לחץ כאן לתצוגת הדפסה

הלכות בכורים פרק ג

הלכות בכורים פרק ג

הלכה א

הבכורים נותנין [אותן] לאנשי משמר והן מחלקים אותן ביניהן כקדשי המקדש. וכבר בארנו שהן קרויין תרומה ולפיכך זר שאכל בכורים בכל מקום חייב מיתה בידי שמים, והוא שיאכלם מאחר שנכנסו לחומת ירושלים.

 

הלכה ב

היו מקצתן בפנים ומקצתן בחוץ זה שבפנים חייבין עליו מיתה והרי הוא הקדש לכל דבריו, וזה שבחוץ הרי הוא חולין לכל דבריו.

 

הלכה ג

כהן שאכל בכורים חוץ לירושלים מאחר שנכנסו לפנים מן החומה לוקה מן התורה, שנאמר: לא תוכל לאכול בשעריך וגו' ותרומת ידך והם הבכורים, כמו שבארנו בהלכות תרומה. וכן אם אכלן הכהן בירושלים קודם הנחה בעזרה לוקה מן התורה כמי שאכלן בחוץ, לפי שהן טעונין הנחה בעזרה, שנאמר: והנחתו לפני מזבח י"י אלהיך.

 

הלכה ד

ומשיניחם המביאם בעזרה הותרו לכהן ואף על פי שעדיין לא התודה עליהן, שאין הקריאה מעכבת אכילתן ובכורים שיצאו חוץ למחיצתן וחזרו מותרין באכילה.

 

הלכה ה

אכילת בכורים כאכילת תרומה לכל דבריו, יתר בבכורים שהן אסורין לאונן, וטעונין הבאת מקום, וכהן טהור שאכל בכורים טמאים לוקה, כשם שלוקה ישראל טהור שאכל מעשר שני שנטמא, מה שאין כן בתרומה.

 

הלכה ו

ומניין שהבכורים אסורין לאונן? שהרי נאמר בהן: ושמחת בכל הטוב מכלל שהוא חייב לאוכלן בשמחה לא באנינות. והאוכלן באנינות, מכין אותו מכת מרדות.

 

הלכה ז

הבכורים טעונין כלי, שנאמר: ושמת בטנא. ומצוה מן המובחר להביא כל מין ומין בכלי בפני עצמו, ואם הביאם בכלי אחד יצא, ולא יביאם בערבוב אלא שעורים מלמטה וחטים על גביהן וזיתים על גביהן ותמרים על גביהן ורמונים על גביהן ותאנים למעלה מן הכלי. ויהיה דבר אחד מפסיק בין מין ומין, כגון הוצין וחלף או עלין וכיוצא בהן. ומקיף לתאנים אשכולות של ענבים מבחוץ.

 

הלכה ח

הביאם בכלי מתכות נוטל הכהן הבכורים וחוזר הכלי לבעליו, ואם הביאם בכלי ערבה וחלף וכיוצא בהן הרי הבכורים והסלים לכהנים, ואם נטמאו הבכורים אין הסלים לכהנים.

 

הלכה ט

כשהיו מביאין את הבכורים היו מביאין בידם תורין ובני יונה, וכן היו תולין מצידי הסלים תורין ובני יונה כדי לעטר את הבכורים: אלו שעם הסלים היו קרבים עולות, ואלו שבידיהן היו ניתנין לכהנים.

 

[השגת הראב"ד דין]: אלו שעם הסלים היו קרבין עולות

אמר אברהם: אומר אני מה שבידם ניתנים לכהנים על הפירות הוא אומר במשנה אבל גוזלות אין בידם כי אם אותן שעם הסלים.

 

הלכה י

מצות עשה להתודות במקדש על הבכורים בשעה שמביאם. מתחיל וקורא: הגדתי היום ליי' אלהיך כי באתי אל הארץ וגו' ארמי אובד אבי עד שיגמור כל הפרשה עד אשר נתת לי יי'. ואין קורין אותה אלא בלשון הקדש, שנאמר: וענית ואמרת בלשון הזאת.

 

הלכה יא

בראשונה כל מי שהיה יודע לקרות קורא, וכל מי שאינו יודע לקרות, מקרין אותו נמנעו אלו שאין יודעין לקרות מלהביא כדי שלא יכלמו, התקינו בית דין שיהיו מקרין את מי שהוא יודע כמי שאינו ידוע.

 

הלכה יב

המביא את הבכורים יש לו רשות ליתנם לעבדו וקרובו בכל הדרך עד שמגיע להר הבית, הגיע להר הבית נוטל הסל על כתיפו הוא בעצמו, ואפילו היה מלך גדול שבישראל ונכנס עד שמגיע לעזרה וקורא ועודהו הסל על כתיפו הגדתי היום ליי' אלהיך וגו'. ומוריד הסל מעל כתיפו ואוחזו בשפתיו והכהן מניח ידו תחתיו ומניף וקורא: ארמי אובד אבי וירד מצרימה וגו' עד שגומר כל הפרשה ומניחו בצד המזבח בקרן דרומית מערבית בדרומה של קרן וישתחוה ויצא. ומניין שהן טעונין תנופה?

שנאמר: ולקח הכהן הטנא מידך לרבות את הבכורים לתנופה. וכשם שטעונין תנופה כך טעונין קרבן שלמים [ושיר], שנאמר: בהן ושמחת בכל הטוב וברגלים אומר ושמחת בחגך, מה שמחת החג בשלמים אף כאן בשלמים ואין הקרבן מעכבת.

 

הלכה יג

ואימתי קורין בשיר עליהן?

משיגיעו לעזרה, הלוים היו מתחילין וקורין: ארוממך יי' כי דליתני.

 

הלכה יד

הבכורים טעונים לינה. כיצד?

 

הביא בכוריו למקדש וקרא והקריב שלמיו לא יצא באותו היום מירושלים לחזור למקומו, אלא ילין שם ויחזור למחר לעירו, שנאמר: ופנית בבקר והלכת לאהליך כל פונות שאתה פונה מן המקדש לכשתבוא לו לא יהיו אלא בבקר. נמצאת אומר: שהבכורים טעונין שבעה דברים: הבאת מקום, וכלי, קריאה, וקרבן, ושיר, ותנופה, ולינה.