לחץ כאן לתצוגת הדפסה

הלכות כלאים פרק ו

הלכות כלאים פרק ו

הלכה א

הזורע ירק או תבואה בכרם, או המקיימו עד שהוסיף במאתים הרי זה מקדש מן הגפנים שסביבותיו שש עשרה אמה לכל רוח עגולות ולא מרובעות. ורואין כל העיגול שרחבו שתים ושלשים אמה כאילו הוא כולו מלא ירק, וכל גפן שתהיה בתוך עיגול זה נתקדשה עם הירק, וכל שחוץ לעיגול אינן מתקדשות.

 

הלכה ב

במה דברים אמורים?

כשהיה בין שפתי העיגול הזה ובין שורות הגפנים שחוצה לו יותר על ארבע אמות, אבל אם היה ביניהם ארבע אמות מצומצמות או פחות רואין את העיגול כאילו הגיע לשורה הסמוכה לו וכאילו רוחב העיגול ארבעים אמה, ורואין כל גפן שתפול בתוך עיגול זה של ארבעים אמה הרי היא מתקדשת.

 

[השגת הראב"ד דין]: במה דברים אמורים בשהיה בין שפת העגול הזה וכו'

אמר אברהם: כל מ"ש בכאן אין לו שרש בגמרא ולא בתוספתא ולא השכל מורה וחוץ לעיגול שלשים ושתים אמה למה יאסור כלל וחיי ראשי לולא כי מלאכה גדולה עשה באסיפתו דברי הגמרא והירושלמי והתוספתא הייתי מאסף עליו אסיפת עם וזקניו וחכמיו כי שנה עלינו הלשונות והמליצות וסבב פני השמועות לפנים אחרים וענינים שונים והנה הניח בכאן לשון המשנה וכל שפירשו עליה בגמרא במשנה אמרו הנוטע ירק בכרם או המקיים הרי זה המקדש מ"ה גפנים במה דברים אמורים? בנטועות על ה' ה' או על ד' ד' אבל הנטועות על ו' ו' ועל ז' ז' הרי זה מקדש ט"ז אמה לכל רוח עגולות ולא מרובעות ומ"ה גפנים שאמרו נטועות על ד' ד' או על ה' ה' אמות ריחוק בין השורות הוא על דרך ט"ז אמות עגולות כיצד תראה בכרם שהוא שורות הרבה זרע סביב גפן אחת טפח ירק הרי זו אוסר שבע שורות של ז' ז' גפנים שלש שורות מכל צדדיו והאמצעית הרי ז' שורות נאסרו והם מ"ט גפנים כשהם מרובעות אבל טול מהם ארבע גפנים מכל קרן כדי שיהיו עגולות נשארו מ"ה גפנים וכשיש בין כל שורה ושורה חמש אמות הרי שלשה אוירים ט"ו אמות חוץ ממקום של גפנים נמצאת השורה החיצונה מכל צד הם בתוך ט"ז אמות אבל כשהן מרוחקות שש על שש או ז' על ז' אין השורות החיצונות בתוך ט"ז אמות וחוץ לט"ז אמות אינו אוסר כלום

זהו עיקר השמועה וכל מ"ש זה המחבר אין לו שרש אלא שקשה לו איך ישארו מ"ה גפנים בתוך העיגול והלא מרובע יתר על העיגול רביע ועל כן הוצרך המאסף הזה להוסיף על שפת העיגול ולחוץ ארבע אמות מצומצמות לאסור וכל זה מדעתו שלא מהגמ' כלל וכלל ואולי תירוץ הקושיא זהו שאמרו בגמרא ר' אבין בשם שמואל והוא שתהא האמצעית עגולה ירק כלומר הרבה ירק סביבותיה ואפשר שיהא העיגול רוחב שתים אמות מרווחות מכל צדדיה שיגיעו ט"ז אמות לסוף שתי השורות שבצד האמצעות ולא יגיעו לקרנות אבל חוץ לט"ז אמות לא תאסר כלום.

 

הלכה ג

במה דברים אמורים?

בזורע או מקיים תוך הכרם, אבל הזורע חוץ לכרם וסמוך לו הרי זה מקדש שתי שורות של גפנים הסמוכות לזרע באורך כל הזרע ויותר ארבע אמות חוץ לזרע ומתקדש מן הזרע רוחב ארבע אמות באורך כל השורה של כרם. ואם זרע בצד גפן יחידית אינו מקדש מן הזרע אלא ששה טפחים לכל רוח.

 

[השגת הראב"ד דין]: הרי זה מקדש שתי שורות וכו'

אמר אברהם: אף זו אין לו שרש.

 

הלכה ד

ילדה פחות מטפח אינה מקדשת את הזרעים. במה דברים אמורים?

בשתים כנגד שתים ואחת יוצאה זנב, אבל אם היה כל הכרם כן הרי זה מקדש.

 

הלכה ה

שתי גנות זו על גב זו התחתונה עשויה כרם זורע את העליונה עד שהוא מגיע לאויר עשרה טפחים קרוב לכרם, שאויר עשרה טפחים סמוך לכרם או לגפן יחידית אסור לזרוע בו זרעים. ואם היתה העליונה עשויה כרם הרי זה זורע את התחתונה עד שהוא מגיע למטה משלשה טפחים מעיקר הגפנים.

 

הלכה ו

מי שהיתה שדהו זרועה ירק או תבואה ונמלך ליטע בה גפנים הופך את הזרעים במחרישה ואחר כך נוטע ולא יטע ואח"כ יהפוך. היתה נטועה גפנים ונמלך לזרוע בה זרעים משרש את הגפנים ואחר כך זורע את הזרעים. ואם רצה לקוץ את הגפנים עד שלא ישאר מהן אלא פחות מטפח סמוך לארץ הרי זה מותר לזרוע, ואח"כ יחזור וישרש את הנשאר בארץ מן הגפנים.

 

הלכה ז

המבריך את הגפן בארץ אפילו הבריכה בתוך הדלעת שיבשה ונעשת כסילון או בתוך סילון של חרש, אם היה העפר על גבה שלשה טפחים או יותר הרי זה מותר לזרוע על גבה, ואם היה על גבה פחות מזה אסור לזרוע על גבה ומותר לזרוע בצדה.

 

הלכה ח

הבריכה בסלע, אע"פ שאין עפר על גבה אלא שלש אצבעות מותר להביא זרע עליה. במה דברים אמורים?

שאין עיקר הגפן נראה, אבל אם נראה צריך להרחיק ששה טפחים לכל רוח ואחר כך יזרע כמו שמרחיק מכל גפן יחידית שלא הוברכה, כמו שיתבאר.

 

הלכה ט

המבריך שלש גפנים ועיקריהם נראין, אם יש ביניהן מארבע אמות עד שמונה הרי אלו מצטרפין לשאר גפנים העומדות וכאילו לא הבריכן, ואם לאו אינם מצטרפות.

 

[השגת הראב"ד דין]: המבריך שלש גפנים וכו'

אמר אברהם: לא פירש לו רבו כהוגן כי מצטרפות שאמרו חכמים אפילו אין שם יותר הן מצטרפות להיות כרם שהן נידונות כשש גפנים שהעיקר כגפן אחת וראש הבריכה היוצא ממנה גפן אחרת.

 

הלכה י

היו פחות משלש אין מצטרפין, אלא מרחיק מהן ששה טפחים לכל רוח וזורע.

 

הלכה יא

כל הזורע תחת השריגים והעלין היוצאין מן הגפן הרי זה קידש, ואף על פי שהזרע רחוק מעיקר הגפן כמה אמות.

 

הלכה יב

הדלה את הגפן על מקצת אפפירות לא יזרע תחת מותר האפיפירות, ואע"פ שאין עליהן לא עלין ולא שריגים, ואם זרע, הואיל ואין הזרע תחת סכך הגפן הרי זה מותר. וכן אם הדלה הגפן על מקצת בדי אילן שאינו עושה פירות, כגון הארז והברוש. אבל אם הדלה על מקצת אילן מאכל הרי זה מותר לזרוע תחת בדי האילן שלא נמשכו עליהן שריגי הגפן, שאין אדם מבטל אילן מאכל ועושה אפיפירות לגפן, ואם נמשכו השריגים אחר שזרע וסככו על הזרע הרי זה מחזירם למקום אחר.

 

הלכה יג

הזורע תחת מותר האפיפירות או תחת מותר אילן שאינו עושה פירות ונמשכו שריגי הגפן וסככו על הזרעים הרי זה אסור לקיימו או להחזיר השריגים, אלא כיצד עושה?

עוקר הזרע.

 

הלכה יד

קנים היוצאין מן הערים וחס עליהן לפוסקן כדי שלא ישחית האפיפירות הרי זה מותר לזרוע תחתיהן, ואם הניחם כדי שיהלכו עליהן השריגים והעלין היוצאין הרי זה אסור לזרוע תחתיהן.

 

הלכה טו

פרח היוצא מן העריס או מן הדלית רואין אותו כאילו משקולת תלויה בו עד הארץ ואסור לזרוע תחתיו. וכן המותח זמורה מאילן לאילן אסור לזרוע תחתיה.

 

הלכה טז

 

קשר חבל או גמי בזמורה וקשר הראש אחד באילן הרי זה מותר לזרוע תחת החבל, ואם מתח חבל זה כדי שיהלכו עליו השריגים והעלים הרי הוא כאפיפירות ואסור לזרוע תחתיו.