לחץ כאן לתצוגת הדפסה

הלכות בכורים פרק ז

הלכות בכורים פרק ז

הלכה א

שתי עיסות שיש בשתיהן שיעור החייב בחלה ואין באחת מהן כשיעור, ונגעו זו בזו ונשכו זו את זו, אם היו של שנים אפילו הן ממין אחד פטורין מן החלה, שסתם שנים מקפידין. ואם ידוע שאינן מקפידין על עירוב העיסות, הרי אלו מצטרפות.

 

הלכה ב

היו שתיהן של איש אחד אם היו ממין אחד, מצטרפין וחייבות בחלה. ואם משני מינין היו אין מצטרפין, שסתם אחד אינו מקפיד. ואם היה מקפיד שלא תגע עיסה זו בזו ולא תתערב עמה, אפילו היו ממין אחד אין מצטרפות.

 

הלכה ג

וכיצד מצטרפות אם היו של אחד ממין אחד? עיסת החטים שנגעה בעיסת הכוסמין מצטרפות, נגעה בשאר המינין אין מצטרפות, וכן עיסת שעורין שנגעה בעיסת הכוסמין או שבולת שועל או שיפון וכן עיסת כוסמין ושל שבולת שועל ושל שיפון שנגעה כל אחת משלשתן בחבירתה, הרי אלו מצטרפות.

 

הלכה ד

עיסת חדש אינה מצטרפת לשל ישן אע"פ שהן ממין אחד, כדי שלא יאמרו: תורמין מן החדש על הישן, ולא יתרום מאמצע שתיהן אלא יביא עיסה אחרת חדש או ישן ויצטרף להם להשלים השיעור. במה דברים אמורים?

בעיסה שנגעה בעיסה אחרת, אבל הבולל קמח חמשת המינין ועושה מהם עיסה אחת, הרי חמשתן מצטרפין לשיעור עיסת חלה, כמו שביארנו.

 

הלכה ה

עיסה שהיא פחותה מכשיעור מכאן ועיסה פחותה מכשיעור מכאן ועיסה שאינה חייבת בחלה באמצע, כגון עיסת אורז או עיסת תרומה או מדומע או עיסת גוי, אף על פי שנוגעות זו בזו אינן מצטרפות שהרי דבר הפטור מן החלה מבדיל באמצע.

 

הלכה ו

היה באמצע עיסה שהורמה חלתה, מצטרפות, שהעיסה שביניהן כבר היתה מחוייבת בחלה. וכן אם היה ביניהן עיסת הקדש מצטרפות, מפני שראוי לפדותה ותתחייב בחלה. וכן אם היתה ביניהן עיסת מין אחר או עיסת איש אחר או עיסת חדש, הרי שתי העיסות שבצדדין מצטרפות לחלה.

 

הלכה ז

שתי עיסות שכל אחת מהן פחותה מכשיעור שהפריש חלה מזו וחלה מזו, וחזרו ונגעו זו בזו והרי בשתיהם כשיעור, חייבין להפריש מהן חלה, שהחלות הראשונות אינן כלום.

 

הלכה ח

שני גוי שעשו עיסה כשיעור וחלקוה ואחר כך נתגיירו, והוסיף כל אחד על חלקו אחר שנתגייר עד שהשלימו לשיעור, הרי זו חייבת, שלא היתה לה שעת חובה כשהיו גוי שהרי פחות מכשיעור היה ביד כל אחד מהן.

 

הלכה ט

אבל שני ישראלים שעשו כך וחזר כל אחד אחר שחלקו והוסיף על חלקו עד שהשלימו לשיעור, הרי זו פטורה, שכבר היתה לה שעת חובה והן היו פטורין באותה שעה מפני שעשאוה לחלק.

 

[השגת הראב"ד דין]: אבל שני ישראלים וכו' עד מפני שעשו אותה לחלק

אמר אברהם: אין דבר זה מחוור ואם עשו אותה לחלק והשלימו מאין לו שהוא פטור ומה בין זה לעושה עיסתו קבין והשיכן או שצרפן בסל שהן חייבין ואע"פ שראה כן בירושלמי אין השכל נותן לסמוך עליו ועוד דקי"ל אין דחוי אצל מצות ואחד זה ואחד זה כיון שהשלים עליו חייב.

 

הלכה י

היתה העיסה ביד הגוי והישראל בשותפות וחלקו, ואחר כך נתגייר הגוי והוסיף הגר על שלו [וישראל על שלו] עד שהשלים כל אחד עיסתו לשיעור, של ישראל חייבת ושל גוי פטורה.

 

[השגת הראב"ד דין]: היתה העיסה וכו' עד שהשלים כל אחד עיסתו לשיעור של ישראל חייבת וכו'

אמר אברהם: דומה דקשיא דידה אדידיה של ישראל אמאי חייבת ושל גוי אמאי פטורה איפכא מיבעי ליה ונ"ל דגמרא דירושלמי בתמיהא קאמר דהכי גרסינן ישראל וגוי שעשו שני קבין וחלקו והוסיפו זה על שלו וזה על שלו ניחא חלקו של ישראל חייב חלקו של גוי מהו כלום חלקו של ישראל חייב אלא מפני חלקו של גוי חלקו של ישראל חייב וחלקו של גוי פטור משמע דבתמיהא קאמר אלא זה וזה חייב.

 

הלכה יא

הנוטל שאור מעיסה שלא הורמה חלתה ונתנו לתוך עיסה שהורמה חלתה, הרי זה מביא עיסה שנייה שיהיה בה עם שאור זה שיעור עיסה שחייבת בחלה ונותנה בתוך העיסה שהורמה חלתה ומפריש מן העיסה השנייה שיעור חלה עליה ועל השאור כדי שיטול מן המוקף, ואם אין לו עיסה שנייה, נעשית זו כולה טבל ומפריש חלה על הכל, שהטבל במינו אוסר בכל שהוא.

 

הלכה יב

עיסה הטבולה לחלה אינה כחלה והרי היא כחולין לענין הטומאה, שאין השני עושה שלישי בחולין, כמו שיתבאר במקומו. ומותר לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל. לפיכך שתי עיסות אחת טמאה ואחת טהורה, נוטל כדי חלת שתיהם מעיסה שלא הורמה חלתה ונותנו באמצע סמוך לעיסה הטהורה, ומושך מן הטמאה לטהורה כדי ביצה כדי לתרום מן המוקף.

 

[השגת הראב"ד דין]: עיסה הטבולה לחלה וכו' עד שלא מן המוקף

אמר אברהם: הוא פסק כר"א וחכמים אוסרין לעשות כן מפני שהוא מטמא חלתה פחות מכביצה ובירושלמי לא הסכימו בסוף כר"א לעשות מעשה כמותו.

 

הלכה יג

עושה אדם עיסה טהורה ואינו מפריש חלתה, ומניחה או מניח מקצתה להיות מפריש עליה והולך חלות של עיסות אחרות ואפילו נטמאו העיסות, עד שתעשה העיסה שהניח כולה חלה ויתננה לכהן. והוא: שלא תפסל מאוכל אדם, אבל משתסרח, אינו מפריש עליה. במה דברים אמורים?

 

כשהיו אותם העיסות שמפריש עליהן ספק אם הורמה חלה מהן או לא הורמה, שחלת דמאי ניטלת מן הטהור על הטמא לכתחלה ושלא מן המוקף.