לחץ כאן לתצוגת הדפסה

הלכות מעשר פרק ח

הלכות מעשר פרק ח

הלכה א

הפירות שהורם מהן תרומה גדולה ותרומת מעשר הן הנקראין חולין. ואם הפריש מהן שאר מעשרותיהן, הן הנקראין חולין מתוקנין בכל מקום.

 

הלכה ב

טבל שנתערב בחולין מתוקנין מין במינו שאי אפשר להלך אחר הטעם, אם יש לו פירות אחרות, מוציא על אותו טבל תרומה ומעשרות לפי חשבון. ואם אין לו פירות אחרות להוציא על אותו טבל, הרי הכל אסור עד שיפריש, וכשהוא מפריש מפסיד מן החולין המתוקנין כדי תרומת מעשר שבטבל.

 

הלכה ג

כיצד?

מאה סאה של טבל שנתערב במאה סאה של חולין מתוקנין מפריש מן הכל אחד ומאה, וכל שהפריש טבל, וישאר צ"ט חולין מתוקנין, נמצא מפסיד סאה אחת. וכן אם היה אותו טבל טבול לתרומה, מפסיד מן החולין המתוקנין כדי תרומה ותרומת מעשר. ולמה מפסיד סאה זו?

כדי שלא יאמר: מאה שהפריש הן מאה של חולין והמאה שנשארו הוא הטבל. וכן אם היה הטבל פחות מן החולין או מרובה על החולין, מגביה הטבל וכדי תרומת מעשר שבטבל מן החולין או כדי תרומה ותרומת מעשר אם היה הטבל טבול לתרומה.

 

[השגת הראב"ד דין]: כיצד מאה סאה של טבל וכו' עד המאה שנשארו היא טבל

אמר אברהם: תמה אני מאד על דבריו למה מפסיד סאה זו ואם לא יטול האחד מה תיקן והלא כל מאה ומאה בספק טבל ויש בכל מאה ומאה ספק תרומת מעשר שהם שתי סאין ועכשיו שיטול מאה ואחת הרי תשעים ותשע מתוקנים אפילו הם הטבל ודאי ובלבד שיוציא התנאי בפיו והמאה ואחת שנטל גם כן צריך לקרוא שם לתרומת מעשר שבהם מספק הרי שתי סאין של תרומת מעשר מספק מכל מקום הכל מתוקן בכך שאין כאן אלא סאה אחת ודאי ויעלה באחד ומאה והטעם שכתב אינו טוב.

 

הלכה ד

וכן אם נתערב מעשר טבול בחולין מתוקנין, אוסר בכל שהוא. אם יש לו מעשר אחר, מוציא אותו על מעשר הטבול תרומת מעשר לפי חשבון. ואם אין לו מעשר, מגביה המעשר שנתערב ומפסיד מן החולין המתוקנין כדי תרומת מעשר שבמעשר הטבול.

 

הלכה ה

כיצד?

מאה מעשר שנתערב במאה חולין מתוקנין, מפריש מן הכל מאה ועשר וכל שהפריש מעשר, והתשעים הנשארות הן חולין כשהיו. וכן אם היו החולין מרובין על המעשר הטבול או פחותים ממנו, מפריש המעשר וכדי תרומת מעשר שבמעשר הטבול מן החולין.

 

הלכה ו

טבל שנתערב במעשר טבול, אם היה הטבל כמעשר, מפסיד מן הטבל כדי תרומת מעשר שבו. כיצד?

מאה סאה טבל שנתערב במאה סאה מעשר, מפריש אחד ומאה וזה שהפריש מעשר, וצ"ט הנשארות טבל. היה הטבל מרובה על המעשר, מפריש המעשר בלבד ולא יפסיד מן הטבל כלום, שאם יקרא שם לתרומת מעשר שנטבל נמצא המעשר מדומע בתרומת מעשר של טבל שעלתה עמו. היה המעשר מרובה על הטבל, קורא שם לתרומת מעשר [שבטבל] ומפריש הטבל וכדי תרומת מעשר של טבלו אחד ממאה מן המעשר ויהיה הטבל כולו מדומע וימכרנה לכהן חוץ מדמי שתי תרומות שבו, ונמצא מפסיד מן המעשר אחד ממאה שבו שהוא כמו תרומת מעשר שבטבל. כיצד?

מאה טבל עם מאתים מעשר, מפריש מאה ושלש. והשלש הן: תרומת מעשר של מאה טבל ושיעור תרומת מעשר ממאתים, כדי שלא יבוא לטעות אם נתערבו בכמותו וישאר קצ"ז והם מעשר כשהיו.

 

[השגת הראב"ד דין]: טבל שנתערב במעשר טבול עד הנשארות טבל

אמר אברהם: אם הנשארות טבל מן תיקן ולא אמרו נוטלה אלא לתקן אלא ודאי שהתשעים ותשע מתוקנים הם כשיפריש מן המאה ואחת מה שראוי להם וכך הוא מתנה כל אחת עשרה סאין תרומת מעשר שבשני כריים הללו יהיו בזה של מאה ואחד בצפון הכרי והרי שניהם מתוקנים לפי שהאדם קובע כרי של טבל על כרי של טבל אחר במה שהוא טבול בו אם תרומה תרומה אם מעשר מעשר אם תרומת מעשר תרומת מעשר והכי איתא בתוספתא דתרומות ואם תאמר א"כ למה לי מאה ואחת יהיה מאה ומאה ויטול מאחד על חברו הכל הא עדיפא דאפשר דמתרמי דמתקן כל כרי וכרי מיניה וביה העשר מאותו כרי והאחר ממקום שבא והעיקר שמה שהוא נוטל רואין אותו כאילו הוא החמור שבשני הכריים והוא המאה של מעשר טבל וכשמפריש ממנו עשר סאין תרומת מעשר הראוי לו עדיין לא השלים שהרי יש בק' של טבל עשר סאין מעשר טבל ולפיכך מוציא עוד האחד תרומת אותו מעשר ממקום שבא זהו כשהם מאה ומאה אבל כשהטבל מרובה על המעשר עשר כשיטול המאה ויפריש מהם עשר תרומת מעשר שראינו אותן המאה בחומר שבהם ונמצאו התשעים מעשר ועוד עשר סאין מעשר שנטל הרי יש בהם מאה של מעשר טבל מפריש מהם עשר תרומת מעשר והשלים הכל והתשעים מותרין היה המעשר מרובה קורא שם לתרומת מעשר שבטבל ומפריש הטבל וכדי תרומות מעשר של טבל ואחד מק' מן המעשר ויהיה הטבל כולו מדומע וימכרנו לכהן חוץ מדמי שתי תרומות שבו ונמצא מפסיד מן המעשר אחד ממאה שבו שהוא כמו תרומת מעשר ומפסיד ממנו כמו תרומת מעשר שבטבל

 

[השגת הראב"ד דין]: כיצד מאה טבל וכו' עד והם מעשר כשהיו

אמר אברהם: בחיי ראשי אפשר שיבא לידי טעות גדולה מזו בזו הנטילה שיהא סבור שהמעשר מתוקן בנטילה זו שהן שתי סאין והוא עדיין כולו טבול עד עשרים סאין תרומת מעשר שבו ועוד כי בזאת הנטילה לא תיקן כלום.

 

הלכה ז

מי שהיו לו עשר שורות של עשר עשר כדי יין וקבע כד אחד משורה החיצונה מעשר על מקום אחר ואין ידוע אי זו שורה החיצונה היא, נוטל שתי חביות באלכסון ומערב שתיהן ומפריש מהן.

 

הלכה ח

קבעה בחצי שורה החיצונה ואין ידוע אי זו חצי שורה היא, נוטל ארבע חביות מארבע זויות. קבעה בשורה אחת מהן ואין ידוע אי זו שורה היא, נוטל שורה אחת באלכסון. קבעה בחצי שורה ואין ידוע אי זו חצי שורה היא, נוטל שתי שורות באלכסון, שהרי נטל חבית מכל חצי שורה ומערב ומפריש.

 

הלכה ט

 

קבע המעשר בכד אחת מהן ואין ידוע אי זו היא, נוטל מכל כד וכד מן המאה ומערב ומפריש כדי כד אחת ומעשר.