין אותה שנאמר: ויקחו אליך פרה ולא עגלה לא מצאו אלא עגלה פוסקין עליה דמים ותהיה אצל בעליה עד שתגדיל ותעשה פרה ולוקחין אותה מתרומת הלשכה.

 

[השגת הראב”ד]: ומגדלין אותה שנאמר: ויקחו אליך פרה

אמר אברהם: לא מן השם הוא זה אלא שאין מקדישין מחוסר זמן למזבח וזו קרויה חטאת וכשם שאין מקדישין בעלת מום כך אין מקדישין אותה מחוסרת זמן ואמור רבנן לילה לקדושה יום להרצאה ליל שמיני מקדישין אבל לא יום שביעי.

 

הלכה ב

זה שנאמר: בתורה תמימה תמימת אדמימות לא תמימת קומה אלא אם היתה ננסה כשירה כשאר הקדשים היו בה שתי שערות לבנות או שחורות בתוך גומא אחת או בתוך שני כוסות והן מונחות זו על זו פסולה.

 

הלכה ג

היו בה שתי שערות עיקרן מאדים וראשן משחיר עיקרן משחיר וראשן מאדים הכל הולך אחר העיקר וגוזז במספרים את ראשן המשחיר ואינו חושש משום גיזה בקדשים שאין כוונתו לגוז.

 

הלכה ד

וצריך שישאר מן המאדים כדי שינטל בזוג שכל שערה שאינה ניטלת בזוג הרי היא כאילו אינה לפיכך אם היו בה שתי שערות לבנות או שחורות שאינן נלקטין בזוג הרי זו כשירה.

 

[השגת הראב”ד]: וצריך שישאר

אמר אברהם: זה אינו מחוור שהרי אני רואה במשנה ר"ע אומר אפילו ד' וה' והן מפוזרות יתלוש אלמא לא בעי שיורא ואי איתא למילתא כשהן בגומא אחת איתא.

 

הלכה ה

היו קרניה או טלפיה שחורים יגוד גלגל העין והשינים והלשון אין מראיהן פוסלים בפרה.

 

הלכה ו

היתה בה יבלת וחתכה אף על פי שצמח במקומה שיער אדום פסולה.

 

[השגת הראב”ד]: שיער אדום פסולה

אמר אברהם: נ"ל הטעם לפי שאינו עולה בו אדמימות גמורה אבל הוא שיער לקוי.

 

הלכה ז

כל המומין הפוסלין בקדשים פוסלין בפרה שנאמר: אשר אין בה מום היתה יוצא דופן או מחיר או אתנן או טרפה או שנרבעה פסולה שכל הפוסלין את הקדשים למזבח פוסלין את הפרה ואף ע"פ שהיא כקדשי בדק הבית הואיל וקראה הכתוב חטאת ומותר ליקח אותה מן העכו"ם ואין חוששין שמא רבעה העכו"ם שאינו מפסיד בהמתו יתירה פרה על הקדשים שהעבודה פוסלת בה שנאמר: אשר לא עלה עליה עול ובעגלה ערופה אומר אשר לא עובד בה אשר לא משכה בעול מה עול האמור בעגלה עשה שאר עבודות כעול אף עול האמור בפרה יפסול בה שאר עבודות כעול אלא שהעול פוסל בין בשעת עבודה בין שלא בשעת עבודה ושאר עבודות אין פוסלות אלא בשעת עבודה כיצד קשר עליה העול אע"פ שלא חרש בה פסולה הכניסה לדוש אינה נפסלת עד שידוש בה וכן כל כיוצא בזה רכב עליה נשען עליה נתלה בזנבה ועבר בה את הנהר קפל עליה את המוסירה נתן טליתו עליה נתן עליה כסות של שקים פסולה קשרה במוסרה אם היתה מורדת וצריכה שמירה כשירה ואם לאו פסולה שכל שמירה שאינה צריכה משוי הוא עשה בה סנדל שלא תחלק פירש טליתו עליה מפני הזבובין כשירה זה הכלל כל שהוא לצרכה כשירה לצורך אחר פסולה נעשית בה מלאכה מאליה או שעלה עליה עול מאליו אם לרצונו פסולה שנאמר: אשר לא עובד בה שאם עובד בה לרצונו הרי זה כמי שעבד בה לפיכך אם שכן עליה העוף כשירה עלה עליה זכר פסולה ואצריך לומר שהמעוברת פסולה הכניסה לרבקה ודשה מאליה כשירה הכניסה כדי שתינק ותדוש פסולה שהרי עשה לרצונו וכן כל כיוצא בזה.

 

[השגת הראב”ד]: ואצריך לומר שהמעוברת פסולה

אמר אברהם: אומר אני שר"א שמכשיר במעוברת מודה שאם עלה עליה זכר שהיא פסולה שהמעוברת תובעת זכר היא וצריכה היא אבל עלה עליה זכר שלא בשעת תביעתה צער הוא לה ומשא וחכמים שהם פוסלים במעוברת משום חשש דשלא לרצונה הם פוסלים.

 

הלכה ח

פרה שנולד בה פיסול תפדה וכן אם מתה תפדה מפני עורה אבל לא להאכיל בשרה לכלבים.

 

הלכה ט

נשחטה לשם חולין תפדה ואינה מכפרת נשחטה על גב מערכתה אין לה פדיון עולמית.

 

הלכה י

לקחו פרה ומצאו אחרת נאה ממנה הרי זה תפדה שלא במום.

 

הלכה יא

אף כהן הדיוט כשר לשרפת הפרה שנאמר: ונתתם אותה אל אלעזר הכהן ועדיין אהרן היה קיים ומפי השמועה למדו זו נעשית באלעזר ושאר כל הפרות בין בכהן גדול בין בכהן הדיוט.

 

הלכה יב

והעושה אותה לובש ארבעה כלים של כהן הדיוט בין שעשאה כהן הדיוט בין שעשאה כ"ג.

 

הלכה יג

כל העוסקין בפרה מתחלה ועד סוף שהיו טבולי יום כשירים למעשה הפרה ולקדש ולהזות מאפרה ואף ע"פ שעדיין לא העריב שמשן שזה שנאמר: בכל הפרשה איש טהור הוא הטהור למעשר שני אף על פי שאינו טהור לתרומה עד שיעריב שמשו הרי זה טהור לפרה.

 

הלכה יד

הצדוקין היו אומרים שאין מעשה הפרה כשר אלא במעורבי שמש לפיכך היו ב"ד בבית שני מטמאין את הכהן השורף את הפרה בשרץ וכיוצא בו וטובל ואח"כ עוסק בה כדי לבטל דברי אלו הזדים שמורים מהעולה על רוחם לא מן הקבלה וכן כל הכלים שמכניסין לתוכם אפר הפרה כולם טבולי יום.

 

הלכה טו

החותך שפופרת של קנה להניח בה אפר חטאת יטמא אותה ויטבלנה ואחר כך יניח בה והחותכה והמטבילה טעון טבילה מפני שעשאוה כטמא מת בז' שלו ולפיכך אינה צריכה הזאה שלישי ושביעי אלא מטמאה כדי להראות לצדוקין ומטבילה ונותן בה.