לחץ כאן לתצוגת הדפסה

הלכות פרה אדומה פרק ח

הלכות פרה אדומה פרק ח

הלכה א

מי שהיו מימיו על כתפו ועמד והורה הוראה לאחרים או שדן דין או שחלצה בפניו או מיאנה או שהראה לאחרים את הדרך או שהרג את נחש או עקרב או נטל אוכלין מן השוק להצניעם הרי המים פסולין שהרי נתעסק בדבר אחר קודם שיתן האפר על המים אבל אם נטל האוכלין לאכלן ואכלן כשהוא מהלך או שהרג נחש או עקרב המעכבין אותו הרי המים כשרים שזה מצורך הולכת המים זה הכלל כל דבר שהוא משום מלאכה שעשהו קודם מתן האפר בין עמד בין לא עמד פסל ודבר שאינו משום מלאכה אם לא עמד כשרים ואם עמד פסל היה מהלך במים ופרץ בשעת הילוכו מקום שילך בו אף ע"פ שפרץ ע"מ לגדור כשרים ואם גדר קודם שיתן האפר פסולין וכן אם קצה פירות לאכול אף על פי שכוונתו להקצות את השאר כשרין ואם הקצה קודם מתן האפר פסול.

 

הלכה ב

היה אוכל בשעת הולכת המים והותיר וזרק מה שהותיר לתחת התאנה או לתחת המוקצה אם נתכוון שלא יאבדו הפירות הרי המים פסולין שהרי עשה מלאכה ואם זרקן לפי שאין לו צורך בהן הרי המים כשרין הממלא מים לקדשן ומסרן לאחר לשמרן ועשו הבעלים מלאכה לא נפסלו המים שהרי מסרן לשומר ואם עשה השומר מלאכה פסלן שהרי הן ברשותו והוא נכנס תחת הבעלים היו שנים שומרין את המים ועשה אחד מהן מלאכה המים כשירים שהרי השני משמר חזר הראשון לשמור ועמד השני ועשה מלאכה המים כשרים עד שיעשו כל השומרין מלאכה כאחת.

 

הלכה ג

המקדש באחת ידו ועשה מלאכה בשניה אם לעצמו קידש פסל שהרי עשה מלאכה קודם מתן אפר במים ואם לחבירו קידש המים כשרים שאין זה פוסל מימיו של חבירו במלאכה שעשה שאין המלאכה פוסלת בקידוש אלא במים והוא שיהיה העושה השומר או הבעלים.

 

הלכה ד

המקדש לעצמו ולאחר כאחת שלו פסול שהרי נפסלו המים של עצמו בעסק שנתעסק בקידוש חבירו אבל אם קידש לשנים כאחת שניהם כשירין שאין מלאכתו פוסלת מי אחרים.

 

הלכה ה

הממלא לעצמו בשתי ידיו כאחת בקידוש אחד פסול בשני קידושים כשר קידש לעצמו בשתי ידיו כאחת בקידוש אחד כשרים בשני קידושין פסולין מילא וקידש בשתי ידיו כאחת לעצמו שניהן פסולין מילא לאחר בשתי ידיו כאחת בקידוש אחד כשר בשני קידושין פסולין קידש לאחר בשתי ידיו כאחת בין בקידוש אחד בין בשני קידושין שניהן כשירים מילא וקידש בשתי ידיו כאחת לאחר המילוי פסול והקידוש כשר זה הכלל כל מילוי שעשה עמו מלאכה בין שמילא לעצמו בין שמילא לאחר פסול וכל מים שנתמלאו כהלכתן ועשה מלאכה קודם שיתן את האפר אם היו המים שלו הרי הן פסולין ואם היו של אחר כשירין וכל דבר שבידו ועשה מלאכה בין שיש שם שומר שאינו עושה מלאכה בין שאין [שם] שומר פסול ודבר שאינו בידו ועשה מלאכה אם יש [שם] שומר לא פסל אם אין שם שומר פסל.

 

[השגת הראב”ד]: הממלא לעצמו

אמר אברהם: הדרך הנ"ל בכל אלה כל דבר שיש בו טורח מרובה אמר אברהם: שלא יכנס בו היסח הדעת והקרוב להיותו שמור הוא הכשר.

 

הלכה ו

האומר לחבירו קדש לי ואקדש לך וקידשו זה לזה הראשון כשר והשני פסול שהרי קידש בשכר אמר לו מלא לי ואמלא לך ומלאו זה לזה הראשון פסול הואיל וכוונתו שימלא לו חבירו חלף מילוי זה הרי זה כממלא לו ולאחר שהן פסולין והשני כשר שהמילוי בשכר מותר והרי לא עשה מלאכה אחר שמילא ואין בכוונתו מילוי אחר.

 

[השגת הראב”ד]: ומלאו זה לזה הראשון פסול

אמר אברהם: זה הטעם אין בו טעם ונ"ל כיון שאינו ממלא אלא בשכר ואינו סומך בדעתו שהשני ימלא לו ואף הוא מסיח דעתו מן המלוי אבל השני כשר ועל זה הדרך הולך הכל.

 

הלכה ז

האומר לחבירו קדש לי ואמלא לך שניהן כשרין שהמלאכה אינה פוסלת הקידוש והמילוי בשכר מותר מלא לי ואקדש לך שניהן פסולין זה שמילא בתחלה פסול שהרי הוא כממלא ומקדש כאחת ופסל המים במלאכה וזה שקידש באחרונה פסול שהרי קידש בשכר וכאילו החזיר חוב שעליו.

 

הלכה ח

ההולך לקדש הרי זה נוטל את המפתח ופותח להוציא האפר ונוטל קרדום אם צריך לחפור בו אפר הפרה ונוטל סולם ומוליך ממקום למקום להביא האפר וכשר ואם משנטל האפר לקדש בו כסה הכלי שהיה בו האפר או שהגיף את הדלת או שזקף את הכלי בארץ קודם שישליך האפר למים פסל המים אבל האפר כשר לקדש בו מים אחרים זקף את הכלי שיש בו האפר בידו כדי שלא יתפזר כשירים מפני שאמר אברהם: שהרי אם הניחו בארץ פסל ואם כיסהו פסל נטל את האפר וראה שהוא מרובה והחזיר ממנו כשר נתן האפר על המים וראה שהוא מרובה ונטל ממנו לקדש מים אחרים כשר קרסם עלה זית לחתות בו האפר אם בשביל שלא יחזיק אפר הרבה פסל ואם בשביל שיכנס האפר בכלי כשר.

 

[השגת הראב”ד]: אם בשביל וכו'

אמר אברהם: לשון התוספתא בשביל שתחזיק אפר הרבה והלשון שלו ערב יותר.