לחץ כאן לתצוגת הדפסה

הלכות בכורים פרק ב

הלכות בכורים פרק ב

הלכה א

מצות עשה להביא בכורים למקדש. ואינם נוהגין אלא בפני הבית ובארץ ישראל בלבד, שנאמר: ראשית בכורי אדמתך תביא בית י"י אלהיך. ומביאין בכורים של דבריהם מערי סיחון ועוג ומסוריא שהקונה בסוריא כקונה בירושלים, [אבל עמון ומואב ובבל] אף על פי שהן חייבין בתרומה ובמעשרות מדבריהם אין מביאין מהן בכורים, ואם הביא בכורים מחוץ לארץ אינן בכורים.

 

הלכה ב

אין מביאין בכורים אלא משבעת המינין האמורים בשבח הארץ, והם: החטים והשעורים והענבים והתאנים והרמונים והזיתים והתמרים, ואם הביא חוץ משבעת המינין לא נתקדשו.

 

הלכה ג

אין מביאין לא מתמרים שבהרים ולא מפירות שבעמקים ולא מזיתי שמן שאינן מן המובחר, אלא מתמרים שבעמקים ומפירות שבהרים לפי שהן מן המובחר. [ואם הביא שלא מן המבחר], כגון תמרים שבהרים ותאנים סורות ומרוקבות וענבים מאובקות ומעושנות, לא נתקדשו.

 

הלכה ד

אין מביאין בכורים משקין חוץ מזיתים וענבים בלבד, שנאמר: פרי האדמה [ולא משקה] ואם הביא משקין, אין מקבלין ממנו.

 

הלכה ה

הקרובים לירושלים מביאין תאנים וענבים לחים, והרחוקין מביאין אותן גרוגרות וצמוקין.

 

הלכה ו

אין מביאין בכורים קודם לעצרת שנאמר: וחג הקציר בכורי מעשיך. ואם הביא אין מקבלין ממנו, אלא יניחם שם עד שתבוא עצרת ויקרא עליהן. וכן אין מביאין בכורים אחר חנוכה, שהבכורים שבכרו אחר חנוכה הן חשובין משנה הבאה ויניחם עד אחר עצרת.

 

[השגת הראב"ד דין]: אין מביאין בכורים אחר חנוכה וכו' עד הרי הן חשובין משנה הבאה

אמר אברהם: ואיך יתכן זה והלא חנוכה קודם שבט הוא והוא שנה שעברה ונראה לי מפני שהפירות שמתבכרים אחר חנוכה אינן אלא פסולת הפירות והתורה אמרה מראשית ודינם כתאנים סורות ומרוקבות שלא קדשו ואפילו אם יניח אותם לא קדשו ואם הפרישן קודם חנוכה ועברה עליהן חנוכה ירקבו והכי איתא בירושלמי במנחות פרק כל קרבנות ציבור אחר חנוכה לא קדשו.

הלכה ז

אין מביאין בכורים לא מן החדש על הישן ולא מן הישן על החדש. כיצד?

לא יביא מפירות שחנטו קודם ט"ו בשבט על פירות שחנטו אחר ט"ו בו, אחד הנטוע ואחד העולה מאליו, שנאמר: בכורי כל אשר בארצם.

 

הלכה ח

הפירות של שותפין חייבים בבכורים, שנאמר: בכורי כל אשר בארצם [אשר יביאו] .

 

הלכה ט

הגדל בעציץ, אע"פ שהוא נקוב והגדל בספינה אינו מביא ממנו כל עיקר, שנאמר: בארצם אבל מביא מן הגדל בגג או בחורבה.

 

[השגת הראב"ד דין]: אבל מביא מן הגדל בגג.

אמר אברהם: הוא פסק כר"ל ולריש לקיש גופיה דוקא בגג מערה וחורבה עבודה ואיני יודע מה ראה לחלק ובמנחות לא חילקו דר"ל מחייב בכולן ורבי יוחנן פוטר בכולן.

 

הלכה י

הנוטע אילן בתוך שדהו והבריכו לתוך שדה חברו או לרשות הרבים, או שהיה נוטע בשדה חברו או ברשות הרבים והבריכו בתוך שדהו, או שהיה עיקרו בתוך שדהו והבריך קצתו בתוך שדהו ודרך הרבים או דרך היחיד מפסקת באמצע בין העיקר והצד המוברך, אינו מביא בכורים לא ממה שהוציא ברשות זו ולא מן הצד שברשות האחרון, שנאמר: בכורי אדמתך, עד שיהיו כל הגידולין מאדמתך.

 

הלכה יא

נתן לו חברו רשות להבריך בתוך שלו אפילו לשעה, הרי זה מביא בכורים ואם היה האילן סמוך למצר חברו או נוטה לשדה חברו, אף על פי שחייב להרחיק, הרי זה מביא ממנו וקורא, שעל מנת כן הנחיל יהושע את הארץ.

 

הלכה יב

האריסין והחכירין ובעלי זרוע שאונסין את הבעלים ולוקחין מהן ארצותם בפחות, והגזלנין אינן מביאין בכורים ואפילו נתייאשו הבעלים, שנאמר: בכורי אדמתך.

 

הלכה יג

הקונה אילן בתוך שדה חברו, אינו מביא לפי שאין לו קרקע. שלשה יש לו קרקע, ואע"פ שאין לו אלא אילנות בלבד, הרי הוא כמי שקנה קרקע קנה אילן אחד וקרקעו הרי זה מביא.

 

[השגת הראב"ד דין]: הקונה אילן בתוך שדה חברו וכו'

אמר אברהם: לא כי אלא מפני שבסתם קנה עמהם קרקע ואם פירש בלא קרקע אינו מביא ואינו דומה לשנים סתם לפי שהשנים ספק אם קנה קרקע אם לא קנה ואם דימה אותו למבריך ברשות לשעה טעה שהרי אף השנים יש לו להעמידם שם כל ימי היותם ואם לא מפני הספק לא היה מביא ולמבריך ברשות אינו דומה כלל שהמבריך עיקרו ברשות עצמו ויניקת ההברכה מעוטה היא וכיון שהוא ברשות אינה אוסרת.

 

הלכה יד

הלוקח פירות תלושין ולקח הקרקע, הרי זה מביא בכורים, שהרי יש לו קרקע ופירותיה. מכר לו פירות חוץ מן הקרקע אפילו מחוברים מוכר אינו מביא שהרי אין לו פירות, ולוקח אינו מביא שהרי אין לו קרקע. חזר המוכר ולקח הפירות מן הלוקח הרי זה מביא, שהרי יש לו קרקע ופירותיה.

 

הלכה טו

המוכר שדהו לגוי וחזר ולקחה ממנו, הרי זה מביא ממנה בכורים מן התורה, שאינה נפקעת מן המצוה בקנין הגוי, כמו שביארנו.

 

[השגת הראב"ד דין]: המוכר שדהו לגוי וכו'

אמר אברהם: אע"פ שבכרו ברשות הגוי.

 

הלכה טז

אשרה שבטלה, אין מביאין ממנה בכורים, שהבכורים כקדשי מקדש הן.

 

הלכה יז

הבכורים אין להם שיעור מן התורה, אבל מדבריהם צריך להפריש אחד מששים, והרוצה לעשות כל שדהו בכורים עושהו.

 

הלכה יח

הפריש בכוריו וחזר והוסיף עליהן או עטרן הרי התוספת כבכורים. במה דברים אמורים? כשהביא מא"י, אבל אם הביא מעבר הירדן או מסוריא, אינה כבכורים. ואף על פי שאינה כבכורים, אינה נאכלת אלא בטהרה. ואין מעטרין את הבכורים בכל מקום אלא משבעת המינים.

 

הלכה יט

כיצד מפרישין הבכורים?

יורד אדם לתוך שדהו ורואה תאנה שבכרה אשכול ענבים שבכרו, רמון שבכר, קושרן בגמי ואומר: הרי אלו בכורים והם נעשים בכורים במחובר משקרא להן שם, ואע"פ שעדיין לא בשלו כל צרכן. ומשיגמרו ויתלשם מן הקרקע, אינו צריך לחזור ולקרות להם שם. לא הפרישן במחובר ולא קרא להם שם ותלשם, הרי זה מפרישם אחר שנתלשו. ואם נטמאו הפירות כולן, אינו מפריש בכורים בטומאה, אלא מפריש מן הטהור על הטמא לכתחילה, ואם אין לו פירות אחרות להפריש מהן, יראה לי, שאינו מפריש בטומאה, שאין מפרישין לאבוד, וכן יראה לי: שהבכורים שנטמאו אינו מסיק בהן התנור כתרומה טמאה, מפני שהן כקדשי מקדש.

 

הלכה כ

המפריש בכוריו ונמקו, או נבזזו, או אבדו, או שנגנבו, או שנטמאו, חייב להפריש אחרים תחתיהם, שנאמר: תביא בית י"י אלהיך, מלמד שהוא חייב באחריותן עד שיביאם להר הבית.

 

הלכה כא

 

המפריש בכוריו להעלותן בידו לירושלים, לא ישלחם ביד שליח, ואם לקטן מתחלה על מנת לשלחם ביד שליח, הרי זה מותר לשלחם.