לחץ כאן לתצוגת הדפסה

הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק ב

הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק ב

 הלכה א

מעשר שני נאכל לבעליו לפנים מחומת ירושלים, שנאמר: ואכלת לפני י"י אלהיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם וגו'. ונוהג בפני הבית ושלא בפני הבית, אבל אינו נאכל בירושלים, אלא בפני הבית, שנאמר: מעשר דגנך תירושך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך. מפי השמועה למדו מה בכור אינו נאכל אלא בפני הבית אף מעשר שני לא יאכל אלא בפני הבית.

 

הלכה ב

מדת חסידות שפודין מעשר שני בזמן הזה בשוויו כדרך שפודין אותו בפני הבית. והורו הגאונים: שאם רצה לפדות שוה מנה בפרוטה לכתחלה בזמן הזה פודה, לא יהיה זה חמור מן הקודש, ומשליך הפרוטה לים הגדול.

 

[השגת הראב"ד דין]: והורו הגאונים וכו' וכן אם חילל מעשר וכו' עד בהלכות איסורי מאכלות

אמר אברהם: תמה אני אם אמרו הגאונים שיפדה מעשר שני אפילו בזהרי זה פירות על פירות אלא במעשר שני של חוץ לארץ שעשאו כדמאי.

 

הלכה ג

וכן אם חילל מעשר שוה מנה על שוה פרוטה מפירות אחרות, הרי זה מחולל, ושורף את הפירות שחילל עליהם כדי שלא יהיו תקלה לאחרים כפדיון נטע רבעי בזמן הזה כמו שבארנו בהלכות איסורי מאכלות.

 

הלכה ד

כשם שאין אוכלין מעשר שני בזמן הזה בירושלים, כך אין פודין אותו שם, ואין מחללין אותו ואין מוכרין אותו. ואם נכנס בירושלים אף בזמן הזה, אין מוציאין אותו משם ומניחים אותו שם עד שירקב. וכן אם עבר והוציאו משם, מניחין אותו עד שירקב. לפיכך אין מפרישים מעשר שני בירושלים בזמן הזה אלא מוציאין את הפירות בטבלן חוץ לעיר ומפרישין אותו שם ופודהו, ואם הפרישו שם בזמן הזה ירקב.

 

הלכה ה

כל האוכל כזית מעשר שני או ששתה ממנו רביעית יין חוץ לחומת ירושלים לוקה, שנאמר: לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך תירושך ויצהרך וגו' ולוקה על כל אחד ואחד בפני עצמו, לפיכך אם אכל שלשתן חוץ לחומה לוקה שלש מלקיות, שנאמר: ואכלת לפני י"י אלהיך מעשר דגנך תירושך ויצהרך, ונאמר לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך וגו' למה פרטן ולא אמר לא תאכלם בשעריך?

לחייב על כל אחד ואחד בפני עצמו.

 

הלכה ו

אינו לוקה מן התורה עד שיאכלנו אחר שנכנס לחומת ירושלים, שנאמר: לא תוכל לאכול בשעריך וגו' ואכלת לפני י"י אלהיך. כיון שנכנס למקום אכילתו ואכלו בחוץ לוקה. אבל אם אכלו קודם שיכנסו לירושלים מכין אותו מכת מרדות מדבריהם.

 

הלכה ז

מקצת מעשר בפנים ומקצתו מבחוץ, האוכל מזה שעדיין לא נכנס מכין אותו מכת מרדות, והאוכל בחוץ מזה שנכנס לוקה.

 

הלכה ח

אין פודין מעשר שני בירושלים אלא אם כן נטמא, שנאמר: כי ירחק ממך המקום, בריחוק מקום הוא נפדה ואינו נפדה בקירוב מקום. היה הוא בפנים ומשאו בחוץ, אפילו היה אוחז אותו בקנה, הואיל ולא נכנס המעשר, הרי זה מותר לפדותו שם בצד החומה.

 

הלכה ט

מעשר שני שנכנס לירושלים אפילו של דמאי, אסור להוציאו משם, שכבר קלטוהו מחיצות. וכן פירות הנלקחין בכסף מעשר, שנאמר: ואכלת לפני י"י אלהיך. עבר והוציאן או שיצאו בשגגה יחזרו ויאכלו בירושלים. וקליטת מחיצות מדבריהם, אפילו מעשר שאין בחומשו שוה פרוטה שהוא מדבריהם, מחיצות קולטות אותו ואסור להוציאו. אבל מעות מעשר שני נכנסין לירושלים ויוצאין.

 

הלכה י

פירות שנגמרה מלאכתן ועברו בתוך ירושלים ויצאו, אינו יכול להוציא עליהן מעשר שני מפירות אחרות שלא נכנסו לירושלים, אלא יחזור מעשר שני שלהן ויאכל בירושלים. ואינו נפדה בחוץ, אפילו עשה כל הפירות האלו מעשר שני אחר שיצאו, על פירות אחרות שלא נכנסו, יחזרו ויאכלו בירושלים. חומר הוא במחיצות ירושלים, הואיל וקלטו קלטו.

 

הלכה יא

פירות שלא נגמרה מלאכתן שעברו בירושלים ויצאו, כגון סלי ענבים לגת וסלי תאנים במוקצה, מותר לפדות מעשר שני שלהם בחוץ. וכן פירות דמאי אף על פי שנגמרה מלאכתן ועברו בירושלים ויצאו, פודין מעשר שני שלהן בחוץ.

 

הלכה יב

פירות מעשר שני שנטמאו בירושלים ופדאן, אם נטמאו בולד הטומאה, אסור להוציאן אלא יאכלו בפנים, מפני שולד הטומאה מדבריהם, ואם נטמאו באב הטומאה, או שנטמאו בחוץ ואפילו בולד הטומאה אע"פ שנכנסו לירושלים, הרי אלו נפדין ונאכלין בכל מקום.

 

הלכה יג

במה דברים אמורים?

כשהכניסן על מנת שלא תתפשם המחיצות, אבל אם לא התנה, הואיל ונכנס, הרי הוא טהור מן התורה, [שאין ולד מטמא שני מן התורה] וכבר קלטוהו מחיצות ואינו יוצא.

 

הלכה יד

תלתן של מעשר שני מותר לאכלה צמחונין, שכך היא ראויה לאכילה. וכן כרשיני מעשר שני יאכלו צמחונין. ואם עשה מהם עיסה, הרי זו מותרת להכנס לירושלים ולהוציאה שאינן בכלל הפירות. ואם נטמאו בירושלים, יפדו ויאכלו בחוץ.

 

[השגת הראב"ד דין]: תלתן של מעשר שני מותר לאכלה צמחונין

אמר אברהם: כמדומה לי שהטעהו הירושלמי שאמר בגמרא כיני מתניתא מותר לאכול צמחונין ואני אומר שלא באו להוציא המשנה מפשוטה אבל אמרו שבאכילת צמחונין אין בו הפסד אוכלים אף על פי שיש בהם שבח אכילה טוב מזה לאכלן מלילות או על ידי תבשיל או ע"י עיסה אעפ"כ כיון שנאכלות כעין צמחין רכין יאכלו כן ולא בעינן שיטמאו וכן בכרשינין וזה חומר במעשר שני מבתרומה ונ"ל הטעם שאלו רוב מאכלן לבהמה ואם יטמאו שמא יפדה אותן לבהמה ואין פודין מעשר שני לבהמה

 

[השגת הראב"ד דין]: ואם עשר כו' ולהוציאה

אמר אברהם: מפורש בירושלמי [שאינו] מותר להוציאם לאכלם לחוץ אלא מוציאם לעשות מהן עיסה ולחזור וקל הוא שהקילו בכרשינין.

 

הלכה טו

אילן שעומד לפנים מן החומה ונופו נוטה חוץ לחומה, אין אוכלין תחת נופו מעשר שני. ומעשר שני שנכנס תחת נופו אין פודין אותו, שהרי הוא כמי שנכנס לירושלים.

 

הלכה טז

בתים שבצד החומה שפתחיהם לפנים מן החומה וחללן לחוץ, מכנגד החומה ולפנים כלפנים לכל דבר. ומכנגד החומה ולחוץ, אין אוכלים שם ואין פודין שם להחמיר. היה חללן לפנים ופתחיהם לחוץ, מכנגד החומה ולחוץ כלחוץ, פודין בו ואין אוכלין, ומכנגד החומה ולפנים, אין אוכלין שם ואין פודין להחמיר. והחלונות ועובי החומה כלפנים.