לחץ כאן לתצוגת הדפסה

הלכות תרומות פרק ג

הלכות תרומות פרק ג

הלכה א

תרומה גדולה אין לה שיעור מן התורה, שנאמר: ראשית דגנך כל שהוא, אפילו חטה אחת פוטרת הכרי. ולכתחלה לא יפריש אלא כשיעור שנתנו חכמים. ובזמן שהיא עומדת לשריפה מפני הטומאה יש לו להפריש כל שהוא לכתחלה.

 

הלכה ב

וכמה הוא שיעורה שנתנו חכמים?

עין יפה אחד מארבעים, והבינונית אחד מחמשים, רעה אחד מששים, ולא יפחות מאחד מששים.

 

הלכה ג

כל תרומה שאין הכהנים מקפידין עליה, כגון תרומות החרובין והקליסין ניטלת לכתחלה אחד מששים ואלו ניטלין אחד מששים: תרומת גידולי תרומה וערובי תרומה ותרומה טמאה שהיתה הטומאה באונס או בשגגה ותרומת הקדש ותרומת חוצה לארץ ותרומת הקצח והקליסין והחרובין והגמזיות והתורמוסין ושעורים אדומיות וכיוצא בהן ופירות עציץ שאינו נקוב, וכן האפוטרופסין כשתורמין פירות יתומים תורמין אחד מששים.

 

[השגת הראב"ד דין]: ואלו ניטלין אחד מששים תרומת גידולי תרומה ועירובי תרומה

אמר אברהם: אמת הוא כי כן מצא בתוספתא ואל תתמה מה ענין שיעור לעירובי תרומה אלא יעלה במה שנפל שם בין לאיסור בין להיתר שלא אמרו אלא בתרומה שנתערבה בטבל שצריך לתקן הטבל ואינו מפריש אלא אחד מששים מדלא מפליג בעירוב תרומה אלמא אין הפרש בין שנפלה למאה או לפחות ממאה אף על פי שהוא עולה מתוכה והשאר חולין אפ"ה אינו מפריש אלא אחד מששים.

 

הלכה ד

אין תורמין תרומה זו לא במדה ולא במשקל ולא במנין, לפי שלא נאמר בה שיעור אלא אומד ומפריש בדעתו כמו אחד מששים, אבל תורם הוא את המדוד ואת השקול ואת המנוי. ולא יתרום בסל ובקופה שמדתן ידועה, אבל תורם הוא בהן חציין או שלישן, ולא יתרום בסאה חציה, שהחציה מדה.

 

[השגת הראב"ד דין]: אין תורמין תרומה זו וכו' עד כמו אחד מחמשים

אמר אברהם: לא מן השם הוא זה אלא כיון שלא נתנה בו תורה שיעור מוטב שיתרום באומד ולא במדה שכיון שיתן דעתו להקפיד ולתרום במדה שמא יוסיף או ימעט במדות ונמצא מקלקל את התרומה או את הפירות.

 

הלכה ה

המרבה בתרומה הואיל ושייר מקצת חולין הרי זו תרומה, אבל אם אמר: כל הפירות האלו תרומה לא אמר כלום. המתכוין לתרום אחד מי' ועלתה בידו אחד מששים תרומתו תרומה, נתכוון לתרום אחד מששים ועלתה בידו אחד מחמשים אינה תרומה.

 

הלכה ו

המפריש תרומה ועלתה בידו אפילו אחד מעשרים תרומתו תרומה, תרם ועלתה בידו אחד מששים וחזר והוסיף לשם תרומה אותה התוספת חייבת במעשרות ומפריש ממנה הכהן המעשרות ואח"כ יאכלנה. תרם ועלתה בידו אחד מששים ואחד הרי זו תרומה ויחזור ויתרום פעם שנייה כדי להשלים השיעור שבדעתו, והתוספת הזאת יש לו להפרישה במדה או במשקל או במנין, אבל לא יפרישנה אלא מן המוקף כראשונה.

 

הלכה ז

המפריש מקצת התרומה אותו המקצת אינו תרומה והרי הוא כחלק הכרי, ואעפ"כ צריך להפריש תרומת אותו מקצת ממנו ולא יפריש עליו מפירות אחרות.

 

[השגת הראב"ד דין]: המפריש מקצת התרומה וכו'

אמר אברהם: כבר הגהתי בהלכות מעשר שיש עליו מן התורה.

 

הלכה ח

המפריש מקצת תרומה מכרי זה ומקצת תרומה מכרי אחר ממינו הרי זה לא יתרום מזה על זה. האומר: תרומת הכרי זה לתוכו, אם אמר בצפונו או בדרומו קרא שם, וחייב להפריש ממנו תרומתו, ואם לא ציין במקום לא אמר כלום.

 

הלכה ט

אמר: תרומת הכרי זה והכרי הזה כזה מקום שנסתיימה תרומתו של ראשון שם נסתיימה תרומתו של שני.

 

הלכה י

תרומת מעשר אין מפרישין אותה באומד אלא מדקדק בשיעורה ואפילו בזמן הזה, שהרי שיעורה מפורש בתורה.

 

הלכה יא

דבר שדרכו למדור – מודד, ודבר הנשקל – שוקל, דבר שאפשר למנותו מונה היה אפשר למנותו ולשוקלו ולמודדו המונה משובח והמודד משובח ממנו, והשוקל משובח משניהן.

 

הלכה יב

מצות תרומת מעשר שיפריש אותן בן לוי ממעשרו, שנאמר: וכי תקחו מאת בני ישראל את המעשר. ויש לישראל להפריש אותה וליתנה לכהן ויתן המעשר ללוי אחר שיפריש ממנו תרומתו שהיא מעשר מן המעשר.

 

הלכה יג

ישראל שהפריש מעשר ראשון כשהוא שבלים קודם שידוש ויפריש תרומה גדולה ונתנו ללוי אין הלוי חייב להפריש ממנו תרומה גדולה אחר שידושנו אלא תרומת מעשר בלבד, אבל אם דש ישראל והפריש המעשר מן הדגן קודם שיפריש תרומה גדולה [ונתנו ללוי חייב הלוי להפריש ממנו תרומה גדולה] ותרומת מעשר, מאחר שנעשה דגן נתחייב בתרומה, שנאמר: ראשית דגנך.

 

הלכה יד

בן לוי שלקח מעשר שבלים לא יתן תרומתו לכהן שבלים, אלא קונסין אותו לדוש ולזרות וליתן לו מעשר מן המעשר מן הדגן, ואינו חייב ליתן לו מעשר מן התבן או העצה, ואם הפריש תרומת מעשר שבלים כמו שנתנו לו הרי זה כותש ונותן לכהן את הזרע ואת התבן. ומפני מה קנסוהו לכתוש? מפני שלקח המעשר שבלים והפקיע ממנו תרומה גדולה.

 

הלכה טו

בן ישראל שאמר ללוי כך אמר לי אבא: מעשר לך בידי אין חוששין לתרומת מעשר שבו, שהרי אביו הפריש תרומתו ולפיכך צוהו שזה המעשר לפלוני הלוי, ואם אמר לו: כך אמר לי אבא: כור מעשר יש לך בידי חוששין לתרומת מעשר שבו.

 

[השגת הראב"ד דין]: בן ישראל שאמר ללוי וכו'

אמר אברהם: מ"ש אין בו טעם והוא הפך הגמרא שלנו

 

הלכה טז

תרומת מעשר שהיה בה אחד משמונה בשמינית מוליכה לכהן פחות מכן אינו מטפל להוליכה אלא משליכה באור ושורפה. וביין ובשמן, אפילו כל שהוא מוליכה לכהן, ובלבד שתהא תרומת מעשר ודאית וטהורה, אבל אם היתה טמאה או שהיתה של דמאי, אם אין בה כשיעור אינו מטפל בה אלא שורפה.

 

[השגת הראב"ד דין]: תרומת מעשר וכו'

אמר אברהם: לא מצאתי בירושלמי אלא במשקה שיעורו באחד משמונה בשמינית שהוא מדת הלח אבל באוכל בכביצה ובדמאי אבל בודאי אפילו כל שהוא חייב להחזיר ובדמאי עצמו דוקא בטמא אבל בטהור אפילו כל שהוא חייב להחזיר ולשון הירושלמי ר"י בר' חנינא אומר פחות מכאן נותנה בנרו ש"מ שהמשנה בלח ר' ינאי בשם ר"י באוכל כדי ביצה קלה תוספתא וכן אתה אומר בתרומת מעשר של שאר כל פירות שאם יש בה השיעור הזה נותנה לכהן ואם לאו משליכה באור ושורפה והטעם מפני שתרומת שאר הפירות דרבנן חוץ מדגן תירוש והרי הן כדמאי.

 

הלכה יז

אין תורמין תרומה גדולה אלא מן המוקף, כיצד?

היו לו חמשים סאה בבית זה וחמשים סאה בבית אחר לא יפריש מאחד מהן שתי סאים על המאה, שנמצא מפריש ממקום זה על מקום אחר. ואם הפריש שלא מן המוקף תרומתו תרומה, והוא: שיהיה המופרש שמור, אבל אם היה טעון כדי יין או שמן וראה שמשתברין ואמר: הרי הן תרומה על פירות שבביתי לא אמר כלום.

 

הלכה יח

פירות המפוזרין בתוך הבית או שתי מגורות שבבית אחד תורם מא' על הכל. שקי תבואה ועיגולי דבילה וחביות של גרוגרות, אם היו בהקיפה אחת תורם מאחת על הכל. חביות של יין עד שלא סתם את פיהן תורם מאחד על הכל, משסתם תורם מכל אחת ואחת.

 

הלכה יט

היה מלקט גפי ירק ומניח בגינה תורם מאחד על הכל, הביא מין אחד ביניהן תורם מכל אחד ואחד. הביא מינין הרבה בקופה: כרוב מלמעלה וכרוב מלמטה ומין אחר באמצע לא יתרום מן העליון על התחתון. ואם הקיף חמשה ציבורים בגורן תורם מא' על הכל בזמן שעיקר הגורן קיים, אין עיקר הגורן קיים תורם מכל אחד ואחד.

 

הלכה כ

תרומת מעשר מפרישין אותו שלא מן המוקף, שנאמר: מכל מעשרותיכם תרימו תרומה אפילו מעשר אחד במדינה זו ומעשר אחד במדינה אחרת מפריש תרומה מאחד על הכל ות"ח אין תורמין אלא מן המוקף ואפילו תרומת מעשר.

 

[השגת הראב"ד דין]: ותלמידי חכמים

אמר אברהם: לא כתב זה אלא מפני שהוקשה עליו שראה בגיטין על תרומות וכי נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף ולפיכך כתב שהת"ח אינן תורמין אלא מן המוקף ולפ"ד לא היה קורא אותו חשוד אם לא היה שם צד איסור אבל אומר אני שהלוי אינו תורם אלא מן המוקף ועליו הוא אומר והרמותם ממנו תרומה מן המחובר והטעם שמא ישכח ויעשה את התרום תרומת מעשר על מקום אחר אבל ישראל התורם תרומת מעשר תורם שלא מן המוקף שאין לחוש לכך והטעם לתרומה גדולה שאינה ניטלת אלא מן המוקף מפני שניטלת באומד ולא יוכל לכוין כשיעור אלא מן המוקף ועוד שמא ישכח.

 

הלכה כא

בן לוי שהיה לו מעשר ראשון שלא ניטלה ממנו תרומתו והניחו להיות מפריש עליו והולך הוא בטבלו מה שעשה עשוי, שנאמר: כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' תרומה, מלמד שהוא עושה את כולו תרומה לאחר.

 

הלכה כב

הפריש ממנו תרומת מעשר תחלה ואחר כך הניחו להיות מפריש עליו והולך עד שיעשה כולו תרומת מעשר ויתנו לכהן לא עשה כלום, שנאמר: את מקדשו ממנו, בזמן שקדשיו בתוכו עושה אותו תרומה לאחרים, אין קדשיו בתוכו אינו עושה אותו תרומה לאחרים. וכן המניח פירות להיות מפריש עליהם תרומה גדולה צריך שיהיו טבולין לתרומה, ואם הניחן להיות מפריש עליהן מעשר צריך שיהיו טבולין למעשר.

 

הלכה כג

כשמפרישין תרומה ומעשר מפרישין אותן על הסדר. כיצד?

מפריש בכורים תחילה לכל, ואח"כ תרומה גדולה, ואחר כך מעשר ראשון, ואח"כ מעשר שני או מעשר עני. והמקדים שני לראשון, או מעשר לתרומה, או תרומה לבכורים אע"פ שעבר על לא תעשה, מה שעשה עשוי ומניין שהוא בלא תעשה?

שנאמר: מלאתך ודמעך לא תאחר לא תאחר דבר שראוי להקדימו ואין לוקין על לאו זה.

 

הלכה כד

הרוצה להפריש תרומה גדולה ותרומת מעשר כאחד מפריש אחד מל"ג ושליש, ואומר: אחד ממאה שיש כאן הרי הוא בצד זה שהפרשתי והרי הוא חולין, והנשאר מזה שהפרשתי הוא תרומה על הכל, והמעשר שראוי להיות למאה חולין אלו הרי הוא בצד זה שהפרשתי, וזה הנשאר יתר על התרומה ממה שהפרשתי הרי הוא תרומת מעשר על הכל.

 

[השגת הראב"ד דין]: הרוצה להפריש תרומה גדולה ותרומת מעשר כאחד מפריש א' מל"ג

 

פי' שהם ג' סאין ואומר אחד מק' שיש כאן פירוש בין הכל והוא סאה הרי הוא בצד זה שהפרשתי פירוש באותן שלש סאין והרי הוא חולין פירוש עד שיפריש התרומה והנשאר שהפרשתי פי' הם השנים הוא תרומה על הכל והמעשר הראוי להיות למאה חולין אלו הרי הוא בצד זה שהפרשתי פירוש הוא הכרי הגדול וזה הנשאר יתר על התרומה ממה שהפרשתי הרי הוא תרומת מעשר על הכל.