לחץ כאן לתצוגת הדפסה

הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק ה

הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק ה

הלכה א

הפודה מעשרו לעצמו, בין שהוא שלו בין שנפל לו בירושה בין שניתן לו בטבלו מתנה, כמו שביארנו, הרי זה מוסיף עליו חומש: אם היה שוה ד', נותן חמשה, שנאמר: ואם גאל יגאל איש ממעשרו חמישיתו יוסף עליו.

 

הלכה ב

ואשה שפדת מעשר שני שלה לעצמה, אינה מוסיפה חומש. מפי השמועה למדו: איש ממעשרו ולא אשה, וכן אם פדה פדיון פירות המעשר לעצמו מוסיף חומש.

 

הלכה ג

פדה פירות מעשרו והוסיף חומש, וחזר ופדה הפדיון לעצמו פעם שנייה, מוסיף חומש שני על הקרן בלבד ואינו מוסיף חומש על החומש.

 

הלכה ד

מעשר שני שאין בחומשו שוה פרוטה, אינו מוסיף עליו חומש. וכן מעשר שאין דמיו ידועין, דיו שיאמר הוא וחומשו מחולל על הסלע הזה. וכל מעשר שהוא אינו פודהו משלו, אינו מוסיף חומש. ומעשר שני של דמאי אינו מוסיף עליו חומש.

 

הלכה ה

הפודה מעשר שני והיה לו מעשר שני אחר שלא נפדה, אם אין בחומשו שוה פרוטה דיו שיאמר: הוא וחומשו מחולל על מעות הראשונות, לפי שאמר אברהם: לאדם לצמצם את מעותיו.

 

הלכה ו

הפודה מעשר ביותר על דמיו, לא נתפסה התוספת למעשר.

 

הלכה ז

בעל הבית אומר: בסלע ואחר אומר: בסלע, בעל הבית קודם, מפני שהוא מוסיף חומש, בעל הבית אומר: בסלע ואחר אומר: בסלע ופרוטה, האחר קודם, מפני שמוסיף על הקרן.

 

הלכה ח

מותר להערים על פדיון מעשרו. כיצד?

אומר לבנו ולבתו הגדולים ולעבדו העברי: הא לך את המעות האלו ופדה לך בהן המעשר, כדי שלא יוסיף חומש, אבל לא יאמר לו: פדה לי בהן. וכן אם אמר לו פדה לי משלך אינו מוסיף חומש.

 

הלכה ט

אבל לא יתן המעות לפדות לבנו ולבתו הקטנים ולעבדו ושפחתו הכנענים מפני שידן כידו. נתן לשפחתו העבריה, אם מעשר שני זה מדבריהם, כגון שהיה מעציץ שאינו נקוב דבריו קיימין. שאמה העבריה קטנה היא, ואין הקטן זוכה לאחרים אלא בדבר שהוא מדבריהם.

 

הלכה י

וכן מערים ונותן המעשר מתנה כשהוא בטבלו, ואומר: הנותן הרי הפירות האלו מחוללין על מעות שבבית.

 

הלכה יא

שני אחין או שני שותפין [אב ובנו] פודין זה לזה מעשר שני כדי שלא יוסיף חומש. אשה שהכניסה לבעלה מעשר שני, הואיל והוא ממון גבוה כמו שבארנו לא קנה בעל, לפיכך אם פדהו אינו מוסיף חומש.

 

הלכה יב

הפודה מעשר שני לעצמו ונתן את הקרן ולא נתן את החומש, אף על פי שאין החומש מעכב והרי נתחלל לא יאכל עד שיתן החומש ואפילו בשבת, גזירה שמא יפשע ולא יתן.

 

הלכה יג

מעות מעשר שני אם רצה לצרפם בדינרי זהב כדי להקל משאן, מצרפן. ואם צרפן לעצמו, אינו מוסיף חומש, שאין זה דרך פדייה.

 

הלכה יד

הפורט סלע ממעות מעשר שני בין בירושלים בין חוץ לירושלים לא יצרפנה כולה במעות נחשת, אלא בשקל מעות כסף ובשקל מעות נחשת.

 

הלכה טו

מותר לחלל כסף מעשר עם פירות מעשר על הכסף, והוא שיהו בפירות פחות משוה דינר, אבל אם היה בהן שוה דינר, לא יחללם עם הכסף אלא בפני עצמן. כיצד?

היו לו פירות שוה דינר ושלשה דינרין של מעשר שני אינו מחלל הכל על סלע אחת, אבל אם היה לו חצי דינר פירות וחצי דינר מעות, מחלל שניהם על דינר אחד.

 

[השגת הראב"ד דין]: מותר לחלל כסף וכו' עד לא יחללם עם הכסף

 

אמר אברהם: לא כמו שהוא סובר כי הוא סובר שהאיסור הוא משום הפירות ואינו כן שהאיסור אינו אלא בשביל הכסף שאין מחללין כסף על כסף אלא משום זיקת הפירות הואיל והפירות מועטין ואין מתפיסין סלע בשבילם מצרפים אותם עם המעות ומתפיס סלע עליהם אבל אם יש בפירות דבר הראוי אין זוקקין כסף עמהם לחללן על כסף אחר.