לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סימן קיח: הכותב ללוקח שני, דין ודברים אין לי עמך

סימן קיח: הכותב ללוקח שני, דין ודברים אין לי עמך

 סעיף א

לוה שמכר נכסיו לשנים, זה אחר זה, וכתב בעל חוב ללוקח שני: דין ודברים אין לי עמך, וקנו מידו, אינו יכול לטרוף מלוקח ראשון, שהרי אומר לו הנחתי לך מקום לגבות אצל בעל חובך, מהנכסים שקנה לוקח שני אחרי, ואתה הפסדת על עצמך, שהרי סילקת עצמך מהם. והוא הדין לאשה בכתובתה, אם כתבה לשני, אבדה כתובתה ואינה יכולה לטרוף, אבל אם כתבו לראשון, טורפים מהשני.

הגה: ואם הראשון מכר הקרקע שקנה לאחר, אינו טורפה מהשני, כמו שאין טורפה אם נשארה ביד הראשון (טור וכך כתב הראב"ד בהשגתו שם והמגיד).

 

סעיף ב

מכר הלוה שדה ללוקח ומכר אחריה שדה שניה ללוקח שני, וכתב המלוה ללוקח שני: דין ודברים אין לי עמך, וקנו מידו, הרי בעל חוב טורף מלוקח ראשון שדה ראשונה, ולוקח ראשון טורף מלוקח שני שדה שניה, שהרי קנה אחריו, ובעל חוב טורף אותה מלוקח ראשון, ולוקח שני מוציאה אותו מבעל חוב, שהרי כתב לו: (דין ודברים אין לי עמך), ולוקח ראשון חוזר וטורף משני, וחוזרים חלילה עד שיעשו פשרה ביניהם, וכן האשה בכתובתה, והוא שיהיה החוב כנגד שתי השדות.

 

סעיף ג

וכן הדין אם החוב מנה, ומכר לשני לקוחות, לכל אחד במנה, וכתב בעל חוב ללוקח שני: דין ודברים אין לי עמך, ונמצא השדה שקנה הראשון שאינה שלו, הרי הראשון טורף מהשני, ובעל חוב טורף מהראשון, ושני טורף מבעל חוב, וחוזרין חלילה עד שיעשו פשרה.

 

סעיף ד

וכן אם היתה אותו שדה שקנה הראשון אפותיקי לבעל חוב אחר מוקדם, הרי אותו בעל חוב טורפה מהראשון, וראשון טורף מהשני, ובעל חוב האחרון טורף מהראשון, ולוקח שני טורף מבעל חוב וחוזרים חלילה.