לחץ כאן לתצוגת הדפסה

הלכות מעשר פרק י

הלכות מעשר פרק י

הלכה א

המקבל עליו להיות נאמן על המעשרות ולא יהיו פירותיו דמאי, צריך להיות מעשר את שהוא אוכל ואת שהוא מוכר ואת שהוא לוקח, ואינו מתארח אצל עם הארץ. וצריך שיקבל עליו דברים אלו ברבים, וכשיבואו עדים נאמנין שקיבל דברים אלו ברבים ושהוא רגיל בהם תמיד, הרי זה נאמן על פירותיו לומר: מעושרין הן.

 

הלכה ב

כל תלמיד חכם לעולם נאמן ואינו צריך בדיקה אחריו, ובניו ובני ביתו ועבדיו [ואשתו] הרי הם כמוהו. ת"ח שמת והניח פירות אפילו כנסם באותו היום, הרי הן בחזקת מתוקנין.

 

הלכה ג

בת עם הארץ או אשתו שניסת לחבר ועבדו שנמכר לחבר, צריכין לקבל עליהם כתחלה. ובת חבר או אשתו שניסת לעם הארץ ועבדו שנמכר לעם הארץ, הרי הן בחזקתן עד שיחשדו. בנו או עבדו של חבר שהיו למודין אצל עם הארץ, צריכין לקבל. בנו או עבדו של עם הארץ שהיו למודים אצל חבר, כל זמן שהן אצלו הרי הן כחבר. יצאו הרי הן כעם הארץ.

 

הלכה ד

מי שאינו נאמן והיה אחד מבניו או מעבדיו נאמן או אחד ממשפחתו, לוקחין ממנו ואוכלין על פיהן ואינן חוששין לדבר.

 

הלכה ה

היה הוא נאמן ואשתו אינה נאמנת, לוקחים ממנו ואין מתארחין אצלו. [היתה אשתו נאמנת והוא אינו נאמן מתארחין אצלו] ואין לוקחין ממנו. ותבא מארה למי שאשתו נאמנת והוא אינו נאמן].

 

הלכה ו

לא ישמש חבר לא במשתה עם הארץ ולא בסעודתו אלא אם כן היה הכל מעושר ומתוקן מתחת ידו. לפיכך הרואה חבר משמש במשתה עם הארץ או בסעודתו, הרי הכל בחזקת מתוקן ומעושר. ראוהו מיסב עם עמי הארץ, אין הסעודה בחזקת מעושרת, שמא החבר על התנאים שבלבו הוא סומך.

 

הלכה ז

כשם שאדם סועד אצל עם הארץ וסומך על תנאו, כך הוא צריך להיות מתנה על בנו ואפילו היה בנו במקום אחר. אבל אינו צריך להיות מתנה על אחר חוץ מבנו ואפילו היה עמו במשתה. לפיכך בן חבר שהיה מיסב במשתה עם הארץ, אין הסעודה בחזקת מעושרת, שמא אביו התנה עליו.

 

הלכה ח

עם הארץ שנתן מעה לחבר ואמר לו: קח לי אגודת ירק אחת או גלוסקא אחת, לוקח לו סתם ופטור מלעשר. ואם החליף את המעה חייב לעשר ואח"כ יביא לו. ואם פירש החבר ולא לקחן סתם, אלא אמר לחנוני: אגודה זו שאני לוקח ממך לחבירי אני קונה אותה וזו לעצמי אני קונה אותה, זו שלקח לעצמו חייב לעשרה, וזו שלקח לחברו א"צ לעשרה. ואם נתערבו, אפילו נתערבה אחת שלו בק' של חברו, מתקן הכל דמאי, ואחר כך יתן לחברו ששלחו ליקח לו.

 

הלכה ט

חמשה שאמרו לאחד צא והבא לנו חמש אגודות של ירק והביא לכל אחד ואחד בפני עצמו, חברים שבהן אין צריכין לעשר אלא על חלקן בלבד. הביא להן בערבוב, חברים שבהם צריכין לעשר הכל.

 

הלכה י

עם הארץ שאמר לחבר: צא ולקט לי תאנים מתאנתי, אוכל מהן החבר עראי ומעשרן [דמאי], ואם אמר החבר לעם הארץ ללקוט לו ושמע חבר אחר, זה האחר אוכל ואינו צריך לעשר, שאין החבר מוציא דבר שאינו מתוקן מתחת ידו וחזקתו שהפריש עליה ממקום אחר, אעפ"י שלא נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף, כדי לסלק המכשול מלפני עם הארץ, תורמין.

 

הלכה יא

מותר להאכיל את העניים ואת האורחים דמאי וצריך להודיען, והעני עצמו והאורח אם רצו לתקן מתקן.

 

הלכה יב

גבאי צדקה גובין סתם מכל אדם ומחלקים סתם, והרוצה לתקן יתקן.

 

הלכה יג

 

רופא חבר שהיה מאכיל לחולה עם הארץ מפירות עם הארץ, נותן לתוך ידו, אבל לא לתוך פיו, ואם היה הדמאי של רופא, אפילו לתוך ידו לא יתן. וכן אם ידע שהוא טבל ודאי, אפילו לתוך ידו אסור.