לחץ כאן לתצוגת הדפסה

הלכות טומאת צרעת פרק יא

הלכות טומאת צרעת  פרק יא

הלכה א

טהרת מצורע מצות עשה ותגלחתו כשיטהר מצות עשה כיצד מטהרין את המצורע מביא מזרק של חרש חדש וקבלה היא שיהיה [חדש] ונותן לתוכו רביעית מים חיים הראויין לקדש אותן מי חטאת ושיעור זה מדברי סופרים ומביא שתי צפורים דרור טהורות לשם טהרת צרעת שנאמר: ולקח למטהר ושוחט את הברורה שבשתיהן על המים שבכלי חרס וממצה עד שיהיה הדם ניכר במים וחופר וקובר הצפור השחוטה בפניו ודבר זה קבלה מפי השמועה. ונוטל עץ ארז ומצותו שיהיה ארכו אמה ועוביו כרביע כרע מכרעי המטה ואזוב שאין לו שם לווי כמו שביארנו אין פחות מטפח ושני תולעת משקלו שקל ואם טעמו פסלו כצביעת התכלת וכל השיעורים הלכה ולוקח עם שלשתן הצפור החיה וארבעה מינין אלו מעכבין זה את זה ועץ ארז ואזוב שנתקלפו פסולין וכורך האזוב עם הארז בלשון של זהורית ומקיף להן ראשי אגפיים וראש הזנב של צפור החיה וטובל ארבעתן במים שבכלי ובדם שעליהן ומזה שבע פעמים על אחר ידו של מצורע ומשלח את הצפור וכיצד משלחה עומד בעיר וזורקה חוץ לחומה ואינו הופך פניו לא לים ולא לעיר ולא למדבר שנאמר: מחוץ לעיר אל פני השדה שלחה וחזרה חוזר ומשלחה אפילו מאה פעמים ואח"כ מגלח הכהן את המצורע כיצד מגלחו מעביר תער על כל בשרו הנראה אפילו בית השחי ובית הערוה שיער שעל כל הגוף עד שיעשה כדלעת שנאמר: את כל שערו א"כ למה נאמר ראשו וזקנו וגבות עיניו לרבות כל כיוצא בהן ולמעט שיער שבתוך החוטם לפי שאינו נראה ואחר כך מכבס בגדיו וטובל ויטהר מלטמא בביאה ומלטמא משכב ומושב ויכנס לפנים מן החומה ומונה שבעת ימים ואסור בהן בתשמיש המטה שנאמר: מחוץ לאהלו מלמד שאסור בתשמיש המטה והמצורעת מותרת בתשמיש המטה.

 

[השגת הראב”ד]: שבתוך החוטם לפי שאינו נראה

אמר אברהם: והלא ריבה שיער של בית הסתרים ומה טעם לשיער שבתוך החוטם אע"פ שאינו נראה אלא היינו טעמא לשיער שבתוך החוטם שאינו מעכב לפי שאינו ברוב האדם.

 

הלכה ב

כל שבעת הימים האלו עדיין הוא אב הטומאה מטמא אדם וכלים במגע לא במשא שהרי הוא אומר והיה ביום השביעי וכבס את בגדיו וגו' מלמד שהיה מטמא בגדים וכשם שהיה מטמא בגדים במגע כך מטמא אדם במגע שכל המטמא בגדים מטמא אדם וביום השביעי מגלחו הכהן תגלחת שנייה כראשונה ומכבס בגדיו וטובל ויטהר מלטמא אחרים והרי הוא ככל טבולי יום ואוכל במעשר העריב שמשו אוכל בתרומה הביא כפרתו אוכל בקדשים כמו שביארנו.

 

הלכה ג

כשהוא מגלח בשתי התגלחות אינו מגלח אלא בתער ואם גילח שלא בתער או שהניח שתי שערות לא עשה כלום ואינו מגלחו אלא כהן ואם שייר שתי שערות בתגלחת ראשונה וגלחן בשניה לא עלתה לו אלא תגלחת אחת בלבד והרי היא ראשונה וכל היום כשר לטהרת המצורע.

 

הלכה ד

תגלחת המצורע וטבילתו והזאתו אינן מעכבות זו את זו ושאר כל מעשיו מעכבים.

 

[השגת הראב”ד]: תגלחת המצורע

אמר אברהם: איני יודע מהו זה אדרבה אלו הן שמעכבין את טהרתו ליכנס לפנים מן החומה ולטמא בביאה ומשכבו ומושבו טמא וראשו פרוע ובגדיו פרומים שהרי דרשו בת"כ וטהרו בדברים הנעשים בגופו ואולי טעות סופר הוא והדבר בהפך ושאר דברים שאינן מעכבין בו כגון כיבוס בגדים שילוח הצפור ופרישתו מאשתו וכן מצאתי בתוספתא כמ"ש.

 

הלכה ה

שחיטת הצפור והתגלחת וההזייה ביום ושאר כל מעשיו בין ביום בין בלילה אלו באנשים ושאר כל מעשיו בין באנשים בין בנשים אלו בכהנים ושאר כל מעשיו בין בכהנים בין בישראל.

 

הלכה ו

טהרת מצורע זו נוהגת בארץ ובחוצה לארץ בפני הבית ושלא בפני הבית וכהן שטמאו מצוה לטהרו שנאמר: לטהרו או לטמאו והכל כשרין לטהר את המצורע אפילו זב ואפילו טמא מת ואין מצורע מטהר מצורע ואין מטהרין שני מצורעין כאחת שאין עושין מצות חבילות.

 

הלכה ז

עץ ארז ואזוב ושני תולעת שטהר בהן מצורע זה מטהר בהן מצורעים אחרים וכן צפור המשתלחת מותר לטהר בה מצורעים אחרים מאחר שנשתלחה ומותרת באכילה אבל הצפור השחוטה אסורה בהנאה ומאימתי תיאסר משעת שחיטתה שחטה ואין שם אזוב ולא עץ ארז ולא שני תולעת הרי זו אסורה בהנאה ששחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה והאוכל כזית מצפור השחוטה עבר על עשה ועל לא תעשה שנאמר: וזה אשר לא תאכלו מהם מפי השמועה למדו שזה לרבות הצפור השחוטה ונאמר טהורה תאכלו הא אחרת לא תאכלו ולאו הבא מכלל עשה עשה.

 

הלכה ח

אין לוקחין שתי הצפורים מצפורי עיר הנדחת ולא מצפורים שהחליפן בעבודה זרה ולא מצפורים שהרגו את הנפש ומצוותן שיהיו שתיהן שוות במראה בקומה ובדמים ולקיחתן כאחת אף ע"פ שאינן שוות או שלקח אחת היום ואחת למחר כשירות לקח שתי הצפרים לשם איש כשירות לטהר בהן אשה לשם אשה כשירות לטהר בהן איש לטהר בהן בית מנוגע כשירות לטהר אדם לקחן לאדם כשירות לבית מנוגע שנאמר: ולקח למטהר.

 

הלכה ט

שחט אחת מהן ונמצאת שלא היתה דרור יקח זוג לשניה והראשונה מותרת באכילה שחט האחת ונמצאת טרפה יקח זוג לשניה והראשונה מותרת בהנאה.

 

[השגת הראב”ד]: והראשונה מותרת בהנאה

אמר אברהם: ובתוספתא ארישא ושתיהן מותרות באכילה.

 

הלכה י

נשפך הדם מניחין את המשתלחת עד שתמות מתה המשתלחת ישפך הדם ויקח שתים אחרות.