לחץ כאן לתצוגת הדפסה

הלכות כלאים פרק ה

הלכות כלאים פרק ה

הלכה א

הזורע שני מיני תבואה או שני מיני ירקות עם זרע הכרם הרי זה לוקה שתים, אחת משום שדך לא תזרע כלאים, ואחת משום לא תזרע כרמך כלאים.

 

הלכה ב

ואינו לוקה משום זורע כלאי הכרם עד שיזרע בארץ ישראל חטה ושעורה וחרצן במפולת יד. וכן אם חפה אותם בעפר – לוקה. וכן אם זרע שני מיני ירק וחרצן או זרע אחד ירק וזרע אחד מין תבואה וחרצן במפולת יד הרי זה לוקה.

 

הלכה ג

ואינו חייב מן התורה אלא על קנבוס ולוף וכיוצא בהן מזרעים שנגמרים עם תבואת הכרם, אבל שאר הזרעים אסורים מדבריהם. וכן אסור מדבריהם לזרוע כלאי הכרם בחוצה לארץ.

 

הלכה ד

ולמה אסרו כלאי הכרם [בחוצה לארץ ולא אסרו כלאי זרעים]?

מפני שכלאי הכרם חמורין הם: שאם נזרעו בארץ ישראל הרי הן אסורין בהנאה, וכיון שהן אסורין בהנאה בארץ אסרו לזרען בחוצה לארץ.

 

הלכה ה

ואין עודרין עם הנכרי בכלאים, אבל עוקרין עמו כדי למעט התיפלה.

 

הלכה ו

אין אסור משום כלאי הכרם אלא מיני תבואה ומיני ירקות בלבד, אבל שאר מיני זרעים מותר לזרעם בכרם ואין צריך לומר שאר אילנות.

 

[השגת הראב"ד דין]: אין אסור משום כלאי הכרם וכו'

אמר אברהם: דבר זה מן הטעות שטעה במקום אחד לפנים מפני שנפלה לו טעות במשנתו והרי הוא מוגה לפנים.

 

הלכה ז

אסור לזרוע ירקות או תבואה בצד הגפנים, או ליטע גפן בצד הירק או תבואה, ואם עשה כן, אע"פ שאינו לוקה הרי זה קדש ונאסרו שניהם בהנאה הירק או התבואה או הגפנים. ושורפין את שניהן, שנאמר: פן תקדש המלאה הזרע. ואפילו הקש של תבואה והעצים של גפנים האלו אסורין בהנאה, ושורפין אותם ולא יסיק בהן תנור וכירים. ולא יבשל בהם בעת שריפתן.

 

הלכה ח

אחד הנוטע ואחד המקיים כיון שראה כלאים צמחו בכרמו והניחם הרי זה קדש. ואין אדם מקדש דבר שאינו שלו, לפיכך המסכך גפנו על גבי תבואתו של חברו קדש גפנו ולא נתקדשה התבואה. סכך גפן חברו על תבואתו קדש תבואה ולא קדש גפן חברו סכך גפן חברו על תבואת חברו לא קדש אחד מהן. ומפני זה הזורע כרמו בשביעית לא קדש.

 

הלכה ט

הרואה כלאים בכרם חברו וקיימן הרי זה הרואה אסור בהנייתן וכל אדם מותרין בהן, ואילו קיימן בעל הכרם היה מקדש אותן לכל אדם, כמו שבארנו.

 

[השגת הראב"ד דין]: הרואה כלאים בכרם חברו וכו'

אמר אברהם: ירושלמי בפועל שנו ובעל הבית שעושה במלאכתו עשו אותו כפועל.

 

הלכה י

האנס שזרע כלאים בכרם חברו, אם נשתקעו הבעלים אף על פי שלא נתייאשו הרי זה קדש מן התורה, ואם לא נשתקעו הבעלים, אע"פ שנתייאשו אינו מקדש אלא מדברי סופרים.

 

הלכה יא

הרוח שעקרה פארות הגפן ושלחה אותן על התבואה יגדור אותן מיד, ואם אירעו אונס ולא סילקן הרי אלו מותרין ולא נתקדשו.

 

הלכה יב

אנס שזרע הכרם, כשיצא האנס יקצור הזרע מיד. ואפילו בחולו של מועד, ואם לא מצא פועלין יוסיף להן עד שליש בשכרן. בקשו ממנו יותר מכאן או שלא מצא פועלים הרי זה מבקש בנחת וקוצר. ואם נשתהא הזרע עד שהגיע לעונת שיקדש הרי זה יקדש ויאסרו שניהם.

 

הלכה יג

מאימתי תבואה או ירק מתקדשין?

משישרישו ענבים?

משיעשו כפול הלבן, שנאמר: המלאה הזרע אשר תזרע ותבואת הכרם עד שיזרע זה ויהיה זה תבואה, אבל תבואה שיבשה כל צורכה וענבים שבשלו כל צורכן אינן מתקדשות [כיצד?

תבואה שיבשה כל צרכה ובא ונטע גפן בתוכה וכן ענבים שבשלו כל צרכן וזרע תבואה או ירק בצדן אע"פ שזה אסור אינן מתקדשות].

 

הלכה יד

כרם שלא הגיעו ענביו להיות כפול הלבן, אלא עדיין הן בוסר, וזרע בתוכו ירק או תבואה והשרישו הרי זה לא קדש. ואעפ"כ קונסין אותו ואוסרין הזרע, אבל הבוסר מותר. ואם עקר הזרע קודם שיעשו הענבים כפול הלבן הרי זה מותר בהנייה. מקצתן נעשו כפול הלבן ומקצתן לא נעשו את שנעשו נתקדשו ואת שלא נעשו מותרין.

 

[השגת הראב"ד דין]: כרם שלא הגיעו ענביו להיות כפול הלבן וכו'

אמר אברהם: מותר בהנאה

 

הלכה טו

ענבים שנעשו כפול הלבן וזרע בצדן תבואה או מיני ירקות, ולקט הזרע קודם שישריש הרי זה מותר בהנאה, ואם השריש אסור.

 

[השגת הראב"ד דין]: ולקט הזרע קודם שישריש הרי זה מותר בהנאה

אמר אברהם: אפילו באכילה.

 

הלכה טז

גפן שיבשו העלין שלה ונפלו כדרך שתיבש הגפן בימי הקור אסור לזרוע בצדה ירק או תבואה, ואם זרע לא קדש. וכן הזורע בעציץ שאינו נקוב המונח בכרם לא קדש ומכין אותו מכת מרדות, אבל עציץ נקוב הרי הוא כארץ.

 

[השגת הראב"ד דין]: גפן שיבשו העלין שלה וכו'

אמר אברהם: המשנה אמרה גפן שיבשה אסורה ואינה מקדשת גמרא ניחא בסיתוא אם נשרו עליה בסיתוא אפילו הכי אסורה אפשר שעדיין לא יבשה לגמרי ומפני הקור נשרו עליה קודם לשאר גפנים שיש גפן מרגשת מחברותיה אבל אם נשרו עליה בקיץ הא ודאי לגמרי יבשה ולמה אסור לזרוע בצדה עץ בעלמא הוא ושני ליה יש מקומות בקרקע שמשיר עליה אפילו בקיץ ואפשר שלא יבשה לגמרי מכל זה שמעינן שאם יבשה לגמרי אינו אסור כלל.

 

הלכה יז

היה עובר בכרם ונפלו ממנו זרעים או שיצאו עם הזבלים או עם המים או שהיה זורע או זורה בשדה לבן וסערתו הרוח לאחוריו ונפלו הזרעים בכרם וצמחו הרי זה לא נתקדש, שנאמר: אשר תזרע וזה לא זרע. וחייב לעקור כשיראה, ואם קיימן הרי זה קדש. סערתו הרוח לפניו ורואה הזרעים שנפלו לכרם הרי זה כזורע. וכיצד יעשה אם צמחו העשבים? יהפכם במחרישה ודיו. ואם מצאן שנעשו אביב ינפץ אותו אביב כדי להשחיתו, שהכל אסור בהנאה, ואם מצאה שנעשית דגן הרי זו תשרף, ואם ראה אותן וקיימן הרי אלו ישרפו עם הגפנים הסמוכות להן.

 

הלכה יח

הרואה בכרם עשב שאין דרך בני אדם לזורעו, אף על פי שהוא רוצה בקיומו לבהמה או לרפואה הרי זה לא קדש, עד שיקיים דבר שכמוהו מקיימין רוב העם באותו מקום. כיצד?

המקיים קוצים בכרם בערב שרוצים בקוצים לגמליהם הרי זה קדש.

 

הלכה יט

הארוס והקיסום ושושנת המלך ושאר מיני זרעים אינן כלאים בכרם הקנבוס והקנרס וצמר גפן הרי הן כשאר מיני ירקות ומקדשים בכרם. וכן כל מיני דשאים שעולין מאליהן בשדה הרי הן מקדשין בכרם. ופול המצרי מין זרעים הוא ואינו מקדש. הקנים והוורד והאטדין מיני אילן הן ואינן כלאים בכרם.

 

[השגת הראב"ד דין]: הארוס והקיסוס ושושנת המלך ושאר כל מיני זרעים אינן כלאים בכרם

אמר אברהם: נראה לי טעות הוא זה והעיקר כך הוא האירוס והקיסוס ושושנת המלך מין זרעים ואינן כלאי בכרם והטעם לפי שאין מקיימין מהן ויש כמו כן במיני דשאים שאינן כלאים בכרם לפי שאין מקיימין מהן וכן הוא בתוספתא.

 

הלכה כ

זה הכלל: כל המוציא עלין מעיקרו הרי זה ירק, וכל שאינו מוציא עלין מעיקרו הרי זה אילן. והצלף אילן לכל דבר.

 

הלכה כא

הרואה ירק בכרם ואמר כשאגיע לו אלקטנו – מותר. הגיע לו ועבר מעליו ואמר: כשאחזור לו אלקטנו, אם שהה עד שהוסיף אחד ממאתים הרי זה קדש.

 

[השגת הראב"ד דין]: הרואה ירק בכרם וכו' אם שהה עד שהוסיף אחד ממאתים הרי זה קדש וכיצד משערין שיעור זה וכו'

אמר אברהם: עיקר הדברים הללו בירושלמי כיצד בודקין רב ביבי בר חנינא אמר עוקר אחד ומניח אחד כל מה שזה פחות זה מוסיף ועל דבר זה בנה בנינו ולא האיר דבריו כל הצורך עד שריבה עליו תחבולה גדולה ואומר אני אפילו בחצי שעה יוכל לדעת כיצד עוקר שתי שבלים או כמה שירצה ושוקל אותם בשעת עקירה ולחצי שעה ישקול אותם ואם היו עשרים אוקיאות ועכשיו פחתו אוקיא הרי שבחצי שעה ג"כ הוסיפו הנטיעות אוקיא הנה כי כל הנטיעות הוסיפו אחד על עשרים וכן למאה אוקיאות וכן למאתים.

 

הלכה כב

וכיצד משערין שיעור זה?

רואין אם נחתך ירק זה או מין תבואה זה מן הארץ בכמה זמן ייבש, הגע בעצמך שיבש עד שלא תשאר בו לחה במאה שעה. אם נשתהה בארץ משהגיע לו חצי שעה הרי הוסיף במאתים לאסור, ואם שהה פחות מחצי שעה מותר.

 

הלכה כג

אסור לעבור בעציץ נקוב, שזרוע בו ירק, בתוך הכרם, ואם הניחו תחת הגפן ונשתהה שם בארץ כדי להוסיף אחד ממאתים הרי זה קידש.

 

הלכה כד

 

בצל שנטעו בכרם ואחר כך נעקר הכרם ואח"כ צמחו בצלים מן העיקר הנטוע, אף על פי שרבו הגידולים על עיקרו במאתים הרי אותו העיקר באיסורו, שאין גידולי היתר מעלין את העיקר האסור.