לחץ כאן לתצוגת הדפסה

הלכות שמיטה ויובל פרק א

הלכות שמיטה ויובל  פרק א

הלכה א

מצות עשה לשבות מעבודת הארץ ועבודת האילן בשנה שביעית, שנאמר: ושבתה הארץ שבת ליי', ונאמר: בחריש ובקציר תשבות, וכל העושה מלאכה מעבודת הארץ או האילנות בשנה זו ביטל מצות עשה ועבר על לא תעשה, שנאמר: שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור.

 

הלכה ב

אינו לוקה מן התורה אלא על הזריעה או על הזמירה ועל הקצירה או על הבצירה, ואחד הכרם ואחד שאר האילנות.

 

הלכה ג

וזמירה בכלל זריעה, ובצירה בכלל קצירה, ולמה פרטן הכתוב?

לומר לך על שתי תולדות אלו בלבד הוא חייב, ועל שאר התולדות שבעבודת הארץ עם שאר האבות שלא נתפרשו בענין זה אינו לוקה עליהן, אבל מכין אותו מכת מרדות.

 

הלכה ד

כיצד?

החופר או החורש לצורך הקרקע או המסקל או המזבל וכיוצא בהן משאר עבודת הארץ, וכן המבריך או המרכיב או הנוטע וכיוצא בהן מעבודת האילנות, מכין אותו מכת מרדות מדבריהן.

 

הלכה ה

אין נוטעין בשביעית אפילו אילן סרק, ולא יחתוך היבולת מן האילנות, ולא יפרק העלין והבדים היבשים, ולא יאבק את צמרתו באבק, ולא יעשן תחתיו כדי שימות התולעת, ולא יסוך את הנטיעות בדבר שיש לו זוהמא כדי שלא יאכל אותו העוף כשהוא רך, ולא יסוך את הפגין, ולא ינקוב אותן ולא יכרוך את הנטיעות, ולא יקטום אותם ולא יפסג את האילנות וכן שאר כל עבודת האילן, ואם עשה אחת מאלו בשביעית, מכין אותו מכת מרדות.

 

הלכה ו

אין מציתין את האור באישת הקנים מפני שהיא עבודת קרקע, ואין מלמדין את הפרה לחרוש אלא בחול, ואין בודקין את הזרעים בעציץ מלא עפר, אבל בודקין אותן בעציץ מלא גללים. ושורין את הזרעים בשביעית כדי לזורען במוצאי שביעית, ומקיימין האלויי בראש הגג, אבל אין משקין אותו.

 

[השגת הראב"ד דין]: אין מציתין את האור וכו' עד אבל אין משקין אותו

אמר אברהם: נ"א ומשיירין את הזרעים משביעית למוצאי שביעית ומקיימין את העלין שבגג אבל אין משקין אותו.

 

הלכה ז

סוקרין את האילן בסקרא, וטוענין אותו באבנים ועודרין תחת הגפנים. והמקשקש בזיתים, אם להברות את האילן אסור, ואם לסתום את הפצימים מותר.

 

הלכה ח

משקין בית השלחין בשביעית, והיא שדה הזריעה שצמאה ביותר. וכן שדה האילנות אם היו מרוחקין זה מזה יתר מעשר לבית סאה.

 

הלכה ט

מוליכין את המים מאילן לאילן, אבל לא ישקו את כל השדה. ואם היו מקורבין זה לזה עשר לבית סאה משקין כל השדה בשבילן, וכן עפר הלבן מרביצין אותו במים בשביעית בשביל האילנות שלא יפסדו. ועושין עוגיות לגפנים ועושין את אמת המים בתחלה וממלאין את הנקעים מים.

 

הלכה י

ומפני מה התירו כל אלה?

שאם לא ישקה תעשה הארץ מלחה וימות כל עץ שבה, והואיל ואיסור הדברים האלו וכיוצא בהם מדבריהם, לא גזרו על אלו, שאין אסור מן התורה אלא אותן שני אבות ושתי תולדות שלהם כמו שביארנו.

 

הלכה יא

משרבו האנסין והטילו מלכי גוי על ישראל לעשות מחנות לחיילותיהן, התירו לזרוע בשביעי' דברים שצריכין להם עבדי המלך בלבד. וכן מי שכפאו אנס לעשות בשביעית בחנם, כמו עבודת המלך וכיוצא בהן, הרי זה עושה.

 

[השגת הראב"ד דין]: משרבו האנסים וכו'

אמר אברהם: אנו קבלנו האנסים ארנונא שנוטל המלך חומש מפירות הארץ ומי שאינו עובדה גוזלין אותה ממנו והמקומות שלא החזיקו בהם עולי בבל ולא היתה שביעית נוהגת בהם אלא מדבריהם בהם התירו לעבוד מפני האונס אבל לא במה שהחזיקו.

 

הלכה יב

הנוטע בשביעית בין בשוגג בין במזיד יעקור, מפני שישראל חשודין על השביעית. אם תאמר: בשוגג יקיים, יאמר המזיד: שוגג הייתי.

 

הלכה יג

החורש את שדהו או נרה או זבלה בשביעית כדי שתהיה יפה לזריעה במוצאי שביעית, קונסין אותו ולא יזרענה במוצאי שביעית. ואין חוכרין אותה ממנו כדי לזורעה אלא תהי בורה לפניו, ואם מת יזרענה בנו.

 

הלכה יד

המעביר קוצים מארצו בשביעית כדי לתקנה למוצאי שביעית, או שסקל ממנה אבנים אע"פ שאינו רשאי, לא קנסו אותו ומותר לו לזורעה במוצאי שביעית.

 

הלכה טו

הטומן לפת וצנונות וכיוצא בהן בשביעית, אם היו מקצת העלין מגולין אינו חושש, ואם לאו אסור. הטומן את הלוף וכיוצא בהן, לא יפחות מארבע קבים על גובה טפח וטפח עפר על גביו, וטומנו במקום דריסת האדם כדי שלא יצמח. ומותר למרס באורז בשביעית אבל לא יכסח.

 

הלכה טז

בראשונה היו אומרים: מלקט אדם עצים ואבנים ועשבים מתוך שדהו, והוא שיטול הגס הגס כדי שלא יתכוין לנקות הארץ, אבל משדה חברו נוטל בין דק בין גס. משרבו עוברי עבירה שמתכוונין לנקות ואומרין: הגס הגס אנו נוטלין, אסרו ליטול אדם משדהו אלא מתוך שדה חברו, והוא: שלא ילקט בטובה: שלא יאמר לו ראה כמה טוב עשיתי לך שהרי נקיתי שדך.

 

הלכה יז

היתה בהמתו עומדת בתוך שדהו, מלקט ומביא לפניה, שבהמתו מוכחת עליו, וכן אם היתה שם כירתו מלקט הכל ומדליק, שכירתו מוכחת עליו.

 

הלכה יח

הקוצץ אילן או שנים לעצים, הרי זה מותר לשרשן, קצץ שלשה או יתר זה בצד זה, לא ישרש שהרי מתקן את הארץ, אלא קוצץ מעל הארץ ומניח שרשיו בארץ. במה דברים אמורים?

מתוך שלו, אבל משדה חברו מותר לשרש.

 

הלכה יט

המבקיע בזית ליטול עצים, לא יחפה מקום הבקוע בעפר מפני שהיא עבודה, אבל מכסה באבנים או בקש.

 

הלכה כ

המזנב בגפנים והקוצץ קנים, הרי זה קוצץ כדרכו בקרדום ובמגל ובמגירה ובכל מה שירצה.

 

הלכה כא

אין קוצצין בתולת שקמה בשביעית כדרך שקוצצין בשאר השנים, מפני שקציצתה עבודת אילן. שבקציצה זו תגדל ותוסיף, ואם צריך לעציה קוצץ אותה שלא כדרך עבודתה.

 

הלכה כב

כיצד קוצצה?

 

מעִם הארץ או למעלה מעשרה טפחים. אילן שנפשח קושרין אותו בשביעית, לא שיעלה אלא שלא יוסיף.